שלי על חברותה עם טומי לפיד, לרגל שמונה שנים לפטירתו: "יריב ראוי לכל ויכוח. העניק לחבריו את כל הטוב שבו ונאמנות מוחלטת"

2 ביוני, 2016
האזינו:

שלי התראיינה בתכניתם של ירון דקל ועמית סגל בגל"צ ודיברה על חברותה הקרובה עם טומי לפיד, שהשבוע מלאו שמונה שנים לפטירתו. כמו כן התייחסה להצהרותיהם של ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ליברמן בדבר תמיכתם בפתרון שתי המדינות.

מתוך דבריה על חברותה עם טומי לפיד:

"דקל: מתי בפעם האחרונה הייתה הפגישה שלך עם טומי לפיד?
שלי: הפעם האחרונה הייתה ממש לפני מותו.
דקל: בבית החולים?
שלי: לא, לא בבית החולים. הוא לא הסכים שאני אבוא לבית החולים. שולה (שולמית לפיד) אמרה לי שהוא לא רוצה שאני אראה אותו במצב שבו היה. הפגישה האחרונה שלנו הייתה ממש כמה ימים לפני שהוא אושפז. ישבנו בקפה של מוזיאון הארץ ובאותה הקנטה הדדית וויכוחים אינסופיים שהיו ביננו, כי הרי לא הסכמנו על שום דבר –
סגל: זהו, על מה התבססה הידידות ביניכם? אני לא מצליח להבין. שמענו שהוא היה שוביניסט, שהוא היה קפיטליסט, שהרבה מאוד שנים הוא היה לא בעמדות המדיניות שלך. על מה זה התבסס?
שלי: טוב, קודם כל תזכירו לי לחזור לשיחה האחרונה שלנו. זה היה גם אירוע מכונן. אנחנו הכרנו בפאנל פופוליטיקה בשנת 1993. אני הייתי מגישה טרייה ועורכת של 'הכל דיבורים' והוא היה עיתונאי מאוד מפורסם.
דקל: לפני כן לא הכרתם?
שלי: הכרנו. הוא היה אדם מפורסם וגם מן הסתם אני הייתי מוכרת. הייתה ביננו שפה משותפת מהשנייה הראשונה. שיעשנו זו את זה. התחלנו לריב מיד, כיוון שבאמת לא הסכמנו על שום דבר עלי אדמות בכלל.
דקל: אף פעם?
שלי: כמעט אף פעם. אני חייבת לומר שהשיחות איתו, הוויכוחים והמריבות היו תמיד ברמה כל כך גבוהה והיו כל כך מאתגרות שהיינו פשוט נהנים הנאה אינסופית מלשבת ולהקניט זה את זה.
סגל: אבל טענו בזמנו שטומי לפיד הוא פופוליסט והוא שטחי. ההתרפקות היא התרפקות רטרואקטיבית. מי צדק, אלה שטענו אז שהוא שטחי?
שלי: קודם כל, אתה לא יכול להאשים אותי בהתפרקות רטרואקטיבית כיוון שהייתי חברה שלו שנים.
סגל: לא עלייך. אני אומרת על אלה שטענו אז שהוא סמל השטחיות, סיסמאות ריקות, תשדירים חסרי משמעות.
דקל: פופוליזם בהתגלמותו.
שלי: הוא היה אדם מאוד בוטה, אפילו לפרקים גס רוח. הוא אף פעם לא ברר את מילותיו. הוא בטח לא התייעץ כמו בנו ביועצים אסטרטגיים. לא הייתה לו אסטרטגיה בכלל. הוא פשוט היה פולט כל מה שעלה על דעתו. אבל הייחוס של שטחיות לאישיות שלו הוא פשוט לא נכון בכלל, כי הוא היה אדם סופר משכיל עם ידע עצום, אינטליגנטי בצורה בלתי רגילה ויריב ראוי לכל ויכוח. הייתה לו עוד תכונה שבגללה היה נורא כיף להיות חברה שלו, שהוא היה יכול להיות רשע מרושע לכל העולם אבל מרגע שהוא בחר חבר הוא העניק לו את כל הטוב שבו, חום אינסופי, נאמנות מוחלטת, התעקשות לקיים את החברות בכל נסיבות וחרף כל מריבה.
דקל: מה לדעתך טומי לפיד, לו היה שומע את הביטוי על העצם הרקובה שנזרקה ליו"ר האופוזיציה והאופן שבו הוא הגיע על ארבע למשא ומתן, הוא היה אומר לך 'שאפו, את הולכת בדרכי' או שהפעם הגזמת?
שלי: לא. כסף קטן בשבילו הביטוי הזה. ביטוי רך מאוד ועדין מאוד.
דקל: 'למה את כזאת רכה? למה לא תהיי יותר נקושה?'
שלי: לא, הוא היה מאוד מחודד. אבל אני חייבת לומר שב-15 השנים שהיינו חברים, היינו חברים מ-1993 ועד יום מותו לפני שמונה שנים, אחרי 15 שנות חברות הוא עבר שינויים מאוד דרמטיים. הוא היה אדם מאוד פתוח וקשוב לשינויים. למשל, היחס שלו לקהילה הגאה. הוא הפך להיות ממש ידיד הקהילה מהומופוב, אני ארשה לעצמי לומר. משוביניסט בלתי נסבל, הרוחות הפמיניסטיות הגיעו אליו. גם בתחום המדיני הוא עבר שינוי דרמטי ב-15 שנות החברות שלנו. אני מרשה לעצמי לחשוב שלפחות חלק מזה נזקף לזכותי. טומי של לפני מותו לא היה טומי הפוליטיקאי שאנשים הכירו. הוא עבר שינויים. הוא גם היה אדם שהיה מוכן להשתנות. הוא היה מאוד טכנולוגי.
סגל: ומה מכל זה ניכר בפגישה האחרונה שלכם?
שלי: אז בפגישה האחרונה קודם כל הוא סיפר לי על איזה טיפול מאוד יקר שהוא מקבל וצחק עלי שאנשים עשירים חיים יותר וכך זה בעולם וכך זה צריך להיות. כמובן הוא השתמש בכל דבר כדי להקניט אותי, אבל זה היה הדדי. עוד משהו בפגישה הזו, זה היה היום של העדות של טלנסקי במשפט אולמרט. הוא ואולמרט היו חברים מאוד קרובים וטובים. זה תמיד חרה לו שאני ואולמרט לא בקשרים טובים בלשון המעטה ושאני מתעבת אותו וחושבת שהוא מושחת.
דקל: הוא ניסה לגשר?
שלי: כן, כמה פעמים.
דקל: כולל מפגש משולש?
שלי: גם יצא לנו להיפגש בימי הולדת שלו, אבל הייתה פעם אחת כשהייתי עוד עיתונאית שישבנו במסעדה, הוא הזמין אותי ואת אולמרט, ואמר: 'אני לא יכול לסבול ששני אנשים שאני כל כך אוהב לא סובלים אחד את השני'. זה היה מפגש אומלל שכמובן הסתיים בלא כלום. אני הייתי משוכנעת שאולמרט מושחת, והוא, כיוון שהיה כל כך נאמן לחברים שלו, הוא עצמו היה אדם מאוד נקי כפיים, איש שלטון החוק בכל רמ"ח איבריו, אבל הנאמנות שלו גם לאולמרט הייתה מוחלטת, ובאותו יום כשעדות טלנסקי פורסמה, אני ראיתי שאולי, אני לא חושבת לרגע שהוא היה נוטש אותו, הוא היה חבר עד הסוף, אבל ראיתי שהוא עצוב מזה ושמתגנב ספק לליבו. ישבתי מולו והתראיינתי ליומן הצהריים של רשת ב' ובדרך כלל הייתי יושבת מולו ומתראיינת, זה היה משהו שקרה לא פעם, אבל לא רציתי להכאיב לו ופשוט יצאתי החוצה כדי שהוא לא ישמע אותי מתראיינת על טלנסקי."

על הצהרותיהם של ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ליברמן הוסיפה: "אני חושבת ששטף המלל השלומניקי התמוהה עד גיחוך של ליברמן ונתניהו, עוד רגע הם ירימו שלטים של שלום עכשיו, התפרצות השלומניקית הזו היא כל כך כוזבת וכל כך חסרת שחר. מדובר באנשים שהמילים אצלם ממילא אין להן שום משמעות. הם יכולים לומר דבר והיפוכו בתוך 24 שעות וחוזר חלילה. אני חושבת שזה נועד אולי גם כדי להרגיע את העולם אבל גם מין מלכודת דבש כדי למשוך את מפלגת העבודה לאותו תרחיש אומלל וידוע מראש שירסק אותה באופן מוחלט. שלום בטח לא יצא מזה, גם לא הסדר. אבל אני חייבת לומר בהסתייגות שאם תהיה להם תאונה ואם הם יהיו חייבים לבצע מהלכים מדיניים, כי אז הם יקבלו את מלא הגיבוי שלנו באופן מוחלט. הם יכולים להסיר דאגה מליבם."

להזאנה לראיון המלא: