שלי במליאה: "חוק שכר הבכירים - אחד החוקים היותר כלכליים, מוסריים וצודקים שחוקקו כאן"

29 במרץ, 2016

שלי נאמה במליאת הכנסת בדיון בחוק הגבלת שכר הבכירים, שאושר פה אחד בקריאה שנייה ושלישית. בדבריה הודתה לשר האוצר משה כחלון על הנכונות לחוקק את החוק ולהכניס בו שינויים משמעותיים ביחד עם האופוזיציה. לצפייה בדבריה המלאים:

תוכן הדברים:

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשעות האחרונות היסטריה ופאניקה. מגילות של מכתבים מעורכי דין לוועדת הכספים, לשר האוצר, ליועץ המשפטי של הכנסת. וחתומים על הניירות האלה כל השמות המאיימים: גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי גרינברג, דודי תדמור, הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים. כל המשרדים הכי יקרים מתגייסים כדי להפיל את החוק הזה שמוצבע עכשיו. והמכתבים מאיימים וארוכים ומנוסחים משפטית. ויש בהם בכי ונהי על הפגיעה הקשה והלא-מידתית בנושאי המשרה. עוד מעט הם יעמדו כאן, בהפגנה מול הכנסת, וידרשו את פת הלחם שלהם.

עכשיו, מה מטריד אותי? לא שהם נלחמים על השמנת שלהם, אלא שכולם מתייחסים אליהם ומתכתבים אתם ועונים להם ובפאניקה, מה לעשות. הבנקים לוחצים. אני רוצה לראות את הפעם האחרונה שפגענו בחלשים ביותר, במעמד הביניים, במקבלי הקצבאות ומישהו התייחס אליהם לפני שהעברנו את החוקים האלה. למה הם זכאים ליחס מיוחד, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים? למה לדבר אתם בכלל? למה? למה לדבר עם אותו קומץ שמרוויח מיליונים רבים בשנה ולא מקבל את העובדה שחוקקנו חוק? זה לא מקובל עליהם. הם מעל החוק. הם דורשים מאתנו להמתין עוד, כדי שחלילה לא נפגע במטה לחמם, בשכר של שישה מיליון שקלים לשנה, שמונה מיליון שקלים לשנה.

החוצפה הזאת, בראש חוצות להיאבק על השכר הזה ולא ללכת בשקט ולהגיד תודה, תודה על השכר המופלא, הנדיר והאדיר הזה, שרוב בני התמותה אינם זוכים לו.

מטבע הדברים, אחרי ההישג המאוד גדול – ואני באמת רוצה לשבח אותך, אדוני יושב-ראש הוועדה. ליווית את החוק הזה שנים ארוכות. אנחנו הגשנו אותו שוב ושוב, חבר הכנסת חיים כץ ואני. גם אתה היית שותף לו בפאזות שונות וכל פעם הוא נבלם. ועל כן, תודה רבה על ההובלה היעילה והטובה של החוק הזה. וגם אני רוצה, כמובן, להודות לשר האוצר משה כחלון. זה ממש ממש לא מובן מאליו. שום שר אוצר לפניו לא פגע בשכר הבכירים העשירים. נקודה. בכל פעם שאני אומרת את זה, זועקים לי מספסלי יש עתיד שהם התחילו. אבל רבאק, שנתיים שר אוצר, יכולת להעביר את זה.

והנה, בא כחלון והעביר את זה. ועל כך אני רוצה להודות לו ולשבח אותו. ולשבח אותו גם על הנכונות המוחלטת בהעברת החוק. על כך שהקשיח אותו, הוריד את התקרה ל-2.5 מיליון. הלך בעצה אחת ובשיחה אתנו. וכך הוכנסו שני מנגנונים נוספים – התקרה המתקפלת, שהיא עונש מאוד מאוד כבד, וספק אם דירקטוריונים יעזו לאשר שכר גבוה יותר, עם סנקציה כספית כזאת, והדבר הנוסף שיש בו הרבה היגיון והרבה צדק פואטי והרבה יופי, והוא העובדה שאותם מנכ"לים שעכשיו בוכים ומפגינים מול הכנסת במר לבם על הפגיעה האנושה שהתחוללה בהם, יכולים להעלות לעצמם את השכר כמה שהם רוצים אם העסק שלהם כל כך מצליח, אבל כל מה שהם צריכים זה שהשכר שלהם הגבוה שאותו הם מעלים, לא יעלה על פי 35 מהשכר הנמוך ביותר של עובדי הקבלן.

ומכל ההתנגדויות לחוק הזה, כי הרי יש - קוראים לזה Backlash, אחרי שהדבר הזה קרה, פתאום כולם יוצאים מהחורים, כולם יוצאים מהארון ומגלים את פרצופם האמתי. הם כן, הם בעד החוק; הם כן, הם בעד הגבלת שכירים, אבל – ואז מגיע אבל גדול גדול שמראה על חוסר נכונות מוחלט לקבל מוסרית, ובעיקר על מה יוצא קצפם? על אותו מנגנון הצמדה לשכר של העובדים העניים, זה הדבר שמטריף אותם. הם מוכנים לקבל הגבלת שכר בכירים אבל הם לא מוכנים בשום פנים ואופן שעובדת הקבלן שמרוויחה 23 שקלים לשעה, היא בחוצפתה תוצמד באיזשהו אופן למנכ"ל שמרוויח מיליונים. זה הדבר שהם לא מוכנים לקבל מוסרית כי בעיניהם הפשע הגדול ביותר זה חלילה להשוות בין העובד הנקלה, בעיניהם, עובד הקבלן, לבין אותו מי שמורם מעם ועכשיו מפגין באמצעות מכתבים מעורכי-דין על הפגיעה האנושה בשכרו וברמת חייו ובתגמוליו.

אני מאוד מאוד שמחה על החוק הזה. אני חושבת שזה אחד החוקים – משפט אחרון, ברשותך – זה אחד החוקים היותר כלכליים, היותר מוסריים, היותר צודקים שנחקקו כאן במשכן. הוא יוצר איזשהו קשר בין היקום הזה, בין קבוצה קטנה שמרחפת בצפלין מעל מדינת ישראל לבין אזרחי מדינת ישראל הרגילים. ועל כך שוב, אני באמת רוצה להודות לכל חברי, לכל מי שהצביעו בעד החוק הזה, לכל מי שנלחמו בעדו, ושוב, בראש ובראשונה לשר האוצר משה כחלון. כל הכבוד, אדוני שר האוצר.