"היא אישה נאה, אבל לא בר רפאלי"

15 ביוני, 2016

שלי בבלוג: לא בר רפאלי. על הקשר בין שוביניזם עתיק ובין הקרב הבכייני שמנהלת קבוצה קטנה, עשירה ומנותקת, נגד החוק שלי להגבלת שכר בכירים אחרי שכבר עבר. וגם על השקרים המכוונים שהם מפיצים בקשר לחוק.
בשיאו של מפגש הקיטורים התמוה של עשירי ישראל אתמול עם שר האוצר משה כחלון, התלונן מנכ"ל חברת נדל"ן, נתן חץ, על כך שהוא רואה בעיתון יותר מדי תמונות של הממונה על שוק ההון, דורית סלינגר.
"היא אשה נאה", פסק בטובו שופט היופי, "אבל לא בר רפאלי". היציאה המביכה והפרימיטיבית הזאת קצת מזכירה אדם קדמון שנסע בזמן והוא מגיח בתימהון ממערה ומנפנף בנבוט מול רכב נוסע.
ההתבכיינות הקולנית נגד החוק להגבלת שכר בכירים (עוד נושא חם באותה פגישה) לא פחות מנותקת מהמציאות המוסרית העכשווית.
אנשי האתמול נלחמים על ההגמוניה שלהם. השיח הפמיניסטי זר להם, שיח הצדק וההוגנות זר להם.
לפי הרעש והצלצולים וטענות הקיפוח והטרדת המערכת והבג"צים היה אפשר לחשוב שהמנכ"לים ש"נפגעו" מהגבלת שכר הבכירים הם רבבות בני אדם שזועקים ללחם ברחובות.
אבל לא. זאת סתם קבוצה זעירה, כמה עשרות איש, חצופה ומפונקת, שכעת נאבקת על 'זכויותיה הסוציאליות' המומצאות, ומשגעת את המערכת בעזרת משאביה הבלתי מוגבלים.
האיום שהכי מקומם אותי הוא שאם לא נעשה מה שהם רוצים, הם יתפטרו.
לכו, חבר'ה, לכו. שחררו אותנו מעול השכר המטורף שלכם ומהניהול הלא-מי-יודע-מה מוצלח שלכם. מעולם לא נשמע איום כה מעורר תקווה. זה יהיה מצויין אם תוחלפו בדור ביניים של מנהלים. מוכשר לא פחות מכם, אבל יותר צנוע ומחובר למציאות מכם.
ובהזדמנות זאת אסביר על מה המהומה. מה בעצם רוצים מנכ"לי הבנקים וחברות הביטוח עכשיו, אחרי שהחוק כבר הפך לעובדה מוגמרת, ועבר פה אחד?
הם דורשים (דורשים, כן?) תיקון חקיקה, או התחייבות משפטית כתובה, שתסדיר את תנאי הפרישה שלהם ככה שהתנאים והכסף שכבר צברו עד היום - לא יפגעו.
למה ה"קרב" שלהם לא רק מקומם, אלא גם שיקרי ומדומה?
כי הם יודעים יפה מאוד שממילא מה שצברו עד היום לא יפגע.
שעם כמה שזה מקומם, אין דרך להחיל את חוק שכר בכירים על מה שצברו עד היום מי שקיבלו שכר עתק על פני שנים.
שהחוק יחול על כל רכיבי השכר החיסכון ותנאי הפרישה רק מעתה ואילך.
אף אחד לא התכוון אחרת. אין חיה כזאת בחקיקה בכלל. הם ממציאים אותה.
למה הם ממציאים בעיה שלא קיימת?
רק כדי לפתוח הכל מחדש. רק כדי להתחיל מחדש מסע לחצים ולובינג על הממשלה והכנסת. רק כדי לעכב את ישום החוק, תוך שהם מנסים להציג אותו כ"בעייתי", "מלא חורים", "רשלני", ומה לא.
והאמת? האמת היא שנדירים החוקים שהושקעו בהם כל כך הרבה שעות עבודה ולמידה. אלפי שעות. על פני שבע שנים. כולל ועדת נאמן שקמה כדי למסמס את החוק. היא לא פסחה על שום מומחה בגלקסיה (וכולם אמרו שהשכר גבוה מדי).
הכל פשוט, הכל ברור, אבל איזו מהומה! איזו הטעיה מכוונת!
לפי הרעש שהם עושים היה אפשר לחשוב שמדובר במאות אלפים אזרחים שפת לחם נגזלת מפיהם באכזריות.
אבל זאת הטרגדיה שלנו. שהרבים לא נשמעים, וכמה עשרות המפונקים החצופים האלה מטרידים ומטרטרים את הרגולטורים, את השרים, את הח"כים, את בג"צ. מה אכפת להם? יש להם כסף בלתי מוגבל (הכסף שלנו) לשלם לרואי החשבון ולפרקליטים היקרים ביותר, ללוביסטים.
גם הנגישות שלהם לתקשורת היא בלתי מוגבלת. שטיחים של זעקותיהם נפרשים בכל העיתונים. הגדיל לעשות הפרשן הכלכלי של ידיעות אחרונות, סבר פלוצקר, שלא הסתפק בהשמעת טיעוניהם, אלא אף קבע נחרצות ש"מעולם לא נחקק חוק באופן כה רשלני".
וואלה סבר? יצא לך לראות איך מחוקקים חמישים חוקים בלילה אחד בחוק ההסדרים? שכחת שלמתווה הגז שנוגע לגורל המדינה ואזרחיה בדורות הבאים הוקדשו הרבה פחות שעות מאלה שהוקדשו לקומץ המקוננים/מאיימים על מר גורלם?
מילא, שהשיח היבבני הזה הוא עתיק, לא רלוונטי ולא מחובר. יש עוד משהו, שהם שכחו: החוק להגבלת שכר בכירים עבר בקריאה שניה ושלישית, בוועדת הכספים ובמליאת הכנסת. הצביעה עבורו הממשלה, הצביעה האופוזיציה. פה אחד. הוא חוק מדינה בספר החוקים. הם פשוט בטוחים שהם מעל החוק.
*הקריקטורה של ולדיק סנדלר ולדיק סנדלר http://vladiksandler.com/