שלי בבלוג: "אם ימחל לדור שלי, זה רק בגלל שגידלנו דור שהוא טוב מאיתנו"

10 במאי, 2016

שלי בבלוג: בערב יום הזכרון, אני רוצה לכתוב על אשמות השווא השיקריות המוטחות בדור ה – Y והכפשתו כאילו הוא דור רע ואגוצנטרי.
עוד מעט ירד הערב, והיגון היומיומי שאין לו סוף, שהוא מנת חלקם של מי שאיבדו את אהוביהם - יהפוך לעצב ולזכרון משותפים לכולנו.
זה כאב לאומי וקולקטיבי, ומעטים בינינו לא חוו אובדן לאורך השנים. אבל אל מול היגון של הקרובים ביותר לנופלים, אין לנו אלא להרכין ראש בהכנעה ובנסיון שלעולם לא יצלח לחלוק אתכם את כאבכם. את הצער שאתם נושאים לכל מקום, בכל רגע, 365 ימים בשנה. את כאבו של הלב שנשבר לנצח.
אביה של לוחמת מגב רש"ט הדר כהן אמר היום בגל"צ: "השעון שהיה אצלה בפיגוע קבוע אצלי ביד אני תמיד מסתכל ואומר: הזמן לא עוצר".
זה אחד הדברים שאני שומעת שוב ושוב בעיקר מהורים ששכלו את ילדיהם. העובדה שהעולם, למרבה התדהמה, לא עומד מלכת. הדקות נוקפות, הערב יורד, השמש זורחת בכל בוקר, החיטה צומחת שוב. ילדים משחקים בגנים, טרדות יומיומיות ושמחות קטנות שוטפות את הכרוניקה היומיומית.
זה בלתי נתפס.
אנחנו מאשררים שוב ושוב, בכל מחזור גיוס, את הבחירה של הילדים שלנו להתגייס לצה"ל ולקחת על כתפיהם הצעירות משאות גופניים ונפשיים ואינטלקטואליים כבירים. דילמות איומות, סיכונים בלתי נתפסים.
אנחנו מעזים לומר למי שאך לפני רגע עירסלנו בזרועותינו ומחינו את דמעותיו כשבכה - תשמור על העולם ילד.
ובו בזמן, בלי בושה, אנחנו משמיצים אותם בלי הפסקה. זו טרחנות ידועה של אנשים מבוגרים לקונן על "הנוער של היום" ולהציג אותו כריק מתוכן וכנהנתן. נרקיסיסטים, נהנתנים, עצלנים, לא יציבים, לא ערכיים, מה לא.
אני חושבת שבדור הזה, בשנים האלה, בימים האלה – זו כבר לא סתם טרחנות של מבוגרים, זו חוצפה. ובעיקר, זה פשוט שגוי לחלוטין.
זה אנחנו, אני ובני דורי, אנחנו אלה שראויים לגינוי. הדור שלי בחר להיות תגובת נגד מוגזמת לצניעות ולמחוייבות שאפיינה את הדור שקדם לו.
הדור שלי בחר לעשות לביתו ולעצמו, פיתח ציניות וניכור גם כלפי האתוסים הלאומיים המכוננים וגם כלפי ערכים אוניברסליים, הפריט את עצמו לדעת, וקידש את האינדיבידואליזם.
אלה אנחנו ששרפנו לדור ה Y את העתיד, התעסקנו בעצמנו, קוננו על מר גורלנו שדווקא שפר עלינו מאוד לעומת זה של הורינו, העלינו למעלת דת את העיסוק בעצמנו. באני, עצמי ואנוכי.
אם ימחל לנו, זה רק בגלל שגידלנו דור שהוא טוב מאיתנו, והוא משיב לנו את כבודנו האבוד. דור חכם, סקרן, ערכי, מסתכל החוצה אל החברה ולא רק אל עצמו, אכפתי, מחוייב, מוסרי: אתם.
אתם, ואני כותבת אתם כי קבוצת הגיל שלכם היא הקבוצה הגדולה והדומיננטית בעמוד הזה (כך שוב ושוב על פי נתוני פייסבוק) ובכלל משום שאני פוגשת אתכם שוב ושוב בכל מקום שאפשר לעשות בו את הטוב ולחולל שינוי.
בתנועות הנוער, במכינות הקדם צבאיות, בקומונות, בשנת השרות שאתם מוסיפים לעצמכם באהבה בנוסף על שנות השרות הצבאי, ברחובות, ברשתות החברתיות, באוניברסיטאות, במקומות העבודה, בכל מקום אפשרי.
איך הדור שלי יכול להתנשא על הדר כהן ז"ל, שנפלה בעת מילוי תפקידה לפני שלושה חודשים כשהיא יורה בקור רוח על מחבל, ומצילה באומץ לב את חיי חברתה?
גם במלחמה האחרונה, שעכשיו מתכתשים עליה הפוליטיקאים, כמו רקפות בין הסלעים, נחשף כאן דור מצויין של ילדים טובים. פניה היפות של המדינה.
איכפתיים, ערכיים, אמיצי לב, ממחישים מהי ערבות הדדית, מהי אחריות, מהו אומץ לב, מהי חברות.
מוסיפים לעשות מעשי גבורה, גם כעת, מול גל הטרור, אותו גל טרור, אותן מלחמות, שהדור שלי עשה מעט, מעט מדי כדי להביא לקיצן.
הסטנדאפיסט תם אהרון כתב על זה טוב ממני במאמר שהתפרסם השבוע בעיתון "ליברל":
"... אני חייב להגיד שהדור שלכם הוא מאוד מוזר. קשה לי לתפוס את זה שהאנשים שמנהלים היום את המדינה, את המשק, את בתי המשפט, את התקשורת, הם אנשים שקראו לדיפ פרפל "סגול כהה" וצחקו מסרטי מתיחות של יהודה ברקן... הדור שלכם הוא בעיקר זה שלא יודע לחשוב על המחר. פשוט אין לכם את זה. זה לא ייאמן. אתם תקועים בהווה במקרה הטוב ובעבר במקרה הרע, ואף פעם, אף פעם לא חושבים על העתיד... על כלום לא חשבתם. העיקר כל היום אתם רבים עם כולם... הדור שלכם פשוט לא יודע להתאפק ולחשוב שנייה קדימה.
והכי מוזר זה שאתם כל הזמן מטנפים על הדור שלי, כשהדור שלי הוא די מדהים. הדור שלי הוא זה שהוציא כמעט חצי מיליון איש לרחוב. בדור שלי יש ילדים בני חודש שיודעים לתכנת ופי מיליון יותר אמנים מאשר בדור שלכם. ואם תסתכלו קצת בפייסבוק שלנו, תראו שבדור שלי יש גם הרבה יותר אנשים שמרגישים שדעתם נחשבת. הדור שלי הביא את הפמיניזם לרמות חדשות, ואת הדאגה לזכויות אדם, ואת הגיפים. ואתם מתנשאים עלינו – כי מה? כי אנחנו אוהבים ריאליטי וסנאפצ'ט?"
הסופר יורם קניוק ז"ל, שאהבתי וכיבדתי מאוד, לוחם תש"ח, כתב כך:
"הכבוד הגדול ביותר שאפשר להעניק לכל המתים הרבים שרוחם מהלכת עלינו היום, האלמונים והאחרים, הוא לעמוד ענווים מולם ולומר, שקולם הביישני, המוקיע באילמותו, נשמע היטב מקצה הארץ ועד קציה.
שנשתדל בכל יכולתנו לבנות מעל השורשים שהם תקעו במו גופם באדמה הקשה עץ יפה, בית נאה, חברה יפה ככל האפשר"
נראה לי שדור ה Y עומד במשימה הזאת יפה מהדור שלי.
בתמונה: השבעה של לוחמות ולוחמי קרקל.