"המטרה של תהליך העברת התקציב הוא למנוע חקיקה נורמלית ורצינית. הממשלה מפחדת שהציבור ישמיע את זעקתו"

11 באוגוסט, 2016
האזינו:

שלי התראיינה בתכנית "צבע הכסף" עם רונן פולק ועם נעמה סיקולר, עורכת החדשות בכלכליסט, והתייחסה לתקציב המדינה המתגבש. מתוך דבריה:
"פולק: שוחחנו לפנייך עם חבר הכנסת ניסן סלומינסקי ונסינו לברר לדעתו על התקציב. לא קיבלנו תשובה ברורה. הוא פשוט קיווה שהשרים יסדרו תקציב טוב. מה את חושבת על התקציב המתגבש?
שלי: קודם כל, אני חושבת שניסן סלומינסקי לא לבד. בסופו של תהליך הרוב המכריע של השרים ושל חברי הכנסת יצביעו בעד תקציב ובעד חוק הסדרים שהם לא יצליחו לקרוא גם אם יש להם IQ 200. הרוב המכריע לא ידעו על מה הם מצביעים. במקרה הטוב, הם ידעו על חלק ממה שהם מצביעים.
סיקולר: ספרי לנו איך זה נראה פיזית. איך זה מגיע? בקלסרים? בספרים? כמה עמודים זה?
שלי: התקציב מגיע בארגז גדול מאוד שיש בו חוברות של תקציבים של כל המשרדים. הוא ארגז בגובה של לפחות חצי מטר. מדובר על אלפי-אלפי דפים. אל תשכחו מה מתלווה אליו. מתלווה אליו חוק ההסדרים, שזה ספר נפרד שכולל בתוכו אינספור רפורמות מרחיקות לכת, גזירות, אלף ואחד ביטולי חוקים.
פולק: אבל ברור שאי אפשר לקרוא הכל.
שלי: ברור, נכון. ברור שאי אפשר לקרוא, וגם התהליך בכוונה נעשה בבליץ מטורף.
פולק: להניח את זה ברגע האחרון?
שלי: כן, ברור. עכשיו אני אומרת לכם עובדה, אף אחד מהשרים שיצביעו היום על התקציב לא קרא אותו ולא קרא את חוק ההסדרים, נקודה. אוקיי? חד משמעית. הם הולכים להצביע על דבר שהם לא מבינים בו. דווקא הכנסת יש לה טיפה יותר זמן וגם טיפה יותר אמביציה לרדת לפרטים. לא סתם הכל מובא בחוברת אחרת ובמהירות. זה מובא כך כדי שלא נוכל לנהל דיון מעמיק בחוקים שנמצאים בחוק ההסדרים, כדי שלא נוכל לשמוע חלופות, כדי שלא נוכל לשמוע מה יש לציבור להגיד על זה. זה תרגיל מלוכלך מאוד, על גבול הלא-חוקתי. הדבר הכי מצער כאן הוא שבשנים האחרונות באמת במאמץ גדול הצלחנו לצמצם עוד ועוד את חוק ההסדרים שנלווה אל התקציב, כמו שאמרתי. מה שקורה עכשיו זו רגרסיה מטורפת. הכל בפנים, מן הגורן ומן היקב, רפורמות. אין בן אנוש שיוכל לעבוד על זה בצורה רצינית. אין לי מילים להסביר עד כמה התקציב הוא רלוונטי כל כך לחיים של כל אחד מאיתנו. בעצם זה הזלזול הכי מטורף שאפשר לזלזל בבוחרים.
סיקולר: דיברתי הבוקר עם אחד משרי הממשלה מהליכוד, והייתה לו ביקורת מאוד נחרצת נגד התקציב. שאלתי מדוע יצביע בעד, והוא אמר שאין לו ברירה. עד כדי כך ציניים נעשינו, שמצביעים רק כי זה קואליציה ואי אפשר לתת לממשלה ליפול למרות ששרי הממשלה חושבים שמדובר בתקציב לא מספיק טוב?
שלי: תראי, אלה שני מהלכים שונים. השרים נאנסים בעצם. מה שקורה בזמן אישור חוק ההסדרים והתקציב הוא שכל שר, אם הוא שר טוב, במקרה הטוב הוא מנהל קרב על התקציב שלו ולא על התקציב הכולל, בלי ראיית המאקרו של איך צריך להיראות תקציב כי הוא נלחם בחירוף נפש על המשרד שלו, שהולך לחטוף. הרי יש קיצוץ של 2%, שאשמח להתייחס למשמעות המחרידה של 2% האלה. ואז לוקחים אותו הצידה ואומרים לו שאם יצביע בעד אז יתנו לו פה כמה עשרות מיליונים לבייבי הזה שלו וכמה מאות מיליונים, אם זה שר שיודע יותר לעמוד על שלו. וזה מין תהליך כזה של לחץ נפשי שבו שרים שומרים גם על כסאותיהם, גם הטובים והמסורים והאיכפתיים ביותר שבהם. למה הממשלה כל כך פוחדת מחקיקה רצינית? כי במהלך חקיקה קורים דברים, יש דינמיקה, אנשים משפיעים אחד על השני, שומעים מומחים, הציבור מגיע וזועק את זעקתו. זה מתאזן. לכן כל המטרה של מה שקורה עכשיו בימים האלה זה למנוע חקיקה נורמלית ורצינית.
עוד מילה, ברשותכם, ממש. אני מנסה תמיד להסביר לאנשים עד כמה התקציב חשוב. עכשיו אנחנו מדברים על יוניליוור וכל הסיפור של הזיהום במזון. מה המשמעות של קיצוץ של 2% פלאט בתקציב? שיהיו פחות עובדים במעבדות, פחות מכון תקנים, פחות בדיקות אמיתיות ובריאות יותר גרועה. הנה תוצאה של דבר אחד שקורה בימים האלה."

להאזנה לראיון המלא: