שלי על העבודה הפוליטית שלה: "יש רגעים של ניצחונות ויש של כישלונות, אבל אני ממש אוהבת את מה שאני עושה"

4 במרץ, 2016

שלי התארחה בתוכניתן של פאולה וליאון רוזנברג בערוץ 2, ביחד עם ששי קשת וצביקה פיק, לשיחה לקראת שבת על סיכום שנה לבחירות הכלליות, על יום האישה, על משפחה, על פייסבוק ועל עניינים נוספים. מתוך דבריה:

"פאולה: את מאמינה שעברה שנה מאז הבחירות?
שלי: האמת שכן. בפוליטיקה הזמן רץ נורא מהר, ואצלי הזמן מאוד מלא, גדוש ועמוס, אז בכלל זה עובר מהר.
פאולה: זה נכון מאוד. את נחשבת לאחת הפוליטיקאיות הפעילות ביותר.
ליאון: נכון. אני יכול לספר שאת שיאנית ההוצאות בקשר עם הקהל. את בעצם משקיעה הרבה בקשר עם הבוחרים, בקשר עם הבוחרים, ועושה הרבה למענם.
פאולה: כל הכבוד. זה לא מובן מאליו.

שלי: הלשכה שלי היא ממש מקום שהוא הומה אדם. גם אין לי חדר משלי עם ספות וזה, אלא כולנו יושבים יחד. פשוט יש המון אנשים, המון מתנדבים, עוזרים, אורחים. אנחנו גם עובדים בעצם כלשכה לפניות ציבור, אבל גם כמובן אני מובילה מאבקים, מתעסקת בחקיקה. חוקקתי 48 חוקים עד היום. הכל לטובת הציבור.
ליאון: את גם שיאנית החקיקה. את עושה הרבה מאוד. זה לא מובן מאליו לעשות את זה מהאופוזיציה.
שלי: קודם כל, זה כן מובן מאליו. מבחינתי להיות בכנסת – אני מודה על זה בוקר-בוקר ושעה-שעה. אני נורא אוהבת את הפוליטיקה, והכי אני לא אוהבת כשמחמיאים לי ואומרים לי 'את לא פוליטיקאית', כאילו זו מחמאה. אז כן, אני כן. פוליטיקה זה כלי למימוש השקפת עולם. השמים הם הגבול, ואפשר לקחת את מה שיש ולעבוד בו ולהבקיע בו. יש כמובן גם רגעים מתסכלים וגם רגעים של כישלונות ורגעים של ניצחונות, אבל בעיקרון אני ממש אוהבת את מה שאני עושה.
פאולה: שלי, אנחנו לפני יום האישה ויש אנשים שאומרים מה זה השטויות האלה של יום האישה. נשים כבר נמצאות בכל מקום, נשים מובילות מהלכים, מובילות חברות. לכבוד יום האישה ובכלל, את מרוצה מהמעמד של נשים היום בחברה שלנו?
שלי: תראו, עשינו כברת דרך מטורפת. המהפכה הפמיניסטית היא מהפכה מאוד טרייה בהיסטוריה. נשים היו משועבדות ממש משחר ההיסטוריה, ומה שקורה במאה האחרונה, אם מסתכלים ככה בפרספקטיבה, ואפילו בחמישים השנים האחרונות זה מטורף. נשים לא יכלו לרכוש השכלה, לא יכלו להחזיק רכוש, הן היו רכוש של בני הזוג שלהן, הן יכלו להיאנס ע"י בני הזוג שלהן וזה לא נחשב עבירה פלילית, הן לא הורשו לצאת לעבודה, הן לא ידעו קרוא וכתוב.
ליאון: אנחנו כבר לא שם.
שלי: אנחנו כבר לא שם.
ליאון: בהקשר אקטואלי, אנחנו בימים האלה מדברים על הסיפור של הקצין בוכריס שהטריד מינית לכאורה. יש איזו מין שאלה כזאת האם אולי נשים קצת לקחו את הכוח יותר מידי ומאשימות גברים ואף אחד לא בודק את זה וישר עושים לינץ' ציבורי לבן אדם. מה דעתך בעניין הזה?
שלי: טוב, זה פשוט לא נכון. העובדות הן שכמות תלונות השווא במעשים של הטרדה מינית ואונס היא הכי נמוכה מכל תלונות השווא שיש. האמת הקשה והמרה היא שעדיין המציאות היא שהרבה יותר נשים, בנות צעירות ויותר מבוגרות, כן מוטרדות, כן נאנסות, כן קורבן לתקיפה מינית – ולא נאנסות. אם בחורה צעירה קמה ושמה נפשה בכפה ויוצאת למסע המפרך הזה ועומדת מול סוללה של סנגורים, של חברים, של מפקדים בכירים מהצבא, של עיתונאים שכולם עליה, יש עכשיו קמפיין מטורף עליה עם כל השאלות המעצבנות האלה – איפה היא הייתה? למה היא לא התלוננה? אתם יודעים כמה קשה לילדה בת 19 לבוא ולהתלונן נגד מבקר שהוא גיבור על וכולם מעריצים אותו וכל הסמכות והכוח בידיו? כן, היא אוזרת כוחות אחרי שנים. אני רוצה להגיד את זה הכי מפורש בעולם – אני לא מכירה את המקרה, אני לא יודעת, אני בצד שלה. לא מעניין אותי כלום. אני בצד שלה.
ליאון: באמת?
שלי: כן. אני לא יודעת, אני לא שופטת, אבל כשיש לי את שני הצדדים האלה – קודם כל אני רוצה להיות בצד החלש. תמיד אני בצד החלש.
פאולה: זה דוד מול גולית.
שלי: יפה, פאולה. זה דוד מול גולית. אז הוא עם כל סוללת ההגנה שלו, אני בצד שלה, אני בצד של החלש, אני בצד של הקורבן. אני רוצה שכל מי שעכשיו שואל את כל השאלות המעצבנות האלה כמו למה עכשיו, בטח היא רוצה לנקום בו – ממש, דרך נהדרת לנקום.
ליאון: כן, אומרים הרבה דברים, אבל אני רוצה לשאול, את לא בראשות המפלגה שלך היום ויש איזו חולשה, חולשה כללית בכנסת. יש קואליציה צרה יחסית שמצליחה להחזיק מעמד, אופוזיציה יחסית שותקת. לא בא לך לקום ולקחת את הפייט הזה על ראשות המפלגה?
שלי: קודם כל, אני חיה במפלגה דמוקרטית – אז יכול להיות שזה יקרה.
ליאון: את תתמודדי?
שלי: יש סיכוי גבוה, אבל לא החלטתי סופית. אני בטח רואה בעצמי מנהיגה. אתם צודקים, האופוזיציה חלשה היום. זו עובדה. הקואליציה, למרות שהיא מעט מאוד חברי כנסת, דווקא בגלל שהם מעטים הם מאוד מגויסים למשימה.
ליאון: נכון, ואני חושב שהציבור קצת זועק זעקה. אנחנו עוקבים ביום-יום שלנו אחרי מערכת הבריאות. אנחנו רואים איך מערכת הבריאות לא מצליחה לשרת את הציבור. אנחנו עוקבים אחרי מקרי רווחה. את שומעת את הציבור. אז מה עושים?
שלי: מה עושים? מתקנים כל יום וכל שעה, מנהלים כל קרב. אני מנהלת כמה קרבות במקביל, גם על חלוקת משאבי הגז, גם על נשים שמנסים לעלות להן עכשיו את גיל הפנסיה ולהשאיר אותן עניות, גם על פועלי הבניין שנהרגים כמו זבובים באתרי הבניין ולאף אחד לא אכפת. זו משימה סיזיפית של צעד אחרי צעד אחרי צעד. אני גם חברה בוועדת החוץ והביטחון ומאוד פעילה שם, אבל על זה אי אפשר לדבר. זה מאבק יומיומי. הוא גם פוליטי, גם אידאולוגי, ובסוף הוא כולו למען הציבור. אם נתייאש זה יהיה מאוד מדאיג ומעציב, ואני מציעה גם לכם לא להתייאש.
...
פאולה: שלי, אני שמעתי שאת בשלנית מדהימה ויש לך אתגרים לא פשוטים בבית עם המשפחה.
שלי: נכון. קודם כל, סליחה על חוסר הצניעות, אני בשלנית טובה. אני יודעת לבשל הכל, את כל המטבחים ואת כל הסגנונות. מגיל נורא קטן, לא משנה מה אני עושה וכמה אני עסוקה, בסוף אני חייבת לבשל. עכשיו, אגב, אתם ממש מעכבים אותי כי יש לי טונה עבודה.
פאולה: מה את הולכת להכין היום?
שלי: יש תפריט מגוון. הרבה דברים.
פאלה: את מכינה תפריט מראש או שאת מאלתרת?
שלי: לא, אני הולכת לשוק ולפי מה שיש בשוק אני קובעת. בגללכם עוד לא הלכתי לשוק הבוקר. אני גרה ממש צמוד לשוק הכרמל, הכי צמוד בעולם.
ליאון: אומרים לי שרואים אותם מדוושת שם על האופניים.
שלי: אני נוסעת עם האופניים. יש המון מקום על האופניים. אפשר לתלות על הידיות ויש מאחור סל.
קשת: מאיפה זה הגיע? למדת אצל ההורים או שזה בא לך פתאום ככה?
שלי: האמת היא, אני לא רוצה להעליב את אמא שלי –
קשת: הבנתי, הבנתי.
שלי: האמת היא שלא הייתה לי ברירה. בישלתי לאחים שלי, וככה. וגם היום בבית זה באמת הליבה של הבית, הבישול והארוחות המשותפות והכל.
פיק: את עושה את כל האוכל?
שלי: וכולם נעשו טבעונים וצמחונים.
פיק: לא יאומן.
פאולה: את מבינה? האישה פה מעבירה הצעות חוק, מקדמת חקיקה, עוזרת לחלשים. בסוף מה הכי מרשים פה את הגברים?
פיק: זו התרפיה שלה, ריפוי בעיסוק. בבית היא נחה עם הבישול.

שלי: אבל בשנים האחרונות באמת האתגר הוא צמחוני וטבעוני, כי כולם הולכים ונעשים צמחונים וטבעונים.

...

פאולה: אומרים על פוליטיקאים שהם בעצם מנתווים הרבה מהעשייה שלהם לפייסבוק. אני רואה בזה דבר מבורך, כי בעצם הפייסבוק מאפשר לנו לראות דברים שאתם עושים שאם לא כדי להתעדכן היינו צריכים להיכנס לאתר הכנסת. אני בכלל חושבת שהפייסבוק זה מדיום ריק שמה שאנחנו מכניסים אליו זה משהו יהיה. אני חשופה לדף שלך ובזכותך אני נחשפת לדברים שלא הייתי נחשפת אליהם אחרת. איך את עונה לטענות האלה?

שלי: קודם כל, אני מתה על הפייסבוק. זה כלי מעולה. מסכנים הפוליטיקאים לפני שלא היה להם את הכלי הזה. זה פשוט בדיוק מה שאת אומרת, זה פשוט כלי. אתה מחליט מה לצקת לכלי הזה. למשל הפוסט שהעליתי על בוכריס, זה היה לפני שידעו את השם שלי, אמרתי 'רגע לפני שיתפרסם השם שלו', הreach שלו, כמו האנשים שנחשפו אליו וקראו אותו, היא קרובה ל-600 אלף איש. יש לי את הכלי להעביר את המסרים שלי, יש לי דברים חשובים שאני רוצה לומר לציבור. וגם נמאס לי לייחס את כל הרעות החולות שמתרחשות לפני הפייסבוק. היה אונס לפני הפייסבוק, היה רצח לפני הפייסבוק, התעללו בילדים לפני הפייסבוק. בדיוק ההפך. עכשיו ילד שמציקים לו ויש לו מחשבות אובדניות, הוא מעלה את זה לפייסבוק ואנחנו יכולים לראות שקורה לו משהו. כל הצקצוק הזה בלשון הוא ממש מופרך בעיני."

לצפייה בראיון המלא: