שלי על המתקפה של הממשלה על התקשורת: "יושבת הממשלה כפוליטביורו ששופט לשבט ולחסד כלי תקשורת. על תקשורת חופשית יש לגונן בכל הכוח"

1 באוגוסט, 2016
האזינו:

שלי התראיינה בתכניתו של רזי ברקאי בגלי צה"ל והתייחסה בדבריה לפרוטוקולים שנחשפו משיבת הממשלה אתמול בו מבקשים ראש הממשלה והשרים לחזק את שליטתם בתקשורת. מתוך דבריה בעניין:

"מה אגיד לך, רזי, קראתי שוב ושוב את הפרוטוקול הזה של ישיבת הממשלה ופשוט נחרדתי. יושבת ממשלת ישראל, ממשלה שאמורה להכריע הכרעות בדבר מלחמה ושלום, לצערי הרב מלחמה בשנים האחרונות ואף פעם לא שלום, שגורל אזרחי ישראל מופקד בידיה, ויושבים ועושים בינגו של שמות. זה שולף את השם הזה וזה את השם השני, להוא יש כיפה סרוגה ולהוא אין כיפה שחורה. זה פוליטביורו שיושב ומחליט לשבט ולחסד איזה כלי תקשורת יחייה ואיזה ימות. בכל זה אני אפילו לא רוצה להאשים את כל שרי הממשלה. מי שאחראי לזה באופן ישיר הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שפשוט שם לו למטרה להכחיד כל כלי תקשורת שלא מתיישר איתו ולחזק, להקים, לגונן ולפאר כל כלי תקשורת שסר למרותו. עוד דבר שחשוב לי לומר, זה אפילו לא סוגיית ימין ושמאל. זה לא סוגייה אידאולוגית. זה לא שיש עיתון אידאולוגי כמו, נגיד, מקור ראשון שהוא עיתון ימין או הארץ שהוא עיתון שמאל. לא, זה לא העניין. נתניהו לא יסתפק בעיתון ימין שחס וחלילה חלק מכותביו או שדרניו מצביעים למפלגת ימין אחרת. הוא זקוק לכלי תקשורת שעובדים בשבילו, נקודה, באופן פרסונלי. ומי שלא מתיישר עם הקו הזה, דינו להיכחד.
אתה יודע, יצא לי במושב הזה של הכנסת שלא בטובתי ושלא מרצוני, באמת פשוט נקלעתי לזה כי לא הייתה ברירה, להתעסק המון בענייני תקשורת במשכן. אני לא ממש מחבבת את זה. אז למה? כיוון שזה לא רק על תקשורת. זה על חופש הביטוי, זה על דמוקרטיה, זה על חירות של עיתונאים, זה על חוסר פחד של עיתונאים, זה על תקשורת נשכנית והגונה. זה יסוד מוסד מיסודות הדמוקרטיה ועל זה צריך לגונן מכל הכוח."

בנוסף התייחסה שלי למצב הפוליטי במפלגת העבודה, לוועידת מפלגת העבודה שהתקיימה אמש ובה אישרו צירי הוועידה את הארכת כהונתו של יו"ר המפלגה יצחק הרצוג בלמעלה משנה ולהתקפותיו של הרצוג עליה. מתוך דבריה בנושא:

"ברקאי: יש ביטויים שלך בשבועות האחרונים שאת מצטערת עליהם?

שלי: אתה צריך להיות ספציפי בקשר למה שאתה מתכוון.
ברקאי: את יודעת למה אני מתכוון.
שלי: אז בוא נדבר על העניין הזה אחת ולתמיד. לפני חודשיים וחצי, אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים שלי להניא את הרצוג מזחילה לתוך ממשלת ימין בעבור חופן של שום כלום ובניסיון להציל את המפלגה, ניסיתי שוב ושוב לשכנע את הרצוג בשיחות בארבע עיניים, בשש עיניים שלא לעשות את המהלך הקשה והמזיק הזה. עשיתי כל שביכולתי לעשות את זה מאחורי הקלעים. אחר כך הוצאתי את זה פומבית. גם זה לא עזר. היה פוסט אחד בפייסבוק שבו כתבתי את המשפט הבא: 'נתניהו זרק לעברנו עצם גרומה וחיכה שנבוא על ארבע מקשקשים בזנב. הצעתו הייתה צריכה להידחות בבוז קר'. מאז שכתבתי את השורה הזו בפייסבוק, הרצוג חוזר שוב ושוב, עשרות פעמים ביום, בטון של קובלנה, 'קראו לי כלב, קראו לי כלב'. המילה כלב נאמרה מפיו על פי השערתי כמה מאות פעמים מאז, כשאני חושבת שהוא עושה בזה שימוש כדי לסחוט אמפתיה, כדי לסחוט רחמים. הדבר הזה הוא לא ראוי.
ברקאי: בבכיינות לא בונים מנהיגות, אמרת עליו אתמול. אנשי הרצוג טוענים כלפייך שזה נכון שניסית להניא אותו, אבל בד בבד אמרת לו שאם בסופו של דבר אתם נכנסים שייקח בחשבון שאת צריכה להיות שרה בכירה בממשלה.
שלי: קודם כל, הדבר הזה מעולם לא יכול היה להיאמר כי מלכתחילה בהצעה שהוצעה לי נאמרו דברים מפורשים. 'אני', אמר לי הרצוג, 'אקבל את תיק החוץ. את תקבלי את תיק הכלכלה וחברות בקבינט המדיני-ביטחוני'. כך שההצעה לתיק בכיר הייתה מלכתחילה, ובוודאי לא הייתי צריכה לבקש.
ברקאי: ואת הסכמת לדיל הזה?
שלי: לא. סרבתי לו מכל וכל. אמרתי להרצוג ששני תיקים בכירים לי ולו, בלי שינוי קווי יסוד, בלי הסכם קואליציוני שאפילו כתובות בו המילים 'שתי מדינות לשני עמים' – הדבר הזה הוא התבזות.
ברקאי: אבל את זה הוא ניסה להשיג. את נתת לו אור ירוק להמשיך במגעים. הוא ניסה ולא השיג, ובסופו של דבר לא נכנס פנימה.
שלי: לא, זה לא היה בסופו של דבר, רזי. זה היה בראשיתו, באמצעו ובסופו. מלכתחילה ההצעה המוגמרת שהרצוג הביא והציג הייתה אותה הצעה משפילה ובלתי מתקבלת על הדעת שהייתה צריכה, כמו שאמרתי, להידחות בבוז קר, והיא ההצעה להיכנס לממשלה בלי שינוי קווי היסוד ובלי שום הישג מדיני ו/או כלכלי ו/או חברתי בהסכם הקואליציוני בעבור תיקים בכירים רק לי ולו. זה דבר שהוא בלתי נתפס.
ברקאי: ראש הממשלה אמר אתמול לכתבים המדיניים שהוא עדיין שומר את תיק החוץ בידיו כי הוא עוד מקווה שמפלגת העבודה תיכנס פנימה. יש לך מושג אם האופטימיות הזו של ראש הממשלה יש לה על מה להישען?
שלי: אני מאוד מקווה שלא. מאוד מקווה שלא. רזי, אתה יודע, בפוליטיקה לפעמים הבחירה היא לא בין טוב ורע. אני הרבה פעמים בוחרת בין טוב ורע וגם לא מעניין אותי איזה מחיר אני משלמת. כאן בעניין הספציפי של כניסה לממשלה, ההתבזות הזאת הייתה רעה מאוד אבל לו היינו בסופה גם נכנסים לממשלה זה היה שחור משחור. לכן מבחינתי אותו מאמץ מאוד גדול שלי שאני מאוד גאה בו למנוע את אותה זחילה לממשלה הצילה אותנו ממש מאבדון. נכון ששילמנו מחירים, אבל זה הציל אותנו מאבדון.
ברקאי: מיצינו את הניסיונות הנואשים להיכנס לממשלה.
שלי: לא מיצינו, רזי. לא מיצינו, לצערי.
ברקאי: זה על הפרק?
שלי: בוודאי שזה על הפרק.
ברקאי: כולל שיחות שאת יודעת שמתנהלות בימים אלה בין הרצוג לראש הממשלה?
שלי: אני לא רוצה להגיד על יודעת או לא יודעת. אני מודיעה לך חגיגית ורשמית שההצבעה אתמול בוועידה הייתה במידה רבה רוח גבית להרצוג לחדש את הניסיונות שלו להיכנס לממשלה. אתה מוזמן גם לראיין אותו. הוא לא מכחיש את זה בשיחות. אני משוכנעת שזה יהיה המאבק הבא שלנו. פשוט למנוע זחילה לממשלה והשמדתה של מפלגת העבודה. כבר היינו בתוך הממשלה וראינו איזה מחירים כבדים מאוד שילמנו על כך.
ברקאי: נחזור לאתמול. קריאות הבוז, באה בעידוד שלך? בעצימת עין שלך? למה לא עלית על הבמה ואמרת לתומכים ולתומכות שלך שהבוז הזה מוציא שם רע לכולנו?
שלי: קודם כל, לא עידוד ולא עצימת עין. אני נכנסתי לאולם אחרי שבוז'י התחיל בנאום והאמת היא שנדהמתי ממה שהתרחש בעולם. אפילו נמעכתי קצת ע"י הצלמים שהיו שם בשורה הראשונה וגם ע"י אנשים שצעקו מתוך הקהל. אגב, כשאני נכנסתי אז צעקו לעברי אנשים שאני יודעת שהם קרובים להרצוג. על כל פנים, רזי, לעלות על הבמה בתוך הכאוס הזה זה בטח היה בלתי אפשרי. זה גם לא התפקיד שלי. בשביל זה יש יו"ר, הוא אמור להפגין מנהיגות. בשביל זה יש מזכ"ל, הוא אמור להכניס סדר. ואני רוצה לומר לך עוד דבר. אני הסתכלתי לאחור. צעקו 'בוז' וצעקו 'לך הביתה'. להשוות את האנשים האלה, שהם פעילי מפלגה שנוקטים צעדי מחאה – להשוות אותם ללה-פמיליה זה דבר שהוא דה-לגיטימציה. גם האיומים אחר כך לזרוק מהמפלגה את מי שקרא בוז לעבר יו"ר המפלגה זה אי הבנה מאוד בסיסית של הדמוקרטיה. מי שצעק את צעקת הבוז החזקה, הרמה ואלימה ביותר היה הרצוג בעצמו, שאמר בוז ל-60 אלף חברי מפלגה שסברו לפי תומם שהם חברים במפלגה דמוקרטית והם חברים בה כדי לבחור בפריימריז את יו"ר המפלגה. ולא, הם לא שיוו בנפשם ולו לרגע, ולא הייתה להם אפשרות לשוות בנפשם כי זה לא קרה מעולם אצל שום יו"ר, שבקומבינות, במעקף, בעצם הוא ירמוס את זכותם לבחור יו"ר.
ברקאי: ואחרי כל הדברים האלה, זה 750 מול 402 בהצבעה חשאית לפי הדרישה שלך. ועידת המפלגה נתנה אור ירוק להרצוג להמשיך לכהן כיו"ר. מבחינתך זה הפסד.
שלי: רזי, אתה יודע למה זה דומה? זה דומה לזה שבנימין נתניהו יכנס עכשיו את הכנסת ויגיד שיש לו רוב קואליציוני בכנסת והכנסת מאשרת עכשיו שלא יהיו בחירות לכנסת עוד שנתיים נוספות. זו המשמעות הדמוקרטית של הדבר הזה. ואני אגיד לך עוד דבר. מבחינתי, ואמרתי את זה גם לפני, אני לא יודעת אם ההחלטה שהבחירות יהיו עוד שנה או כאן לאלתר, אני לא יודעת אם לי היא טובה או לא טובה פוליטית. אני באמת לא יודעת. אני כן יודעת שכשיש דברים שהם לא חוקתיים, שהם לא דמוקרטיים, שהם מזיקים נזק נורא למפלגה, שהם מנציחים גם עכשיו במשך שנה יתנהל מאבק על ראשות המפלגה, זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים – כשיש דברים שהם לא הוגנים, לא צודקים, שגויים מוסרית, שגויים פוליטית, שגויים דמוקרטית, אני לא עושה חשבון אם זה יועיל לי או יזיק לי. אני חייבת ברמה הערכית להתייצב מולם. וזה קורה לי גם בעניינים אחרים, בוודאי לא רק בעניינים פנים-מפלגתיים.
[...]
שלי: אני אגיד לך יותר פשוט. לא הייתה לי אפשרות אלא לנסות למנוע את ההחלטה הזו. לא הייתה לי אפשרות ציבורית ומוסרית להתייצב לצד החלטה שהיא כל כך קלוקלת וכל כך מזיקה, כל כך לא מוסרית וכל כך לא דמוקרטית. לפעמים אין ברירה. אתה חייב להתייצב לצד הצד הצודק והנכון, גם כשאתה משלם עליו מחיר. כך אני נוהגת תמיד. אתה יודע מה, רזי? מדברים המון על אסטרטגיה בפוליטיקה. אסטרטגיות קורסות ונופלות, העולם הפוליטי הוא כאוטי. בסוף יש דבר אחד שהוא האסטרטגיה הכי טובה. לדבר הזה קוראים אידאולוגיה ומצפון. לכן כל דבר לגופו אני שואלת האם הוא צודק, האם הוא הגון, האם הוא ראוי, האם הוא דמוקרטי."

להאזנה לראיון המלא: