שלי על הארכת כהונת הרצוג בוועידה: "לא יודעת מה טוב לי פוליטית. כשקורה משהו לא צודק, אני חייבת להביע עמדה נגדו"

31 ביולי, 2016
האזינו:

שלי התראיינה במהדורה המרכזית עם אבי מימרן ברדיו קול חי, והתייחסה להחלטת ועידת מפלגת העבודה הערב להאריך את כהונתו של יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג וכן לתמלילי ישיבת הממשלה הבוקר שנחשפו בתקשורת בהם מבקשים ראש הממשלה והשרים לחזק את שליטתם בתקשורת.

מתוך דבריה בעניין החלטת ועידת מפלגת העבודה הערב:

"שלי: אתה יודע למה זה דומה? זה כאילו ראש הממשלה בנימין נתניהו יגיד שיש לו רוב בכנסת ולכן הוא רוצה שהכנסת תאשר שהוא יכהן עוד שנתיים-שלוש בתפקיד ראש הממשלה בלי שהציבור יבחר בו. זה בדיוק מה שקרה היום במפלגת העבודה, וזה ההפך המוחלט מדמוקרטיה. אנחנו מפלגה דמוקרטית. מה זה אומר? זה אומר שיש לנו 60 אלף חברים שמשלמים דמי חבר כל שנה, שאכפת להם, שלא מקבלים דבר וחצי דבר. הכוח היחיד שיש להם זה לבחור את היו"ר ולבחור את חברי הכנסת כשמגיע המועד של זה על פי החוקה. בעצם מה שהרצוג אמר להם היום זה שהוא אומר להם בוז אחד גדול, לא סופר אותם, והוא עם קומבינות פוליטיות בתוך הוועידה יכול לבחור בעצמו שוב ליו"ר.
מימרן: במילים אחרות, הוועידה של המפלגה לא מייצגת את החברים?
שלי: הוועידה זה גוף מאוד חשוב. יש בו הרבה אנשים טובים.
מימרן: הוועידה משקפת את מה שקורה בשטח.
שלי: לא, לא ממש. היא משקפת מרכזי כוח. למשל, מעניקה הרבה יותר כוח להסתדרות משיש לה באמת בשטח. למשל, זו רק דוגמה אחת. לכן גם ראינו את התוצאה הזו, בגלל החיבור בין יו"ר ההסתדרות לבין הרצוג, שלכל אחד מהם יש כאן איזה אינטרס. שוב, אני אומרת לך, אבי, אני חושבת שהכנסת זו הדוגמה הכי טובה.
מימרן: את אומרת שזו סוג של קואליציה שסותמת את אפה ומצביעה בעד. נכון, זה מה שאת רוצה לומר?
שלי: אני לא חושבת שהיא סותמת את אפה. אני חושבת שיש כאן אינטרסים של שתי קבוצות שחברו ביחד כנגד רצון הבוחרים של מפלגת העבודה, כנגד רצון החברים של מפלגת העבודה ורקמו דילים בינם לבין עצמם מבלי לספור את הציבור. שוב, באמת אבי, אני חושבת שבאמת הדוגמה שהכי ממחישה את זה – גם הכנסת הרי מייצגת את הציבור, ועדיין אין לה סמכות לבטל בחירות לכנסת.
מימרן: על המהות. הבחירות יהיו בעוד שנה. זה לא מסייע גם לך, למשל, או לאחרים במפלגה שרוצים להתמודד מול הרצוג להיערך, לבוא מוכנים ולא מהרגע להרגע?
שלי: תראה, אני חייבת להגיד לך בכנות, אני לא יודעת. יכול להיות שאתה צודק. אין לי מושג אם זה מועיל לי פוליטית או לא מועיל לי פוליטית, אבל כשקורה משהו לא צודק, לא הגון ולא מוסרי, אני חייבת להביע עמדה נגדו. לא על כל דבר אני מוציאה את האצבע ובודקת לאן נושבת הרוח. אני מנסה להפעיל שיקול דעת מוסרי ומצפוני. אני עושה את זה עוד על הרבה דברים שהם גם לא קשורים למפלגת העבודה, והרבה פעמים אני אומרת ועושה דברים שלא משתלמים לי פוליטית. פשוט אני חושבת שזה הדבר הכי נכון לעשות. כל דבר לגופו לעשות את הדבר הנכון ולא כל הזמן לספור מה יגידו ומה יצא לי מזה.
מימרן: חבר הכנסת כבל אמר כאן קודם כי ההתנהגות וקריאות הבוז וקבלת הפנים להרצוג הם אחד מהערבים המבישים של מפלגת העבודה. הוא אמר שישהו אירגן אותם. תגובתך?
שלי: תראה, קודם כל זה באמת היה קטע קשה ולא נעים לצפייה. אני לא הייתי מההתחלה ונכנסתי בעיצומו של הדבר הזה והייתי די בשוק, אבל אני חושבת שהאיומים של הרצוג עכשיו שיסלקו את מי שצעק בוז זה דבר שהוא בלתי נתפס ומאוד מקומם. להיות יו"ר מפלגה כפי שאני הייתי זה לא פשוט. גם לי לפעמים צעקו בוז, אמנם לא בכמויות כאלה, באמת היו שם מאות אנשים שצעקו בוז, אבל צריך להחיל את זה. ככה עובדת דמוקרטיה. אין איסור בחוק על קריאות בוז וגם לא על קריאות 'בוז'י הביתה'. זה חלק מהדמוקרטיה. לאיים על האנשים האלה בסילוק זה דבר שהוא בכלל בלתי נתפס. מי שצעק את קריאת הבוז הכי גדולה וקשה היה הרצוג עצמו, שאמר בוז ל-60 אלף מתפקדי מפלגת העבודה, 'לא סופר אותכם, אני עם הקומבינות שלי אבחר את עצמי לכהונה נוספת'. וזה לא מקובל עלי.
מימרן: מוקדם לשאול, אבל ההיסטוריה הוכיחה שאחרי אירועים כאלה יש פיצול במפלגה. גורמים שלא אהבו את התוצאה או מתפרקים או חוברים למפלגה אחרת. אני שואל אותך, יש מפלגת מרכז של יאיר לפיד, היא מאוד גדולה, עם עוד כוחות בפוליטיקה הישראלית שאם יחברו ביחד יש בהחלט אופציה רצינית לערער על מעמדו של נתניהו. זה עובר לך בראש מעת לעת?
שלי: אתה מדבר על שני דברים שונים. קודם כל, לשאלת הפיצול והפילוג במפלגת העבדה, אתה לא שואל את האדם הנכון. כי אני אף פעם לא הסכמתי להתפלג, להתפצל. המון פעמים היו כל מיני חבירות שהיה חסר להם רק קול אחד ובאו אלי והתחננו והבטיחו, ואמרתי שלא יקום ולא יהיה.
מימרן: רק לפני ארבעה חודשים שיחקנו בנדמה-לי הזה.
שלי: לא, זה קרה הרבה פעמים בעבר. גם אחרי שהפסדתי בפריימריז לראשות מפלגת העבודה לא עלה על דעתי ללכת בברוגז, אלא כיבדתי את התוצאה והתייצבתי לימינו של בוז'י. לכן באמת אני לא האדם הנכון לשאול. האם יהיו חבירות כאלה ואחרות לקראת הבחירות הבאות לכנסת? אני מאוד מקווה שכן. אני מקווה שמפלגות שונות יחברו וייצרו קואליציה שתאפשר את החלפתו של בנימין נתניהו. אין כאן משהו אישי. נתניהו, אני פשוט מתנגדת לכל דרכו החברתית והכלכלית והדמוקרטית והמדינית. זה התפקיד של האופוזיציה, להחליף את השלטון."

בעניין מהלכי נתניהו כנגד התקשורת החופשית בישראל הוסיפה:
"מימרן: עמדתך לגבי תאגיד השידור?
שלי: תשמע, קודם כל אני התנגדתי לסגירת רשות השידור. התווכחתי על זה רבות עם חברי ואמרתי שקל להרוס וקשה לבנות. אמרתי להם שלהרוס דבר זה תמיד קל. ואם הוא פגוע, אם יש בו בעיות מתקנים – אבל לא מחרבים. וגם אמרתי עוד דבר, והוא מתגשם עכשיו לנגד עיני, שאין מצב שראש הממשלה בנימין נתניהו יתן לתאגיד עצמאי באמת לקום בלי שתהיה לו שליטה עליו. והנה אנחנו רואים את זה קורה. הסטנוגרמות שיצאו היום מישיבת הממשלה היו פשוט מחרידות. יושבת ממשלת ישראל שאחרית על ביטחוננו ועולים שמות – יאיר שרקי ככה וזה ככה וזה ככה ורביב דרוקר ככה – יושבת ממשלת ישראל ומעבירה שמות של כתבים בני 20 מגל"צ ופרשנים ונותנים להם ציונים ומחליטים מי הטובים ומי הרעים וסופרים כיפות, האם אלה כיפות קטנות או האם אלה כיפות גדולות. זה פשוט דבר שהוא בלתי נתפס. ומה אנחנו מגלים? שלראש הממשלה בנימין נתניהו לא באמת אכפת אם התקשורת היא ימנית או שמאלנית. גם תקשורת ימנית לא מוצאת חן בעיניו אם היא לא משרתת אותו באופן מוחלט.
מימרן: היא צריכה להיות עושת דברו.
שלי: כן, אנשים שעובדים בשבילו, ולא מעניין אותו ימנים או שמאלנים – העיקר שיעשו כדברו.
מימרן: אבל חלק מהאתגר של הקמת התאגיד החדש זה כדי לחפות על החוליים של הרשות הקודמת, העובדה שהיה גוון אחד של אנשים ממקום אחד עם דעה אחת. זה גם צרם הרבה מאוד שנים. זה פצע בחברה הישראלית.
שלי: תראה, אני חושבת שהתקשורת בישראל בעשר השנים האחרונות, ב-15 השנים האחרונות אפילו, עוברת תהליך מאוד מבורך שאני פשוט נפעמת לראות אותו, וזה כניסה של חבר'ה גם מהציונות הדתית וגם חרדים, שהכניסה שלהם לתקשורת היא, אגב, היא נעשה בגלל מחסום שהחברה הזו הורידה מעצמה. הרי בעבר לא היה עולה על הדעת שבחור חרדי יכול להיות עיתונאי בציבור שלו, או שבחרו מהציונות הדתית או בחורה מהציונות הדתית יעבדו בתקשורת המיינסטרים. לשמחתי המכשול הזה הוסר, ואנחנו מקבלים בתמורה מתנה נהדרת של אנשים מוכשרים ונפלאים שנכנסים לתוך התקשורת והם מעניקים פנורמה יותר רחבה ואותנטית של הדעות של רוב הציבור. אני חושבת שאנחנו דווקא בעיצומו של תהליך טוב, שהוא קורה באופן טבעי בלי שנתניהו ידחף אליו בכוח. שוב אני אומרת לך, חשוב לי להגיד, זה לא משנה לו אם זה ימין או שמאל. לא משנה לו אם זה עיתונאי חרדי או עיתונאי חובש כיפה סרוגה. הוא צריך שישרתו אותו, נקודה. וזה דבר שהוא בלתי נתפס במדינה דמוקרטית."

להאזנה לראיון המלא: