שלי ספדה לבמבי שלג בראיון ל"גלי ישראל": "ניסתה למצוא מכנה משותף לכולנו"

16 באוגוסט, 2016
האזינו:

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' התראיינה בתכנית "יוסי של ערב" עם יוסי בן עטר המשודרת בגלי ישראל והתייחסה למותה של העיתונאית במבי שלג, שפעלה רבות לקידום השיח הסוציאליסטי בקרב הציבור הדתי-לאומי.

יוסי: הבוקר אחרי מאבק קשה במחלת הסרטן הקשה, אשת התקשורת, העיתונאית ומייסדת "ארץ אחרת", במבי שלג, הלכה לעולמה. ספרי על ההיכרות שהייתה ביניכן, על תרומתה של במבי לחברה הישראלית ולתקשורת בפרט.

שלי: קודם כל זה מאוד עצוב כי היא באמת הלכה מאיתנו בגיל צעיר, ועוד היו לה שנים רבות מאוד לתרום לחברה הישראלית את התרומה הייחודית שלה. זה מצער אותי באופן אישי כי הכרתי אותה היטב, זאת אבדה שקשה להסביר במילים ואני חושבת שרק קבוצות שנחשפו אליה - והן היו רבות לשמחתי - מבינות את הייחודיות של האישה הזאת. אישה דתיה, אורתודוקסית, ימנית מהציונות הדתית, שממש התעקשה לא להיות מתאימה לשום קלישאה ולא להתאים לאיזושהי שבלונה שאנחנו רגילים להתאים לימין ולשמאל. הייתה לה ראייה מאוד מאוד חברתית, אפילו סוציאליסטית אפשר לומר. היא גם כתבה על זה ב"ארץ אחרת", שהיה פרויקט חייה, פרויקט מדהים ומעמיק על כל הזוויות של החברה הישראלית - לא היה נושא אחד שהיא פספסה, והכל היה בעומק ובתבונה ובלי התלהמות, ובעיקר יוסי אני חייבת לומר עליה - דבר שמעטים מנסים לעשות אותו היום - היא כל הזמן ניסתה למצוא מכנה משותף לכולנו תחת השמש של המדינה שלנו: זהות משותפת, דבק מאחד, סולידריות בין כל הקבוצות והשבטים במדינה. זה היה הפרויקט שלה והיא עשתה אותו בצורה מופלאה.

יוסי: היא הקדישה הרבה מאמץ באחדות. היום לדעתך היא הצליחה לשנות משהו בשיח שאנחנו מדברים עליו? על החיבור בין חלקי העם?

שלי: אני מרגישה שהיא ואני שותפות במידה רבה למסע של שנים בלייצר בחברה הישראלית שיח שהוא לא רק של ימין ושמאל מדיני, אלא גם שיח שהוא חברתי-ערכי. וכאן אני חושבת שכן, יש כאן הצלחה, והנושא הזה שהיום הוא נראה מובן מאליו - וקוראים לו חברתי (גם אם הם לא חברתיים) - הוא היום על סדר היום, ולכן אני חושבת שיש כאן ניצחון לבמבי.

אך יש דבר שמאוד מצער אותי, וזה הדבר שהיה הכי יקר לליבה והכי חשוב לה - המכנה המשותף בין הציונות הסוציאליסטית (שאני שייכת אליה) לציונות הדתית. היא כן ראתה כר נרחב מאוד משותף וגדול וערכי של סולידריות, עזרה לזולת וצדק חברתי. כאן, אני אומרת את זה בכנות ובצער, בעניין הזה יש פספוס. אני נפגשת המון עם חבר'ה שמצביעים לבית היהודי, כי הם מזדהים עם הבית היהודי, כי הם ימנים מבחינת תפיסתם המדינית, אבל יש להם כמיהה מאוד גדולה וחסר מאוד גדול לשיח חברתי, לשיח סוציאליסטי, שהיום מאוד חסר בנוף ואותי זה באמת מאוד מצער. זה יכול להיות אותו דבק מאחד בין קבוצות לכאורה מאוד שונות בחברה הישראלית.

יוסי: נחזור לבמבי. ספרי לי על ההיכרות היותר אישית ביניכן, את יכולה להיזכר באיזושהי שיחה מעניינת שהייתה לך איתה בשנה האחרונה? שמעת ממנה משהו על המאבק שלה במחלה? על ההתמודדות?

שלי: אני חייבת להגיד שלא ידעתי. אני חושבת שיצא לנו להיפגש עשרות פעמים במהלך חיינו, פגישות יזומות  - פשוט היינו קובעות פגישה ויושבות ומדברות. לא היו נושאים אישיים, אלא נושאים יותר ערכיים - על התכניות שלה. תמיד המוח שלה עבד בקדחנות, ובאיך היא תקים עוד מפעל, איך היא תייסד עוד כתב עת, איך היא תייצר משהו. זה היה פרויקט חייה, וכל השיחות שלנו היו בין שתי נשים שבאו ממקומות שונים אבל יש להן הרבה מן המשותף. אני זוכרת שבפעם הראשונה שנפגשנו, עוד הייתי עיתונאית, והייתי נפעמת מהעומק שלה, מהסקרנות שלה, מצורת הראייה הייחודית שלה, ומצאנו שפה משותפת. אני לא יכולה לומר שהיינו חברות אישיות, אבל באמת אני חושבת שמצאנו זו בזו הרבה מאוד מכנה משותף והרבה נושאים שרצינו לקדם ביחד. הפגישות איתה תמיד היו מאוד פוריות ותמיד מאירות עיניים.

יוסי: יהי זכרה ברוך, היא לוותה למנוחות בשעות האחרונות, מאות ליוו אותה.

שלי: אני רוצה גם למסור תנחומים לבעלה, יאיר שלג, העיתונאי, ולשלושת ילדיה ולכל האנשים שהיה להם מזל והיא נגעה בהם והשפיעה עליהם והראתה להם את הדרך. נרה יאיר תמיד, האור שהיא הפיצה והתרומה שלה לחברה הישראלית ישארו תמיד - גם אחרי לכתה, אחרי היום העצוב הזה. אני חושבת שהזמן יעשה איתה עוד יותר טוב, כי מפעל חייה - גיליונות "ארץ אחרת" והמאמרים שכתבה - אני משוכנעת שיכנסו לספרות המכוננת של תולדות החברה הישראלית.

האזינו לראיון המלא: