פרס. בעידן שבו לחתור לשלום היה לאהוב את המדינה (ולא בגידה)

29 בספטמבר, 2016

האיש שלא התבייש לומר שלום ובטחון, כמו בשנה טובה של פעם, וחשב שמי שאין לו פנטסיות לא יכול לעשות דברים פנטסטיים. אף אחד לא האמין שה"חבצלת" על שמעון פרס תשודר, הרי הוא יחיה לנצח. בין ההספדים של שועי העולם, גם המטפל הפיליפיני של שמעון פרס סופד לו: היה שלום, בוס VIP שלי. וגם: בג"צ דחה היום את כל העתירות נגד חוק הגבלת שכר בכירים שלי, וקבע: החוק מתאים לערכי המדינה היהודית והדמוקרטית, מי שעוסק בכספי ציבור – שיצניע לכת, ומי שמאיימים בהתפטרות – רצונם – כבודם.

 

שנה טובה, ברוח שמעון פרס ז"ל 1923-2016

 

שנה טובה חברות וחברים,

 
המלים "שלום ובטחון" שצויירו באופטימיות ילדותית על ה"שנות טובות" של פעם, הן שמו השני של שמעון פרס ז"ל, שיטמן הבוקר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, בכבוד מלכים. הן נכתבו שוב ושוב, בעידן שבו היה מובן מאליו לכל שהחתירה לשלום היא חלק בלתי נפרד מאהבת המדינה. שצבא חזק ויכולות לא קונבנציונליות הם הבסיס לעשיית שלום, וששלום, הוא-הוא הבטחון האמיתי.
 
מאז גוברים והולכים הקולות הרעים והמעוותים הרואים בשאיפה לשלום בגידה, לא פחות. פרס, עד יומו האחרון, נשא בגאווה, באופן מוחצן, ועם יכולות שאין שני להן – את  החזון הכפול הזה, שבעצם הוא אחד: שלום ובטחון.
 
וביום שבו אנו נפרדים מהאופטימי מכולם, אני מרשה לעצמי לאחל לכם באמונה ובתקווה – שתהא השנה הזאת שנת מפנה. שנת שלום ובטחון, צדק ושוויון לכולנו, וגם כמובן בריאות, פרנסה בכבוד, והרבה שמחות קטנות של יום חולין. וגם אם האיחולים האלה לא יתגשמו במלואם, מאחלת לעצמנו שנעשה עוד כברת דרך בחריש התלם הארוך להגשמתם.

 

"אף שהלך מאתנו בשיבה טובה מאוד, וחי חיים מופלאים שרבים היו מאחלים לעצמם, מותו של שמעון פרס עצוב ומטלטל. מסכת חיים סוערת, דרמטית, מעצבת מציאות – באה אל קיצה.

'אדם נשאר צעיר כל עוד רשימת חלומותיו ארוכה מרשימת הישגיו', הוא אמר פעם. אני בטוחה שגם במותו לא תמו חלומותיו, אבל זו בוודאי היתה הגדרה מדוייקת שלו את עצמו. יותר מכך, זו אחת התשובות המוצלחות שמישהו נתן אי פעם לתהיה האנושית האינסופית על משמעות החיים ותכליתם.

ה"חבצלת" (כינוי לכתבה מוכנה על אישים מבוגרים למקרה שימותו בפתאומיות) על פרס שוכבת במערכות כלי התקשורת כבר עשרות שנים. לפעמים, כמו בבוקר שאחרי אשפוזו האחרון, באמת היה אפשר להאמין שהיא לעולם לא תשודר, שנכונו לו חיי נצח. וממילא, אי אפשר לתחום את פרשת החיים האדירה שלו לכתבה, או להספד, או אפילו לספר עב כרס.

הכרתי את פרס היטב עוד כשהייתי כתבת צעירה, ואחר כך מראיינת, ואחר כך כפוליטיקאית... " לפוסט ההספד המלא שלי על פרס הקליקו על התמונה: 

 

כאן ראיון ב"סדר יום" עם קרן נויבך, וכאן במשדר המיוחד בחדשות ערוץ 2:

 

כאן אתמול, ברחבת הכנסת שבה הוצב הארון, במשדר המיוחד ב-YNET  עם אטילה שומלפבי ומורן אזולאי: 

 

במשדר המיוחד של ערוץ 10 מרחבת הכנסת עם אור הלר ומיה זיו-וולף: 

 
וכאן מרחבת הכנסת לאורית לביא נשיאל בערוץ הכנסת:
 

היה שלום, בוס VIP שלי. לעמוד הפייסבוק שלי העליתי (ותרגמתי) פוסט יפה שכתב המטפל הפיליפיני שליווה את פרס ז"ל עד יום מותו, פרדז קפסייה: "היה שלום אדוני הנשיא. עד עכשיו אני מתקשה להאמין שבאמת עבדתי בשבילך, שהיינו יחד יום ולילה. אתגעגע לקול הרועם שלך, לדרך שבה חייכת אלי, ולאופן שבו היית אומר: לילה טוב פרדי!

תודה על הכל. תודה שאפשרת לי להיות חלק מההיסטוריה שלך, תודה על האמון שנתת באדם פשוט כמוני.בשם כל הקהילה הפיליפינית בישראל אני יכול לומר לך בגאווה ובלב שלם: אוהבים אותך, שמעון פרס. לא אשכח אותך עד סוף ימי חיי, היה שלום, בוס  VIP שלי".

 

ועכשיו לעוד כמה עניינים:

 

זהו זה סופי, בג"צ קובע: החוק שלי להגבלת שכר בכירים – תקף, חוקתי ומוסרי. אתמול דחו שופטי ג"צ סופית את העתירות של השכירים-הבכירים-העשירים, וגם אמרו כמה דברים ערכיים ומוסריים מאוד. שהחוק הולם את ערכי המדינה היהודית והדמוקרטית, שמי שעוסק בכספי ציבור ראוי שישמור על מדת הצניעות, וגם הוסיפו כמה עקיצות למפקחת על הבנקים חדווה בר, שציידה את הבנקאים במכתב משונה שבו הפחידה מפני נטישה המונית.
 
"רצונם – כבודם" (או במלים אחרות – שלא יאיימו הם יכולים ללכת). הנה זה מה שאומרת נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור: "...חוות הדעת מבוססת על הנחה סמויה כי השיקול המכריע בבחירת דרכו המקצועית של אדם היא מיקסום הכנסות. תיתכן גישה אחרת המביאה בחשבון כי אנשים בוחרים להם מקום עבודה משיקולים נוספים, כגון אתגר מקצועי, רצון להגשמה עצמית, סיפוק והשאיפה להשפיע ולהועיל. לעניין היקף העזיבה, מדובר בתרחיש צופה פני עתיד... רצונם של ראשי המערכת הפיננסית – כבודם'" (או במלים אחרות- שלא יאיימו, הם יכולים ללכת). כאן ראיון מפורט על כך לרונן פולק ולנעמה סיקולר ברשת ב', בתוכנית "צבע הכסף".
 
זו החלטה מאוד משמחת. מה גם שהחוק כבר נותן אותותיו המבורכים על המשק, בהקטנה של שכר מופרז ובהעלאת שכר לעובדים העניים, שהיא כעת תנאי להעלאת שכר הבכירים. מבטיחה לחוקק בשבילכם עוד חוקים טובים גם בשנה הבאה.

 

סדרת הראיונות שנתן ראש הממשלה עם שובו מנאום הכלום באו"ם, חשפה יותר משמץ מהשקפת עולמו הבעייתית. ההתחמקות מאמירת דעתו על מיסוי דירה שלישית בטיעון המופרך שלא יאמן שהוא בניגוד עניינים (הקליקו כאן לפוסט בעניין הזה, "אולי אתה מנוע מלהנהיג את המדינה, יש לך ניגוד עניינים, אתה חי בה"); ההיתממות בקשר להיעדר המוחלט של נשים בצוות הגדול של לשכתו (הקליקו כאן לפוסט בעניין הזה, "מה אנחנו רוצות מראש הממשלה, המוח שלנו פשוט קטן יותר"), וכמובן ההשוואה הנואלת של שיחת הטלפון שעשה לאביו של אלאור עזריה, ובין שיחות שקיים עם הורים שכולים, שאליה ואל יתר העניינים התייחסתי בהרחבה במשדר הבוקר של רשת ב' עם אריה גולן, וגם בגל"צ בראיון עם ניב רסקין ועמית סגל. וכאן בערוץ 10 אצל אורלי וגיא: 

 

 

 

המבוגרות העניות שאין להן לוביסטים. אנחנו ממשיכות במאבק שלנו. מתנגדות להעלאת גיל הפרישה לנשים כל עוד לא ימצא פתרון למבוגרות המובטלות שכתוצאה מהמהלך ישארו בלי כלום: בלי שכר, בלי פנסיה, בלי קצבת זקנה. וגם - אנחנו תובעות שנשים שעובדות בעבודות פיסיות קשות לא יכללו במהלך. השבוע פרסמה הועדה שמינה האוצר מסקנות שאנחנו מתנגדות לישומן. כרגע נמשכת ההידברות שלנו עם שר האוצר כחלון. כל ההסברים כאן, בראיון בגל"צ, ב"מה בוער" עם רזי ברקאי. הקליקו:

 

וכאן כתבות בתקשורת המודפסת. בדמרקר:

 

 

ובכלכליסט (אגב עם כותרת שממש לא משקפת את המציאות – אין פשרה):

 

 

"כאן, עם השלט, אדמונד מלכה. הוא מפגין ברגע זה מול האוצר, נלחם על הפרנסה שלו. הוא בדיוק בגילי, אולי זו אחת הסיבות לכך שמה שקורה לו עכשיו מרתיח אותי ומכאיב לי, ואעשה הכל כדי שהוא לא יפוטר.

אדמונד הוא קורבן ישיר, שאף אחד לא סופר, של החלטה תמימה למראה לאפשר זינוק ביבוא בשר מחו"ל. החלטה שאם תאושר בכנסת, יסגר בגללה מפעל "אדום אדום" שממנו הוא מפרנס, בעבודה קשה, את משפחתו.

אף אחד לא ספר אותו ואת 200 חבריו כשההחלטה הזאת התקבלה באוצר. אף אחד לא חשב על גורלו, לא על ההתרסקות של משפחתו. לא על איפה יעבוד אחרי הסגירה. אף אחד לא סופר אתכם כעובדים, אבל שימו לב, אף אחד גם לא סופר אתכם כצרכנים..." עוד על אדמונד מלכה, ועוד על התרמית ועל האטימות שבהחלטות כושלות שלא סופרות בני אדם, בפוסט הזה, שאני כבר יודעת שהוא לבדו הזיז משהו, אבל כמובן שנמשיך במאבק:

 

אלה תמונות מבית יגאל אלון שבקיבוץ גנוסר, של כנס מכינות קדם צבאיות בנושא "צעירים כמחוללי שינוי חברתי". פגשתי שם 300 בני נוער מכל קצוות הארץ, שבחרו לדחות את השרות הצבאי ולצאת לשנה שכולה התנדבות, עשיה חברתית, ולמידת עומק של החברה הישראלית. היה כיף גדול לראות את המעורבות, האכפתיות והתבונה שלהם. פגשתי שם שתי עוזרות פרלמנטריות לשעבר שלי, לורה טלינובסקי ואוריה כספי הנפלאות - אוריה מנהלת את ההדרכה והצוות החינוכי בבית אלון, ולורה ראשת מכינה בשלוחת אדמית של מכינת רבין. וגם את בוני שלנו, הלא הוא מעיין דותן שהולך איתי כברת דרך ארוכה, והיום מוביל את מחלקת מכינות קדם צבאיות ושנות שירות בבית אלון ורכז שנה א' בתנועת החלוץ. איזה כיף לפגוש שותפים לדרך עושים דברים כל כך משמעותיים.

 

 

 

 

עוד כמה מציוצי השבוע, ושוב ממליצה מאוד לפתוח חשבון בטוויטר וכמובן לעקוב אחרי:

 

 

 

 

 

ושוב, שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה,

 

חג שמח,

 

שלכם,

 

שלי