שלי על מצב התקשורת בישראל: "מעולם לא היה ניסיון מכוון, קר רוח וחסר עכבות להשתלט על כלי תקשורת כמו ברדיפה של נתניהו אחר התקשורת"

28 ביולי, 2016
האזינו:

שלי התארחה בתכנית "המזנון" עם יואב קרקובסקי ומאיה בנגל ברשת ב', והתייחסה למצב הפוליטי במפלגת העבודה לקראת ועידת מפלגת העבודה ביום ראשון הקרוב, לדברי הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון בה היא חברה ולמאמציו של נתניהו להשתלט על התקשורת בישראל.

מתוך דבריה בעניין המצב הפוליטי במפלגת העבודה ובעניין ועידת המפלגה הקרובה:

"קרקובסקי: מעבר לים מתנהלת עכשיו ועידת המפלגה הדמוקרטית האמריקאית עם תצוגה דמוקרטית יוצאת מגדר הרגיל ואפילו מרגשת. זה מה שיהיה ביום ראשון בוועידת מפלגת העבודה?

שלי: אתה יודע, באופן מקרי חשבתי על זה גם הבוקר כשהסתכלתי בסי.אן.אן על הדיווחים מהוועידה המאוד מרשימה, מתוזמרת, סוחפת, אידאולוגית גם. נשמעים שם מעבר לסיסמאות בחירות, יש שם המון תוכן והמון ערך ונאמרים דברים על החברה האמריקאית ועל יחסי החוץ של ארצות הברית וכן הלאה, ומחודדים הבדלים אידאולוגיים. אני מודה שהסתכלתי על זה בקנאה.
קרקובסקי: זה מה שהולך להתרחש ביום ראשון בוועידת מפלגת העבודה, שהנושא המרכזי בה הוא מתי נערוף את ראשו של יו"ר המפלגה?
שלי: הוועידה הקרובה עוסקת בדבר שהיא לא הייתה צריכה לעסוק בו. לצערי הרב מאוד, זה לקחת חבורה של אנשים מאוד טובים שרובם המכריע נמצאים שם בלא תמורה מתוך השקפת עולם, מתוך מחויבות למפלגת העבודה ולערכיה, ובעצם היא מכונסת אך ורק כדי להאריך באופן מלאכותי בניגוד לחוקה ובאופן מאוד לא דמוקרטי את כהונתו של יצחק הרצוג בשנה וחודשיים מעבר למה שאומרת חוקת המפלגה. זה מהלך שהוא חסר תקדים. איש מעולם קודם לא עשה אותו. לא יצחק רבין המנוח, לא שמעון פרס, לא עמיר פרץ, לא אני, לא פואד. והנה, בפעם הראשונה באה יו"ר מפלגה ומבקש להאריך לעצמו באופן מלאכותי את הכהונה שלו. בוודאי לא מדובר כאן על עריפת ראשים. כל מי שמבקש שהחוקה תתמלא ותעשה, ושנשאיר מאחורינו את הבחירות הפנימיות ונעבור בחוט שדרה, בערכים –
בנגל: זה לא רק חוקה. בואי נדבר על המציאות. על פי הסקרים האחרונים מפלגת העבודה הולכת בקומה זקופה למתחת לעשרה מנדטים. אז אולי זו הסיבה האמיתית שצריך לקיים פריימריז.
קרקובסקי: הולכת מתחת לשולחן בגב זקוף.
שלי: את יודעת מה, על אחת כמה וכמה. אני לא רציתי לומר זאת, אבל מצבנו לא מזהיר בלשון המעטה. אנחנו לא נתפסים בציבור כאלטרנטיבה שלטונית וגם לא כאופוזיציה נחושה, למרות מצב אבסורדי שחברי הכנסת שלנו הם נפלאים. הם עושים עבודה נהדרת.
בנגל: אבל ההנהגה לא מספיק חזקה.
שלי: אבל ההנהגה, לא רק שהיא אינה חזקה, היא אינה שומרת על חוט שדרה יציב, פוזלת פעם ימינה ופעם שמאלה, והדבר הזה מאוד מחליש אותנו. גם משבר האמון בינינו ובין הציבור מאז אותה זחילה מבישה לממשלת נתניהו, כשבסוף נתניהו מגרש אותנו בבעיטה ומעדיף את ליברמן על פנינו – הדבר הזה לא הוסיף לנו אמינות וחוט שדרה. והנה, בתוך הסיטואציה הזו של החולשה, במקום באמת להכניס חיים חדשים, ללכת לבחירות בתוך פרק זמן סביר עוד השנה כפי שמחייבת החוקה, אנחנו ממשיכים בעסקנות הממארת הזו, בדילים ובקומבינות כדי להאריך באופן מלאכותי כהונה של יו"ר שהוא אינו מיטיב עם מפלגת העבודה.
קרקובסקי: הוא נכשל בתפקידו?
שלי: אני לא רוצה להגיד דברים כל כך נחרצים. אני חושבת שמי שיחליט על כך יהיו חברי מפלגת העבודה, שלהם הסמכות לבחור יו"ר.
קרקובסקי: אנחנו מסתכלים עכשיו על הוועידה המאוד מרשימה של הדמוקרטים ובשבוע שעבר של הרפובליקנים, ובעצם מה אנחנו למדים משם? פחות מארבעה חודשים לפני בחירות בארצות הברית, שמתקיימות בנובמבר, אז בוחרים את המועמד שהוא המועמד לנשיאות. אתם מבקשים בחוקה מיושנת, אולי בעייתית, לנסות לבחור יו"ר מפלגה ואז במשך שלוש שנים, בדיוק מה שקרה לך – כיהנת כיו"ר מפלגת העבודה, הסקרים היו מאוד גבוהים כשנבחרת ובסוף הבאת 15 מנדטים. אולי הגיע הזמן לשנות את התמונה ולבחור יו"ר רק לפני הבחירות?
שלי: מאוד יכול להיות, והדבר הזה באמת מוכנה לבחון אותו, אבל השינוי הזה צריך להיעשות אחרי שיבחר יו"ר.
קרקובסקי: למה לדחות את זה אחרי שנבחר יו"ר? פעם אחת צריך לבצע שינוי.
שלי: כיוון שהדבר הזה לא יכול להתבצע כאקט הישרדות לצורך בן אדם אחד.
קרקובסקי: אבל תמיד זה יתפס בקרב חברי המפלגה ויריביו של היו"ר כאקט של הישרדות.
שלי: אנחנו לא מדברים כן על תפיסה. דמוקרטיה טבעה שיש לה כללים. פעם בתאריך מסוים הולכים לבחירות לכנסת ובוחרים מנהיג או מנהיגה. בתאריך מסוים הולכים לבחור יו"ר מפלגה. אם מבקשים לשנות את הכללים, ואפשר לדון בשינוי הכללים, לא עושים את זה למען הישרדותו של איש אחד ובאופן מלאכותי. הדבר הזה משבש לחלוטין את הדמוקרטיה. הוא עושה עוד דבר, יואב, הוא מרחיק ומבריח מאיתנו מתמודדים טובים מבחוץ, כי מסתכלים אנשים מבחוץ שאולי שוקלים לבוא ולהתמודד על ראשות מפלגת העבודה, ואני רוצה לקרוא להם לבוא ולהתמודד כדי לפתוח –
בנגל: למי? למי למשל?
שלי: אני לא רוצה לומר שמות. הם מסתכלים והם אומרים, אנחנו לא יודעים כלום. זו מפלגה שמנהל אותה היו"ר שלה במחטפים, בקומבינות פוליטיות. אנחנו לא יכולים להיערך לקראת תאריך מסוים כי אין תאריכים, כי ברגע מסוים, בקוניוקטורה פוליטית כזו או אחרת בוועידה, לפי נוחות של אי-אלו עסקנים ישנו את התאריך. אנחנו מבריחים החוצה במקלות אנשים ראויים שיכולים לבוא ולהתמודד. זה דבר שכל כך פוגע בחיות שלנו.
[...]
שלי: עסקנות זה דבר ממאיר. אני מתעבת עסקנות. אני לא אוהבת להתעסק בפוליטיקות הפנימיות. הדבר שגורם לי אושר וסיפוק ותחושה שאני משרתת את הציבור הוא לעסוק בעניינים הערכיים, המעשיים, האידאולוגיים, לגונן על ציבורים, להוביל דרך, להוות אופוזיציה נחושה לראש הממשלה נתניהו. ולכן היא הנותנת – להשאיר את העסקות מאחור. לא לעשות קומבינות פוליטיות. להשאיר מאחורינו את כל הבחירות הפנימיות ולצאת בגב זקוף לעשות את מה שאנחנו חייבים לציבור. גרירה של מפלגת העבודה עכשיו לקמפיין מתמשך של שנה וחודשיים זו התאבדות פוליטית שנועדה להישרדותו של אדם אחד, ואת זה צריך לעצור.
[...]
בנגל: בוועידה הדמוקרטית עולה עכשיו הנושא של הפמיניזם. כולם מדברים על זה שהגיע זמן נשים בפוליטיקה. והנה את יושבת פה, ויש את ציפי לבני שהיא שותפה שלך ואני מתחילה להרגיש ברית פוליטית מעניינת ביניכן. יש סיכוי שתייצרו ברית נשית שתתמודד על הנהגת מפלגת העבודה?
שלי: אני לא פוסלת שום אפשרות, אבל דבר כזה לא עומד כרגע על הפרק כיוון שעדיין לא החלטתי אם אני מתמודדת על ראשות העבודה. אני לא אומרת את זה מהשפה ולחוץ. באמת לא החלטתי ובאמת התביעה שלי לקיים פריימריז בהקדם לא קשורה אלי. היא קשורה אך ורק להצלתה של מפלגת העבודה.
בנגל: את מזהה את הפוטנציאל של הדבר הזה? את הפוטנציאל הפוליטי?
קרקובסקי: פוטנציאל שפוספס ב-2013 ושפוספס במידה מסוימת ואולי מתפספס עכשיו כאשר ציפי לבני מבקשת לעשות פריימריז כלל-מחנאיים של כל מחנה המרכז-שמאל. בינתיים נדמה לי שאת קצת לא מחבבת את הרעיון.
שלי: שתי תשובות אתן לכם על זה. ראשית, אתם לא צריכים לסחוט ממני בכוח מחמאות על ציפי לבני. זה לא סוג שכשאני הייתי יו"ר מפלגת העבודה גם אני פניתי אליה בפנייה לחבור אלי ולצערי לא הצלחתי. על כן גם פרגנתי לבוז'י באמת על המהלך הפוליטי המשמעותי ביותר שעשה, וזה החיבור על לבני, התייצבתי לצידו ונתתי לו גיבוי מוחלט, לו ולעצם החיבור הזה. לסוגיית הפריימריז הפתוחים, קודם כל אני שמחה שיש מי שחושבים כל הזמן בקדחתנות על מוצא ועל פתרון ועל חילופי שלטון. אגב, גם אני עושה את זה. אין כמעט אדם פוליטי מחוץ למערכת הפוליטית ובתוכה שנושק למחנה שלנו שאני לא נפגשת איתו לפגישות ארוכות ויסודיות במחשבות משותפות כיצד מחליפים את השלטון, מאוד פשוט. זה מה שהאופוזיציה צריכה לעשות. לגבי פריימריז פתוחים, אני רואה הסתייגות פשוט של חלק ניכר מאוד של המפלגות שמרכיבות את הגוש הזה ולכן אני מעט תוהה לגבי ההתכנות. רעיון הפריימריז הפתוחים לכשעצמו מאוד נראה לי. האם הוא צריך להתרחש בתוך מפלגת העבודה? האם הוא צריך להתרחש בתוך גוף גדול יותר? זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת."

