"תאגיד השידור לא מספק את תאוותו של נתניהו לשליטה בכלי תקשורת, ונתניהו מחסל אותו במחי יד"

19 ביולי, 2016
האזינו:

שלי התראינה בתכניתו של רזי ברקאי בגלי צה"ל, והתייחסה להודעת משרד התקשורת הלילה על דחיית הפעלת תאגיד השידור הציבורי, שאמור להחליף את רשות השידור, לשנת 2018 בהסכמת יו"ר ההסתדרות. מתוך דבריה:

"שלי: זה חיסול כפול. ממש מוות של השידור הציבורי וכל הרעיון של השידור הציבורי. מצד אחד משאירים את רשות השידור קטועת גפיים, חסרת אונים, מרוסקת, מרותשת, גוססת ממש, כשסופה וודאי באופן שבו התעללו בה, במקום המשובח הזה שעשה עבודה נפלאה. ומצד שני להרוג גם את התאגיד שקם במקום רשות השידור. זה פשוט שתי ציפורים בירייה אחת וחיסול טוטאלי של השידור הציבורי.

ברקאי: המחסלים זו ברית מוזרה. את, שמכירה קצת את ההסתדרות ואת אבי ניסנקורן וטוב ממני, יכולה להסביר לי את עסקת הבזק הזה בין יו"ר ההסתדרות לבין ראש הממשלה?
שלי: תראה, אני לא אמורה לייצג את ההסתדרות, אבל אני כן אגיד שאני מניחה שהכוונה הייתה פשוט לשמר עוד זמן, עוד מקומות עבודה של עובדים רבים. זה ההיגיון, אני מניחה, מאחורי הדברים. אבל חשוב לי לומר משהו, רזי. אני התנגדתי לסגירת רשות השידור בחריפות רבה ביותר. הייתי בין המעטים שהצביעו נגד הסגירה, נגד הקמת תאגיד חלופי, ושבתי ואמרתי לחברי וגם לגלעד (השר ארדן), אגב, שקל מאוד להרוס, קל להרוס וקשה לבנות. גם אמרתי להם שיש סוג של יהירות בהנחה שאחרי שהדבר יסגר ויהפוך לאבק, יקום משהו אחר במקומו בתוך האטמוספירה הנוכחית של הממשלה הזו. אשר יגורתי בא לי, ואחרי ההרס הכמעט מוחלט של רשות השידור והדיכוי של אנשיה וההתעמרות בהם והשארת אנשים ככה תלויים על בלימה, אנשים מאוד טובים ומסורים שהעניקו את חייהם למקום הזה ויש להם אתוס עיתונאי – אחרי הדבר הזה הנה אנחנו רואים לנגד עינינו כמה קל להרוס וכמה קשה לבנות. אנחנו נדבר על רשות השידור ועל השידור הציבורי, אבל באמת יש כאן לקח: אל תהיו כל כך מהירים עם האצבע על ההדק, אל תמהרו לחסל גופים מתפקדים. תקנו אותם, שפרו אותם, עשו בהם רפורמות. הייתה רפורמה מונחת לפתחה של רשות השידור, מוכנה ומתוקצבת והשליכו אותה.
ברקאי: כן, אבל את מכירה כמוני את הבעיה עם ועד העיתונאים והוועדים של הטכנאים. כל וועד מסנדל את זולתו. הרפורמה הזו שבקה חיים אחרי כמה חודשים.
שלי: אני לא מסכימה איתך. לא, אני לא מסכימה איתך, רזי.
ברקאי: את לא מסכימה איתי? את מכירה רשות השידור כמוני ואת לא זוכרת מה היה שם?
שלי: אני זוכרת בהחלט ואני גם מכירה את המטרייה.
ברקאי: הייתה שם אבטלה לא סמויה.
שלי: אני יודעת שהייתה רפורמה, רפורמה שבאמת עמדה לטפל בכל הבעיות של רשות השידור והיא תוקצבה – אבל היא לא הספיקה לראש הממשלה בנימין נתניהו. זה לא השביע את רצונו ברצון הבלתי נלאה שלו לשלוט על כמה שיותר כלי תקשורת. ואני רוצה להגיד לך משהו על התאגיד. התאגיד בסופו של דבר שאב אליו אנשים מאוד טובים, ואני מודה שלרגע הייתי אופטימית. אבל מה קרה? ראש הממשלה בנימין נתניהו ראה שלנגד עיניו קם גוף חדש שהנה גם לו, מסתבר, יש אתוס עיתונאי ויש ערכים עיתונאיים, ואין לו שליטה מוחלטת בגוף הזה. אמר לעצמו ראש הממשלה, 'מה, הרסתי גוף כדי להקים גוף שיש לי עליו שליטה מוחלטת, והנה מסתבר שלא תהיה לי עליו שליטה? נסגור גם אותו'.
ברקאי: איך התזה הזו מתיישבת עם זה שאבי ניסנקורן שילב ידיים עם ראש הממשלה? מה תפקידו של יו"ר הסתדרות במהלך הזה?
שלי: תראה, קודם כל אני מציעה לך לראיין אותו ולא אותי.
ברקאי: הלוואי והיה משיב. לא רק לגלעד ארדן הוא לא משיב ביממה האחרונה, לאף אחד הוא לא משיב.
שלי: אני לא יו"ר ההסתדרות, כידוע לך. אני חושבת שהיה צריך להילחם מלחמה הרבה יותר קשה נגד סגירת רשות השידור. יחשוב לעצמו עכשיו כל אדם שמאזין לנו ברגע זה, שעובד במקום העבודה שלו, שמחר הוא מקבל מכתב פיטורים ומודיעים לו שסוגרים את מקום העבודה שלו, אבל לידו מוקדם מקום חדש שהוא תעתיק מוחלט של מקום העבודה שלו אבל מתחילים שם את העבודה רק חלק מהעובדים בלי כל זכויות העבר, בלי צבירת הפנסיה, בלי כל הדברים שהם השיגו. זה דבר שהוא מפלצתי מבחינת עולם העבודה, ולכן גם נקבע כאן תקדים מאוד חמור. הדברים, צריך לומר גם, הם לא שחור ולבן, והתאגיד גם עליו יש לי ביקורת רבה על האופן המשפיל שבו הוא התנהג לעובדים חדשים שעמדו לעבוד אצלו. אני לא מדברת על הטאלנטים שקיבלו מלכתחילה חוזים –
ברקאי: כן, על הודעות SMS שהודיעו שהם לא מתקבלים לעבודה, על משכורת הרבה יותר נמוכה ממה שהייתה ברשות השידור.
שלי: נכון, אבל רזי יש עוד דבר. יש דבר מאוד חמור. הוא הגיע לידיעתי רק שלשלום. התכוונתי לטפל בו לפני שכל העניין התפוצץ. בתוך החוזים האישיים שעליהם התאגיד החתים את העיתונאים, את הצוותים החדשים, יש סעיף שהוא לא חוקי, שהוא מחוצף, שהוא מנוגד לאמנות בינלאומיות, ושהוא אוסר על העובדים האלה בכל מקרה להתאגד. זה דבר מטורף. החוזה הזה מונח לנגד עיני. אני לא אלאה אותך בפרטים שלו, אבל פשוט איסור חמור מכל זווית אפשרית להתאגד ולהגיע לאיזה הסכם קיבוצי, משהו שהוא פשוט מעוגן בחוק. לכן זה גם מרמז על ההתנהלות היהירה של התאגיד כלפי עובדיו. אבל אחרי שאמרנו את כל הדברים האלה ואחרי שאמרתי לך שהתנגדתי לפירוק הרשות. אתה יודע מה, בשבוע הבא אושר דיון מהיר לי ולחבר הכנסת עיסאווי פריג' על גורלם של 100 עובדים מרשות השידור שנזרקו עם פנסיה עלובה ונוראה, למשל. אז אחרי שאמרתי את כל החטאים מכאן ומכאן ואת כל ההתנהלות הזאת שהניחה שאפשר להרוס משהו מן היסוד ולהקים משהו חדש, הסיטואציה שנוצרה הבוקר, אחרי ההחלטה של ראש הממשלה, היא סיטואציה שבה ראש הממשלה לא מרוצה מכלי תקשורת שלא מספק את תאוות השליטה שלו בתקשורת ופשוט במחי יד מחסל את השידור הציבורי במדינת ישראל.
ברקאי: מה הולך לקרות בכנסת? זה מחייב שינוי חקיקה, נכון?
שלי: אני לא בטוחה. כיוון שלמדתי על זה רק אתמול בלילה במפתיע, עדיין לא הספקתי לעסוק בזה ביסודיות. אנחנו ניצבים כאן מול מצב שהוא מצב מאוד מסוכן, מאוד בעייתי שצריך לנווט בו ולעשות את הדבר הטוב ביותר לטובת העובדים. אגב, גם עובדי ראשות השידור וגם עובדי התאגיד. יש שם אנשים שעזבו מקום עבודה, חתמו על חוזה באמונה תמימה ושלמה, והם נשארים עכשיו עם כלום ביד.
ברקאי: לא יקבלו משכורות עד העלייה לאוויר, כן.
שלי: כן, מה יגיד עכשיו אדם כמו שאול אמסטרדמסקי? עיתונאי משובח שעזב מקום עבודה טוב, כלכליסט, חתם חוזה – ואני נותנת אותו רק כדוגמה כי יש עוד רבים כמוהו, יש 200 עובדים. זה דבר שהוא בלתי נסבל. פשוט לקחו אותם כבובות על חוט, חתמו איתם חוזים, נתנו להם להאמין שהם מגיעים למקום עבודה חדש. באמת, אנשים גם ממש טובים שיכלו לעבוד בעוד מקומות.
ברקאי: צריך להגיד לזכותם של חותמי החוזים האלה שהם האמינו שאכן הערוץ הזה הולך לקום. זה לא שהם שיקרו להם מלכתחילה.
שלי: אני חלילה לא מאשימה אותם. אני מאשימה כאן בן אדם אחד, והוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, בכך שהוא משחק בחיי אדם כפיונים על לוח שחמט, משחק בגורלותיהם, בפרנסתם, ובעיקר מרסק את הדבר שכל מדינה דמוקרטית מטפחת בקנאות רבה – שידור ציבורי שאינו ממומן בידי בעלי הון ובעלי אינטרסים כלכליים. הדבר שוכב עכשיו מרוסק ומת לנגד עינינו."

להזאנה לראיון המלא: