איך נקלעתי ללב הדרמה הפוליטית בליכוד?

19 באוגוסט, 2016

מה גורם לי אושר, חוץ מהים שבתמונה? שחוק שלי מקפיץ את השכר גם לעובדי קבלן. כך, מסיור תמים במנהרות הרכבת, מצאתי את עצמי בלב הדרמה הפוליטית בליכוד. זנות זה לא מין, זה אונס. ועוד שיעור מליברמן על שנאה וגזענות.

 

 

כך כתבתי הבוקר חלק מעיתון סופשבוע. מומלץ ביותר

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

חוק שכר בכירים עובד! "הישג לשלי יחימוביץ''' כך כותבת ב"כלכליסט" רחלי בינדמן, ומדווחת כי חברת הביטוח הראל מעלה את שכר המינימום לעובדים ב-1,000 שקל. בעלי השכר הנמוך בהראל יקבלו 6,000 שקל כבר במשכורת ספטמבר. רק להשוואה - שכר המינימום הצפוי במשק בינואר שנה הבאה - רק 5,000 שקל.

האם הראל עשתה זאת כדי שתוכל גם להעלות את שכר הבכירים שלה בהתאם, כפי שמאפשר החוק (פי 35)? ממש לא אכפת לי. כל עוד זה מושך כלפי מעלה את שכר העובדים העניים – שיהיה להם לבריאות. זו בדיוק הכוונה של החוק. ואני מאושרת, פשוט מאושרת, מהעובדה שהראל הודיעה מפורשות שזה יחול גם על עובדי הקבלן, כמתחייב בחוק.

 

האם הראל עושה זאת כדי לטרפד התארגנות שמתחילה בחברה? מממ. נראה לי שבטוח שכן. וזה הישג מדהים בשביל התארגנות שעוד לא קמה! כל הכבוד לכם ראשי ההתארגנות! מקווה שהעובדים, שמהססים וחוששים להצטרף, יבינו כעת כמה זה חשוב. אז חבר'ה, תגידו יפה תודה להנהלה, ושלחו להם פרחים, אבל לרגע אל תתפתו לוותר על הזכות להגיד "אנחנו" ולעמוד יחד, לא לבד, על תנאי עבודה הגונים. הנה הפוסט שפרסמה התארגנות עובדי הראל. חפשו אותם בפייסבוק, הצטרפו אליהם וחזקו אותם:

 

 

כך מצאתי את עצמי בלב הדרמה הפוליטית בליכוד. וגם מלה ברצינות על פרוייקט הרכבת המהירה ירושלים-תל אביב. באחד הלילות הארוכים של ההצבעות לפני סיום המושב, ישבנו קבוצה קטנה ואקראית של שרים וח"כים, ושר התחבורה ישראל כץ ואני שוחחנו על הא ועל דא ובעיקר התעניינתי בפרוייקט הזה, שעומד לשנות את חייהם של רבים בהרבה מובנים.

למה לדבר, הוא אמר, בואי תראי. למחרת נפתחו היומנים ונקבע הסיור לחודש קדימה. בינתיים צירף כץ לסיור גם את שר העבודה והרווחה חיים כץ מהליכוד, וגם את עמר בר לב שלנו, אני הזמנתי שני פעילים מרכזיים שלנו שחיים ונושמים את עולם התחבורה ובקיאים בו להפליא, יורם אוסידון ויוסי סעידוב, כך, יחד עם בכירי הרכבת ואנשי מקצוע קיימנו סיור מרתק, מקצועי ומלמד, ברובו - עמוק עמוק באדמה.

בכניסה לאחת משתי המנהרות בשער הגיא

 

בפתחה של הרכבת בירושלים

 

עמר בר לב, יורם אוסידון, אני ויוסי סעידוב מתחת לאחד הגשרים בדרך

 

מי ידע שבתום הסיור יסעו שני הכ"צים למזכירות הליכוד, ושם יתקבלו כמה החלטות שיעוררו את חמתו של נתניהו, ותהיה דרמה גדולה? כשהעליתי את התמונה ציפיתי אולי, במקרה הקיצוני, לקצת תרעומת על הפרגון לכ"ץ ולפרוייקט, ולשאלות על הסדקים שנמצאו, אבל לא לחרושת הספקולציות שעפה מייד בטוויטר ובעיקר בוואטסאפ. בטח לא חשבתי שהבדיחות על מה שקורה בבית בבלפור למראה התמונות האלה, יהפכו למציאות. הנה כמה מהציוצים שלי בזמן אמת עם דוגמית של תגובות:

 

 

 

 

 

וזה  מה שכתב יוסי ורטר הבוקר בטורו בהארץ, שהוקדש מטבע הדברים למשבר נתניהו-כ"ץ:

 

וכדי לחזור לגופו של עניין, זה הסטטוס שהעלה יוסי סעידוב אחרי הביקור:

 

לפני שנה מתה זונה בתל אביב. ג'. היא תלתה את עצמה בחדר מספר 5 בבית הזונות שבו שועבדה, נוצלה ונאנסה. מגיל 21 גרה ג' בחדרון שבו התאבדה. זה היה נוח להפליא לפושעים שהפעילו את המקום. תמיד זמינה. 20-30 גברים עומדים בתור בכל לילה, שינה טרופה ביום, וחוזר חלילה.

ג' היתה זונה מגיל 16, ובת 36 כשהתאבדה. מייד אחרי שגופתה פונתה מהמקום, חזרה ה"פעילות" כאילו לא קרה דבר. אותה פעילות שבה נשים מוכות גורל מאבדות את גופן ואת נפשן ל"לקוחות".

אלה לא לקוחות. אלה אנסים.

זנות אינה מין. היא עינוי ועבדות. זנות אינה "עבודה". זנות היא פשיעה עם קורבן.

זנות אינה תוצאה של בחירה. אין שום ילדה שאומרת: "לכשאגדל אהיה זונה".

בזנות לא בוחרים. אל זנות נופלים, לתוך תהום שאין לה סוף.

את היסורים האלה קשה להפסיק בתוך מעגל האכזריות האובדני הזה. יש דרך קלה להפסיק: להתאבד. כמו ג' יש רבות. כך, באופן כה טרגי, באפיסת כוחות, הן אומרות "לא".

גם אנחנו אומרים לא. לא לזנות. לא להצגת הזנות כאיזו נורמה "טבעית" משחר ימי האנושות. גם רצח היה משחר האנושות, ואיש אינו חושב שצריך להשלים אתו.

כן להכרה בסבלן של זונות, להושטת יד ולשיקומן. כן להפללת ה"לקוחות". זה כבר קורה ביותר ויותר מדינות.

כן לחינוך ולמאבק ציבורי שיבהיר ל"צרכנים" שהם לא צרכנים שקונים סחורה, אלא שותפים פעילים לאונס ולסבל.

זנות היא אחת הצורות הקשות של אלימות אנושית. היא משלבת בתוכה עבדות ופגיעה בכבוד האדם וחירותו ובגופו. עיוורון, ההחפצה, שלילת צלם האדם של האחר, הם לא משהו שאפשר להמשיך ולחיות אתו. מתים מזה.

המודעות הציבורית וההתפתחות המוסרית שהחברה הישראלית עוברת בעניין אלימות מינית נגד נשים, יצרו גם פריצה תודעתית בעניין הזה. יותר ויותר סולדים מרעיון הזנות ולא מוכנים לנרמל אותו יותר. נראה לי שאפילו החשיפה הגדולה שפוסט שהעליתי אתמול בפייסבוק זכה לה, מעידה על רמת העניין והאיכפתיות:

 

ההפגנה אתמול

 

רוצים לפעול? לאחרונה הוקם צוות מטה מאבק נגד חשפנות וזנות במשמרת הצעירה של תל אביב. מרכזת את הפעילות רונה אורבנו הנהדרת, יחד עם שיר כהן ונדב וייסלר. המטרות: קידום חוק הפללת לקוח, קידום קמפיין נגד מסיבות רווקים עם חשפנית, ומאבק לסגירת בתי זונות ומועדוני חשפנות. אני כמובן אפעל מהזירה של הכנסת, אבל הזירה הציבורית חשובה לא פחות. ליצירת קשר כתבו לרונה rona1106@gmail.com

 

ליברמן. הגזען מכה שנית. ושלישית. ועשירית. מדהים באיזה קול דממה דקה עבר פרץ הגזענות האחרון של שר הבטחון. ההנחיה להוציא מרשימת ההתנדבויות של חיילי צה"ל את הגנים והפעוטונים של ילדי הזרים – מעוררת חלחלה. הנימוק, "עניי עירך קודמים" מזהם את הצווי היפה הזה והופך אותו למשפט של שנאה ושל הפיכת האחר ללא-אדם, שזה השפל המוסרי הנמוך ביותר. ומפי מי! מפיו של מי שמעולם לא עשה דבר וחצי דבר לעניי עירנו וכפרינו. וכי הם, הזרים, הם לא עניי עירנו?

שילכו להתנדב אצל ניצולי שואה, המליץ שר הבטחון. כאילו זה בא על חשבון זה. וכאילו אותה שואה ממש לא הופכת אותנו לעם שמחוייב פי כמה וכמה לזר, לפליט, לנמלט מרצח עם. על כל זה וגם על הקונצנזוס המפתיע שיש תמיד בועדת חוץ ובטחון בדבר החשיבות שיש למרכיב הערכי והחינוכי בצבא העם, מעבר ל"רק מה שיורה", בפוסט בפייסבוק. לקריאה הקליקו כאן:

 

 

הפנטזיות של ליברמן. ואם זה לא מספיק, צצה "תוכנית" חדשה של שר הבטחון, שהבטחון רחוק ממנו והלאה. הנה התגובה שלי על התוכנית:

 

 

 

עוד על תקציב המדינה – בכתבות בערוץ 10 ב"שישי" עם איילה חסון בערוץ  10, "קיבלנו עוד מאותו הדבר. חלוקת שלל והפחתת מיסוי סמלית לטובת קיצוץ עמוק בבסיס התקציב. מעמד הביניים צריך להוציא את זה מהכיס, העניים הושלכו החוצה, כמו תמיד, לצערי." וביומן של הערוץ הראשון:  "קיבלנו לילה פרוע ולא אחראי, רשלני, שבו חולק שלל בין השרים על חשבון הציבור. והכי חמור שבסוף כדי למממן את זה יהיה קיצוץ רוחבי עמוק בבסיס התקציב, דבר שפוגע עמוקות בכל השירותים שהאזרח יקבל, וזה אומר שמעמד הביניים יצטרך לעבוד עוד יותר קשה כדי לשלם על זה מכיסו - והעניים הושלכו הצידה."  כאן לכתבות:

 

בחסות הבטחון. למה חברת קו צינור הנפט, חברה "בערך ממשלתית" שמגלגלת מליארדים, ממשיכה להיות חסויה בחסיון בטחוני מלא? האמינו לי שאין סיבה. אני לוקחת עלי את זה כמשימה, אם כי זה לא הולך להיות פשוט. מכתב לשר האוצר משה כחלון שהחברה באחריותו: "הפרסום בדבר הפסדה האחרון של ישראל בבוררות בשווייץ בעניין קצא"א וחיובה ביותר ממליארד דולר ועוד סכום בלתי מבוטל בגין הוצאות משפט, ממחיש פעם נוספת את הצורך בהסרת החסיון הגורף המוטל על חברת קצא"א. כפי שכבר ציינתי בעבר, ולאחרונה שוב, בדיון בנושא בועדת חוץ ובטחון של הכנסת - האיפול המוחלט שחל על החברה אולי היה נכון לשעתו אך כעת הוא מיותר ומזיק..." למכתב המלא הקליקו כאן.

 

 

 

גשר על מים סוערים. במבי שלג נפטרה השבוע. היא הייתה עיתונאית, מסאית, הוגת דעות, עורכת, ודמות יוצאת דופן בעולם השיח הישראלי. היא באה מהציונות הדתית, ימנית, אורתודוכסית – אבל להגדיר אותה כך פשוט עושה לה עוול, כי היא מעולם לא הסכימה לקבל על עצמה את כל החבילה שניכפית עלינו ברגע שאנחנו מוגדרים ומתוייגים. היא היתה סוציאליסטית מעמיקה (מן הסתם היתה מתרגזת גם על ההגדרה הזאת), והיתה עסוקה בקדחתנות לייצר את מה שכולנו כה זקוקים לו: מכנה משותף, דבק מאחד, אתוס מכונן, כללי צדק חברתי, זהות ומוסר שכולנו יכולים להתכנס סביבם.

במבי הלכה היום לעולמה והיא רק בת 58. מותה עצוב, גם אישית, הכרתי אותה היטב וכל שיחה בינינו היתה כמו מים חיים למוח ולנפש, וגם משום שעוד היה לה הרבה לתרום, להפתיע, לייסד. פרוייקט חייה היה המגזין "ארץ אחרת", שהיה נועז וחדשני ונגע לעומק בכל חלקי הזהות הישראלית  כל גיליון היה פנינה. רחוק כל כך מסיסמאות ימין ושמאל.

אין לי שום ספק שתכניו, וכמובן מאמריה שלה – ישמרו, ילמדו, ישוננו ויהיו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הנכתבת של מדינת ישראל. יהי זכרה ברוך. כאן ראיון עליה לרדיו "גלי ישראל", בתכנית "יוסי של ערב", בהגשת יוסי בן עטר. עוד דברים שכתבתי עליה, כאן, בהקלקה על כמה מהשערים של "ארץ אחרת:

 

במבי שלג ז"ל

 

פתחו חשבון בטוויטרעקבו אחרי ואחרי עוד אנשים/נושאים שמעניינים אתכם, כתבו בעצמכם מה שעולה לכם בראש, וחזקו אותי. ציוץ (לא שלי) לסיום: 

 

נגיעת מכחול יפיפיה. נחום הימן הלך לעולמו השבוע. כל חיינו היו ויהיו שזורים בנגיעות המכחול היפיפיות שלו. מילים של יוצרים חשובים לעד ינוגנו בראשנו כפי שהוא בחר ויצר, ועל פי הלחן שלו, שהוסיף למילים יופי ומשמעות, והבטיח להן חיי נצח. לסיום, עוד חוזר הנגון, של נתן אלתרמן, שמתנגן נחום הימן:

 

עוד חוזר הניגון
מילים: נתן אלתרמן

לחן: נחום הימן


עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח

והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת

שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים.

 

 

שבת שלום,

 

חג אהבה שמח,

 

שלכם,

 

שלי