בעניין דברי הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון השבוע אמרה:
"קרקובסקי: הרמטכ"ל אמר השבוע בוועדת החוץ והביטחון שהאיום המרכזי על צה"ל הוא לאו דווקא האיומים החיצוניים אלא הדיבורים הפנימיים של חלק מהמנהיגים ששוללים לגיטימציה מחלק מהמפקדים. צה"ל במתקפה?
שלי: אני חושבת שכן. אני חייבת לומר על הופעתו של הרמטכ"ל, שלא הייתה הופעה ראשונה בוועדת החוץ והביטחון, שהיא מרשימה דווקא בגלל הצניעות שלה. מדובר באדם שלא עושה פוזות, לא מרים את קולו, לא מאדיר את שמו אלא מדבר בענייניות רבה ביותר, משיב על כל שאלה ולא מתחמק. כאן אני חושבת שהוא הצביע על נקודה שהיא דרמטית והיא קריטית לחוסנינו הביטחוני. אני לא מדברת על חוסן מוסרי. אני מדברת על חוסן ביטחוני. צה"ל הוא צבא חזק ומשובח שמגן על מדינת ישראל. לא רק בזכות העובדה שאנחנו מאוד מתקדמים מבחינה טכנולוגית ושיש ברשותינו את כלי הנשק הטובים ביותר ולא בגלל יחידות המודיעין המופלאות שלנו ולא בגלל הכוחות הלוחמים הטובים שלנו ולא בגלל מטוסי הקרב המשובחים שלנו, אלא בראש ובראשונה בגלל הגורם האנושי. בגלל הרכיב של הסולידריות, של הציונות, של המחויבות, של הקשר הסימביוטי בין החברה הישראלית ובין הצבא שלנו. הצבא שלנו הוא לא צבא של שכירי חרב, הוא הילדים שלנו. לי יש שני ילדים קצינים בצבא, אחד שהשתחרר לפני זמן קצר ואחד שמשרתת. לכן הפגיעה במרקם של הסולידריות, של התמיכה, של ההזדהות היא פגיעה בביטחון ישראל. לכן אני חושבת שהרמטכ"ל כל כך מודאג."

בעניין מאמציו של נתניהו להשתלט על התקשורת בישראל הוסיפה:
"קרקובסקי: אנחנו מגדירים את התקופה הזו כתקופה חסרת תקדים של מתקפה על התקשורת. האם באמת זו תקופה חסרת תקדים? כששיבת באולפן הזה הרגשת יותר מוגנת מעיתונאים היום?
שלי: תראה, יואב, מעורבות תמיד הייתה. כיוון שעבדתי גם בתקשורת הציבורית כאן וגם בתקשורת של הסקטור העיסקי בחדשות ערוץ 2 אני יכולה להגיד לך שלחצים יש גם כאן וגם כאן, והיו תמיד. גם כאן הופעלו עלי לחצים קשים של פוליטיקאים ובחדשות ערוץ 2 לחצים קשים של בעלי הון, מפרסמים ובעלים. אגב, אלה של בעלי ההון יותר קשים בדרך כלל. אני אומרת לך מניסיון. אבל מעולם לא הייתה תופעה של השתלטות כלי תקשורת אחר כלי תקשורת באופן מכוון, קר רוח, חסר עכבות של רצון פשוט לשלוט על כלי תקשורת שלמים. אנחנו ראינו את זה בתאגיד השידור הציבורי, ראינו את זה בערוץ הכנסת, ראינו את זה עם מינוי יו"ר דירקטוריון לחברת החדשות של ערוץ 10, אנחנו רואים את זה ברדיפה של חדשות ערוץ 2 ואנחנו רואים את זה בכל מקום ומקום. מדובר בראש ממשלה שהחליט פשוט להשתלט על כל כלי התקשורת במדינת ישראל.
בנגל: אז איפה אתם כאופוזיציה? אם יש משהו שאתם צריכים לתת עליו היום פייט זה על הדבר הזה. אתם לא קיימים.
שלי: אני מרגישה עכשיו תחושת כישלון שאת לא רואה את מה שאני עושה.
בנגל: לא, את מה שאת עושה אני דווקא כן רואה. אני לא רואה את זה כקבוצה. אני לא רואה את הפעילות הקבוצתית, את הקמת החזית עם כל האופוזיציה כולל המפלגות הערביות וכולל מפלגות בתוך הקואליציה לנסות לפרק את זה.
שלי: תראי, מאיה, אני מקדישה לזה הרבה יותר זמן ממה שהייתי רוצה. בערך 70% מהפעילות הפרלמנטרית שלי בכנס האחרון הייתה סביב העניין הזה לצערי, כי יש נושאים שהרבה יותר חשובים לי והרבה יותר מעניינים אותי. אבל כאן מדובר בקרב מאוד קשה על חופש הביטוי ועל תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית. זה קרב על דמוקרטיה, לא קרב על להגן על כלי תקשורת כזה או אחר. מדובר בקרב יומיומי. רבים מהחברים שלי שותפים לקרב הזה, מגיעים לוועדות הכנסת, לוועדת הכלכלה ומנהלים את הקרב הזה. זה קרב מאוד חשוב על אופייה ועל דמותה של מדינת ישראל.
בנגל: מי בקואליציה הייתה מצפה שיעצור את זה? הרי יש את 'כולנו' בקואליציה. לא מצופה מהם לעצור את המהלך הזה?
שלי: כן, הציפיות שלי משר האוצר משה כחלון הרבה יותר גבוהות. אני חושבת שהוא אינו עושה די, או עושה קצת באופן קוסמטי אבל משתף פעולה עם ראש הממשלה באופן מוחלט באותה השתלטות על התקשורת, מעניק לו את זה כנראה בתמורה לדברים אחרים. יכול להיות שיש כאן חוסר הבנה שלא מדובר על איזה אי קטן פה ושם, אלא על עצם חירות הביטוי במדינה דמוקרטית. וזה מאוד מצטער אותי."

להאזנה לראיון המלא: