שלי על פרשת סג"ל-שפיר: "זה היה דוחה, אבל אני לא רוצה תקשורת שמזומנת לשימוע על כל חריגה"

4 במרץ, 2016
האזינו:

שלי התראיינה בתכוניתו של קובי אריאלי בגלי צה"ל, והתייחסה למצב הפוליטי, להוצאות תקציב הקשר עם הבוחר, לפרשת אראל סג"ל וסתיו שפיר ולנושאים נוספים.

מתוך דבריה על המצב הפוליטי:

"אריאלי: שוב מסתבר שהנה יש כאן איזה כוח שמנסה לפרק את מה שמכונה התיקו הפוליטי. את בונה על זה?
שלי: אני לא בונה על זה כי אני שומעת שהכוח הזה מגיע גם הוא מהימין. בוודאי שבשבילי הוא לא מעורר תקוות. אבל זו לא איזו דרמה גדולה, זה טיבו של העולם הפוליטי. יש ראש ממשלה מכהן, יש אופוזיציה, יש מי שלא מרוצה גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. מדובר באנשים פוליטיים שמנסים לייצר ביחד כוח עוד יותר גדול. אני לא יודעת, אותי זה לא מרעיש. יכול להיות שזה מרעיש אנשים מהימין.
אריאלי: יש כוח יותר גדול? זאת השאלה. יכול להיות שזה סתם רעיונות יצירתיים. אנשים שעומדים מאחורי הרעיון הזה כבר כתבו כמה ספרים. מדובר במוחות יצירתיים. השאלה אם זה סתם רעיונות שעתידים להתנפץ כמו רעיונות קודמים, או שבאמת יש סיכוי לפרק את החלוקה המסורתית ולייצר כאן חלוקה פוליטית חדשה, עניינית יותר?
שלי: תשמע, קודם כל אני מודה שקראתי על זה לראשונה הבוקר אצל יוסי ורטר (כתב הארץ) ממש הרגע, אז בטח שאני לא בקיאה בפרטים. לגופם של אנשים, יש שם כמובן כמה אנשים טובים אבל הם בוודאי לא מייצגים את הדעות שלי. אם המשיח החדש של איווט ליברמן, אז אני באמת לא יודעת מבחינתי מי יותר גרוע – איווט ליברמן או בנימין נתניהו, והוא בטח לא המשיח שלי. תראה, ברור שאפשר. אתה יודע, לאנשים צעירים, לפעמים אני מופעה בכנסים לפני אנשים צעירים – בשבילם נתניהו היה תמיד ראש הממשלה, ואני מזכירה להם שזה בסך הכל 6-7 שנים. זה לא נצח. זו תקופת כהונה שהיא מכובדת, שהיא ארוכה, אבל הוא לא מלך שנמשח לנצח נצחים ודבר לא יוכל לא. אני דווקא רואה סבירות מאוד גבוהה שבבחירות הבאות השלטון יתחלף ומה שהיה לא הוא מה שיהיה. לגבי ההתארגנות הספציפית הזאת, אני לא יודעת, מהקצת ניסיון פוליטי, ואני חושבת שבעצם יש לי הרבה ניסיון פוליטי גם ב-10 שנים כפוליטיקאים וגם לפני כן כעיתונאית שהתעסקה במערכת הפוליטית – דווקא הדברים ששמים עליהם את האצבע ואומרים 'הנה, זה הדבר שמתארגן, זה הדבר הבא, ההוא בחור טוב וההוא בחור מצוין' – הדברים האלה בסוף מתנפצים. לעיתים קרובות פוליטיקה זה דבר מאוד כאוטי, והדבר הלא צפוי הוא הדבר שקורה ומשנה את המפה.
אריאלי: הנה, בארצות הברית כוכב פופולרי עומד להתיישב על כיסא נשיא ארצות הברית. זה כבר ממש קרוב.
שלי: פופולרי? יותר נכון להגיד מיליארדר על. בארצות הברית זה נורא מעניין מה שקורה. אני לא הולכת להביע את דעתי, בניגוד למנהגי, על מה שקורה בבחירות לארצות הברית כי אני פוליטיקאית ישראלית בכירה וכל מי שלא יבחר לנשיאות שם יהיה בעל ברית הכרחי ורצוי בשבילנו. לכן כדאי לנו לא לדחוף את האף שלנו למה שמתרחש שם. אם כי אני לא מכחישה, קובי, שאני עוקבת אחרי זה בעניין מטורף.
אריאלי: אבל כשאת עושה את החלוקה של ימין ושמאל את מתכוונת לשמאל כמו שאת רואה אותו, ובשמאל כמו שאת רואה אותו, שלי יחימוביץ', יש להערכתי 15 מנדטים אם אנחנו לא מביאים בחשבון את הרשימה המשותפת. את מדברת על שמאל סוציאליסטי, חברתי-כלכלי. כמה יש לך בחבורה הזאת? סליחה שאני מקלקל על הבוקר.
שלי: אתה לא מקלקל בכלל, אבל אני חושבת שאתה לא מבין למה אני מתכוונת כשאני מדברת על הקבוצה שלי שמייצגת את העמדות שלי. קודם כל, בגרעין, אם אני אחפש אדם שהוא בדיוק-בדיוק בדעות שלי, שאני גם סוציאל-דמוקרטית, גם פמיניסטית, גם ציונית, גם שוחרת שלום וגם עוד הרבה דברים – אז בטח שאני אעמוד על גבעה ואצעק לבד. ברור שאמצא מעט מאוד אנשים שהם בדיוק-בדיוק באפיון שלי, אבל זה לא המהות של הפוליטיקה. קודם כל, פוליטיקה זה לא מטרה, פוליטיקה זה מכשיר. הרבה פעמים אנשים מתבלבלים. זה מכשיר למימוש השקפת עולם, דעות וערכים. זה גם דבר שלפעמים שוכחים.
אריאלי: השאלה שלי האם החבילה הידועה הוותיקה של הדעות והעמדות שלך לא יכולה להסתדר אפילו עם הסמנים השמאליים בליכוד? למה צריך לקחת את זה למקום כל כך קיצוני?
שלי: לא, ממש לא. לא הבנת אותי. בדיוק להפך. אני בעד קואליציות רחבות ככל האפשר כדי לממש את מקסימום ההשפעה, כדי לממש את מקסימום הדברים שאני מאמינה בהם. אבל קואליציות כאלה מטבע הדברים נוצרות אחרי בחירות ולא לפני בחירות. יש גם קואליציות שנוצרות לפני בחירות, למשל שיתוף הפעולה בין בוז'י לבין ציפי לבני ערב הבחירות היה מהלך טקטי ואסטרטגי מאוד נכון שגם ברכתי עליו, קידמתי אותו ופרגנתי לו. גם ברור לחלוטין שיש אנשים בליכוד שהם ידידים שלי, שאני קרובה אליהם בהרבה מאוד דברים. אני אגיד לך אפילו דבר יותר מרחיק לכת, ואמרתי את זה לא פעם אבל יכול להיות שלא שמעת אותי – אם יום אחרי הבחירות היה נתניהו קורא להרצוג ואומר לו, 'תשמע, יש כאן שתי מפלגות גדולות, נכון שאנחנו ניצחנו, נכון שלנו יש יותר מנדטים – בוא נקים יחד מעין ממשלת אחדות לאומית ממש, קווי יסוד משותפים, חזון משותף וכן הלאה' – אז לא הייתי פוסלת את זה מעיקרו. כמובן שהייתי בוחנת מה יש מתוך עסקת החבילה, אבל לא הייתי אומרת בשום פנים ואופן לא. בוודאי שאני בעד קואליציות. אבל כשמפלגה הולכת אל הציבור ומדברת אליו היא צריכה להשמיע קול צלול וברור, ולו רק, קובי, אתה בטח מבין את זה כי אתה גם אדם מאמין – ולו רק כדי שאנשים שמאמינים בדרך מסוימת ידעו לאיזה ערכים ולאיזה אידאולוגיה הם מצביעים."

לגבי דו"ח הוצאות תקציב הקשר עם הבוחר של חברי הכנסת שפורסם השבוע בו מצוין כי שלי היא שיאנית ניצול התקציב אמרה:

"אריאלי: את יודעת שאם זה היה מישהו אחר הוא כבר היה חוטף. אצלך זה משרת אותך.
שלי: לא, אני לא חושבת שמישהו היה חוטף. על מה חוטפים כשמפרסמים את הקשר עם הבוחר? על כל מיני הוצאות ראוותניות, מוזרות ומושחתות.
אריאלי: בואי נספר למאזינים. מה זה קשר עם הבוחר? ה'היי זאת שלי' שאני מקבל בפייסבוק שלי?
שלי: לא, מה פתאום. פייסבוק זה הדבר הכי הכי זול שקיים, ותודה על כך. ממש תודה. אבל קודם כל מה זה הקשר עם הבוחר? זה התקציב שלשכה מקבלת לשנה, שהוא עומד על בסביבות 50,000 שקלים בשנה אם אני לא טועה, ויכול להיות שאני קצת טועה אבל בערך משהו כזה. זה התקציב שהוא הכל – הוא ציוד משרדי, הוא מחשבים, הוא הדפסת חומרים לכנסים. נגיד אם אנחנו במשך כמה חודשים קידמנו את סוגיית מתווה הגז וגייסנו סביבה ציבור ונלחמנו מלחמה פרלמנטרית וציבורית אז, למשל, הדפסנו את חוברות מתווה הגז בהמוני עותקים ובהרבה מאוד כנסים היא חולקה וישבנו ולמדנו אותה. לפני כן אני רוצה להגיד לך משהו אחר. קודם כל, אני משתדלת תמיד לנצל את כל התקציב. זה היעד שלי ואני אפילו קצת מצטערת שיש שם איזה 2,000 שקל שלא הספקתי לנצל. זה כמו שר שיש לו תקציב, נגיד תקציב הבריאות או תקציב החינוך. הוא צריך לנצל 100% מהתקציב, ואם הוא לא מנצל אותו אז הוא עשה שגיאה כלכלית והוא לא מנהל את התקציב שלו.
אריאלי: זה מבט מאוד מקורי ומעניין. כשאני עבדתי בכנסת זה היה הכסף היתום שמחפשים מה לעשות אותו ושזה יהיה חוקי, טוב ויפה. ופתאום שאת רואה בזה אידאל, זה מעניין
שלי: מה זאת אומרת? זה לא אידאל, זה מטרה ניהולית. לגמור שנת תקציב בתת-ביצוע זה כשל ניהולי. לגמור שנת תקציב בביצוע כמעט מלא זו הצלחה ניהולית. אני בניגוד לך לא מחפשת מה לעשות עם הכסף. יכולנו גם בכפול מזה לעשות הרבה יותר דברים, ואפילו כשראיתי את דו"ח ההוצאות – שאגב, כולל לא רק את ההוצאות של השנה אלא גם חלק מההוצאות של שנה שעברה שהיה מותר על פי חוק להעביר ולא ניצלנו לצערי ולבושתי, ולמה לא ניצלנו? כי זו הייתה שנת בחירות והתעסקנו בקמפיין בחירות ועשינו פחות פרלמנטרי, וזאת פאדיחה. למרבה המזל היה אפשר להעביר חלק מהכסף. אצלי המרכיב העיקרי הוא אחזקת אתר האינטרנט. אני חושבת שאני הח"כית היחידה שיש לה אתר אינטרנט משלה – אני לא מדברת על פייסבוק, טוויטר וערוץ הכנסת. זה חתיכת פרויקט. זה אתר שקיים 9 שנים, וזה הכי קשר עם הציבור שאפשר. הוא ארכיון של חקיקה ודיונים פרלמנטריים, הוא ארכיון של מאמרים, הוא ארכיון אידאולוגי של הדרך שלנו, של חוקי עבודה, של משאבי הטבע וכן הלאה. הוא משמש לקשר עם הציבור. עליו יושב עיתון סוף השבוע שלי, שיוצא כל שבוע כבר 8 שנים, שבו אני מדווחת לציבור בדיוק מה אני עושה וקוראת לעזור ולהתנדב ולהתגייס למאבקים."

לגבי פרשת אראל סג"ל, בה לעג באופן סקסיסטי לחברת הכנסת סתיו שפיר בשידור בערוץ 20, אמרה:

"שלי: אני חייבת להגיד לך, לא הבעתי את דעתי עד שראיתי את הקטע (של אראל סג"ל). ראיתי את הקטע ושמעתי את הבדיחה על האופניים וזה היה כל כך לא הגיוני שהוא יגיד דבר כל כך גס, אגב, בשום ערוץ, לא רק בערוץ 20, ערוץ המסורת. אמרתי שזה לא יכול להיות ודפדפתי הלאה, ואחר כך שמעתי את העוזרים שלי למה הכוונה ולא היה נעים להם להגיד לי למה הכוונה. כשהבנתי את עוצמת הגסות והסקסיזם הייתי בשוק מזה שזה בכלל עלה לאוויר. ועוד, אני חייבת להגיד, הגעייה בצחוק של כל הפאנל ששם את הראש על השולחן מרוב הבכי והצחוק מהבדיחה הזאת זה היה דבר שעורר בי דחייה, אני מודה. והיו שם אנשים רציניים. תראה, אראל סג"ל הוא עיתונאי טוב, (שמעון) ריקלין הוא אדם רציני. זה לא קוטלי קנים, זה לא יושבי קרנות שיושבים ומקללים בפינת העיר. לכן אני חושבת שזה היה דוחה. הגיע להם לחטוף מכל העולם. זה היה מגעיל. האם הם צריכים לעבור עכשיו תהליכי שימוע בגלל זה? חד משמעית לא. אני ממש לא רוצה תקשורת שמזמנת לשימועים על כל חריגה, על כל גסות ועל כל בוטות. אז יתכבדו האדונים. חופש ביטוי זה דבר שלא רק נהנים ממנו אלא גם סובלים ממנו, ושיחטפו את מה שמגיע להם לחטוף ואת הביקורת הקשה שמגיע להם לחטוף. אגב, הדבר שאני צייצתי בטוויטר על זה הוא שאולפן שישי עם הפאנל הטוסטסטרוני שלו הגברי נראה כבר ליד הדבר הזה שיא העידון והפמיניזם. וגם על זה ראיתי איזה תגובות סוערות – 'איך את מעזה' – תלמדו לחטוף קצת ביקורת, חבר'ה. לא יקרה שום דבר."

להאזנה לראיון המלא: