"ראש הממשלה ושר הביטחון, יש מנהיגים בישראל - אבל הם בהחלט לא אתם"

19 ביוני, 2016

שלי בבלוג: ראש הממשלה, שר הבטחון, קבלו שיעור באזרחות מחברו לנשק של המ"פ רס"ן תום נעמן, שעדות האמת שלו בבית הדין הצבאי בפרשת אלאור אזריה, זכתה אותו בנאצות ובהוקעה כבוגד.
קבלו שיעור בממלכתיות, בסולידריות, באומץ לב, בחיילות, בפיקוד, באחריות, במוסריות, ביושר, בכיבוד החוק. בקיצור, בכל התכונות שחסרות לכם.
קראו היטב את הפוסט של שחר חן ולימדו שיש מנהיגים בישראל, אבל הם בהחלט לא אתם.
והנה הפוסט המלא של שחר חן:
"אז ברכות לי. שבפעם הראשונה אני הולך להתבטא בנושא הטעון הזה. אחרי שהכרתי את העובדות הגמורות. אחרי שיח עמוק עם לוחמים ומפקדים רבים שהיו בסביבה.
אני מכיר את תום עוד מהתקופה בה התחנך שנתון מעלי בפנימייה הצבאית בחיפה.
זכיתי להכיר עוד יותר לעומק בתקופה בה שירתנו יחד בפלוגה המבצעית של גדוד 101.
האיש, מלח הארץ. ביצע שורת תפקידים בצנחנים ובבית הספר לחי"ר כקצין מוערך ביותר ודמות מופת ללוחמים תחתיו.
מה גם שפעל בגבורה עילאית. באמת גבורה עילאית בקרבות ארוכים וקשים מבית לבית במלחמת לבנון השניה, שכל חברים לנשק עת היה לוחם במסלול, דרך מבצעים שידועים לציבור כמו עופרת יצוקה וצוק איתן, ומבצעים רבים עוד יותר הרחוקים מעין הציבור.
אופנת השיימינג שרווחת במחוזותינו חוצה את גבולות המקלדת, חוצה גבולות של מוסר וטעם הטוב.
ואני שואל, את אותם מתלהמים, הקופצים בלי לחשוב, שפלי רוח העולבים במפקד וקוראים בגנותו-
מה נראה לכם?
את מי בדיוק אתם מגנים?
את טכנאי המזגנים שאיחר לתת שירות?
את הבר בו התפנפנתם אמש וקיבלתם מנה תפלה?
מנגד- על מי בדיוק אתם מגנים? על אלו עקרונות?!
ומי שיקפוץ ויגיד שבשם הגיבוי המקודש שנותן מפקד לחייליו על המ"פ לשכב על הגדר- בולשיט! שיקפוץ.
וכל אותם צדקנים שמטיפים לאמירות כמו
'לא ראוי שילכו אחריו לקרב' לאיזה קרב אתם בדיוק הלכתם?
אני אומר- אתם לא ראוים לאדמה שתחת רגליכם.
מה אתם עשיתם?!
סיימתם את ארוחת השישי בנחת ופלטתם הבל הבלים על המקלדת. כי זה הכי נוח. הכי נוח להזדהות עם סיפור המסכן. הכי נוח זה לא לחקור ולקבל כל ידיעה כמקודשת מאליה. הכי נוח להגיד "המפ מפחד על התחת שלו ורק רוצה את הקידום המובטח"
לא הייתם שם. לא התחנכתם על אמירת אמת וחשיפתה.
לאלו שמדברים איתי על גיבוי ואחוות לוחמים-
גיבוי אפשר להעניק ללוחם ששגה. יש הבדל מהותי ועמוק בין גיבוי לבין טיוח. יש הבדל מהותי בין הזדהות עם מצבו של החייל לבין מדיניות שקר.
למה ציפיתם?
שאותו מפ שעומד בבית משפט יגיד לא אני לא זוכר/ אני לא יודע- לאאאא מה פתאום, החייל גיבור, החייל פעל בדיוק לפי נהלי הפתיחה באש.
רבותי החייל לא גיבור. חייל כזה הוא האחרון להיות גיבור.
גיבור הוא לוחם שנותן כתף בזמן שהכי לא נוח לעשות זאת, גיבור הוא לוחם שחותר למגע בעת אירוע כשהכי מפחיד לעשות זאת, גיבור הוא לוחם שמשתמש בתחבולה בשדה הקרב כשכולם אבודים, הוא ראשון להיות.
בעיקר ראשון להתמודד עם האמת.
הירי של החייל באירוע הוא פאשלה ערכית ומקצועית. פאשלה ערכית כי לא יורים לשם הרג או לשם נקמנות. יורים כדי להסיר את האיום. וכל בר דעת מבין שלא היה איום בשלב הירי המדובר.
מתווסף לכך חוסר המקצועיות משווע מאופן ביצוע הירי 'על הדרך' שמסכן חלק מהנוכחים באירוע.
לצדקנים שמתרצים חשד למטען, ניחא, למרות שלא היה מעולם במחוזותינו מחבל שבא לדקור ואז החליט פתאום כי בא לו להתפוצץ. לא ראיתם כלום. ואני מקווה שלעולם לא תזכו לראות.
מטען, לא עלינו, עושה עבודה יותר מהירה, רבת נפגעים וקטלנית מ10 מחבלים עם סכין.
היום עם ישראל צריך להיות גאה שיש בו מפקדים כאלה כמו תום נעמן. אני היום גאה להכיר אנשים כמותו."
תמונה של מוטי קימצ'י.