"הקריאות לבוגי יעלון ולאורלי לוי לבוא למפגלת העבודה אינן במקומן, ניכוס של אנשים שיש להם דרך פוליטית אחרת"

20 במאי, 2016
האזינו:

שלי התראיינה במשדר מיוחד בגלי צה"ל בהנחיית עידן קוולר ויעקב ברדוגו, והתייחסה לפרישתו של בוגי יעלון מהחיים הפוליטיים ולמגעים שניהל באחרונה יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג על כניסה לממשלת נתניהו. מתוך דבריה:

"שלי: אני חושבת שקרה כאן דבר שהוא יותר מאיזה אקט פוליטי כזה או אחר. מה שקרה הוא ששר הביטחון משה בוגי יעלון שמר על צלמו ודמותו של צה"ל כמו שאנחנו מכירים אותו – במיינסיטרים, בליבה המאוד ממלכתית, עם האתוס הצה"לי, כל הדברים שהם לכאורה היו אמורים להיות מובנים מאליהם. אותה ליבה ממלכתית מרכזית שמשמרת את צה"ל, משמרת את החברה הישראלית ואת  מדינת ישראל. איכשהו התהליך שהתרחש כאן, הדה-לגיטימציה התמידית שהוא ספג מראש הממשלה בנימין נתניהו ומגורמים נוספים בממשלתה ימין הזאת, הדה-לגיטימציה הזאת הפכה את הממלכתיות – הרי בוגי הוא נץ מוחלט בתפיסותיו המדיניות, אבל היא הפכה את הנץ הממלכתי הזה למשהו ביזארי, קיצוני ובכלל לא שייך לאתוס החדש שנרקם כאן. זה הדבר המאוד מסוכן, זו השבטיות והפוליטיות המוחלטת שהביאה לדה-לגיטימציה שלו. אני חושבת שאנחנו היינו עדים לתהליך הדרגתי בשבועות האחרונים, והשיא היה בשבוע הזה. בשבוע הזה חווינו מנות כאלה של גועל בפוליטיקה, של אי עמידה במילה, של שקרים, של מניפולציות, של תככים, של היעדר ערכים, עד שבאמת בן אדם כמו בוגי, אני יכולה להבין למה נמאס לו מהדבר הזה.
ברדוגו: בוגי יעלון לא הולך למפלגת העבודה, אני אומר לך את זה בוודאות מוחלטת. השאלה הגדולה היא האם היציאה של חבר הכנסת יעלון, שר הביטחון לשעבר, החוצה יכולה להוביל למפץ גדול? בואי נגיד אולי אפילו יחד איתך או חלקים ממפלגת העבודה, שיצרו מפץ גדול.
שלי: עכשיו הרחקת לכת בתסריט הפוליטי.
ברדוגו: אז תחלקי את זה לשני חלקים, מפץ פוליטי ומפלגת העבודה.
שלי: קודם כל, אני מסכימה איתך שהוא לא מתכוון להגיע למפלגת העבודה, ובצדק. הוא ימני בדעותיו. כפי שאמרתי, אני מזדהה איתו בחלקים גדולים מהשקפת העולם שלו, בתפיסת העולם הדמוקרטית, הממלכתית, אבל בוודאי שאנחנו חלוקים מבחינה מדינית. לכן הקריאות אליו ואל אורלי לוי לבוא למפלגת העבודה הן אינן במקומן, לדעתי. זה גם ניכוס לא הוגן כלפי אנשים טובים שיש להם דרך פוליטית אחרת, וצריך לכבד אותם על כך. לשאלה שלך על מפץ פוליטי, אני לא פרשנית אבל אני חושבת שלשאלתך עלי התשובה היא לא. אני חברה במפלגת העבודה, אני מנהיגה במפלגת העבודה, אל הערכים שלי. אני חושבת שכן, ואני חושבת שכבר אמרתי לכם את זה לפני כמה ימים, בוגי כן במידה רבה האישיות שלו והדמות שלו מהווים איזה שובר שוויון שמדבר על כמה קבוצות פוליטיות באוכלוסייה בבת אחת. הוא לא מדבר על שבט אחד. יש לו שפה שמדברת אל שני המחנות, תרצו בגדול, ימין ושמאל.
קוולר: אז מה לדעתך צריך לקרות עם זה?
שלי: אני לא יודעת. אני לא היועצת הפוליטית של בוגי יעלון.
קוולר: אבל את כן רוצה לראות תרכובות במפה הפוליטית שמסייעות לצד שלכם להיפרע מנתניהו?
שלי: אני רוצה לראות שינוי דרמטי במערכת הפוליטית שיביא לקץ שלטונו של נתניהו. זה לא פרסונלי, אני פשוט מתנגדת לו באופן מוחלט לכל השקפת עולמו מהמסד ועד הטפחות – מדינית, כלכלית, חברתית, הכל. לכן האיפה שלי כאופוזיציונרית, לשמחתי אנחנו נשארים באופוזיציה ולא זוחלים לתוך הממשלה הזאת –
ברדוגו: בעניין הזה אני רוצה לשאול אותך. דווקא ביום הזה, האם אין מצב, כי לנתניהו יש גם את תיק החוץ וגם את תיק הכלכלה, ואולי בעקבות כל מה שקרה יש מצב לצרף את מפלגת העבודה לממשלה הזאת כדי לשמור את ישראל? בסוף יש מדינה.
שלי: אתה יודע שזה הטיעון הכי מפא"יניקי, 'כי בסוף יש מדינה'. אני לא חושבת בך שאתה מפא"יניק, אבל תמיד כשמנהיגי מפלגת העבודה זחלו לתוך ממשלות ימין ונבלעו בהן והיטשטשו לחלוטין, אלא אם זה באמת מקרים יוצאי דופן כמו ערב ההתנתקות וכמו ב-84' שאז הייתה לזה סיבה, תמיד כשראשי מפלגת העבודה זחלו לממשלות ימין הן אמרו שיש גם מדינה. ובסוף יש מדינה, אבל הם שרתו את המדיניות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ולא של מפלגת העבודה. אתם יודעים מה? אולי בואו נבטל את עניין המפלגות והדעות הפוליטיות ותהיה לנו רק מפלגה אחת גדולה ונהדרת שתשרת את המדינה. בסוף אנשים הולכים לקלפי ומצביעים על אמונה, על ערכים, על דרך. שימו לב, קצת עשינו בכל עשרת הימים האיומים האלה, עשינו דה-לגיטימציה למושג אופוזיציה. בדמוקרטיות יש אופוזיציה. אופוזיציה וקואליציה זה כאוויר לנשימה למערכת דמוקרטית. זה לא קללה, אופוזיציה. זה לא מחלה שצריך להבריא ממנה. לכן באמת יש לנו תפקיד עכשיו להנהיג אופוזיציה חזקה וטובה."

להאזנה לראיון המלא: