יחימוביץ': תפיסתה של איילת שקד לא לאומית ולא ציונית

7 באוקטובר, 2016
האזינו:

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' שוחחה עם ירון וילנסקי ויעקב ברדוגו בגלצ על המאמר שפרסמה שרת המשפטים, איילת שקד. מתוך דבריה:

 

 

ועכשיו למאמר המרתק של שרת המשפטים איילת שקד, בה היא חושפת את ה"אני מאמין" שלה לגבי מערכת המשפט בישראל, ואני פותח בדבר שממש קשור ישירות אלייך, חברת הכנסת שלי יחימוביץ', בין היתר כותבת השרה שקד: "תפקידו הקלאסי של בית המשפט הוא להגן על מי שנפגע באופן ישיר מהרשויות ולא להכריע בעניינים ציבוריים כללים", היא מזכירה את מתווה הגז, "שוב הפך בית המשפט העליון לזירה שבה מתבררות שאלות פוליטיות ומאקרו-כלכליות שאמורות להיות מוכרעות בקלפיות". לשיטתה כל המאבק שלכם בבית המשפט העליון לא יכל להיות.

ירון הייתי מאוד רוצה דווקא אם תרשו לי לא להתייחס באריכות לסוגיית בית המשפט העליון, למרות שזאת סוגיה מאוד דרמטית במאמר הזה, ויש משהו מאוד קשה ומאוד מדאיג בשרת משפטים שפשוט יוצאת לקרב נגד בית המשפט העליון, יש כאן יציאה למלחמה. אני קראתי את המאמר רק היום, וקראתי גם את ההתייחסויות לצורך שהיא מדגישה בסוף בחיזוק הזהות היהודית באופן מעשי, כאן אני רק רוצה להזכיר לאיילת שקד תזכורת ממש קטנה - איילת שקד היא שרת משפטים היום בישראל לא בזכות העמקת מצוות הדת. בדיוק להיפך, היא שרת משפטים בזכות מאבק פמיניסטי, בינלאומי, חוצה גבולות, על שוויון זכויות לנשים. הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות חדשה לגמרי לנשים. היא חוקקה באותם חוקים שהיא בזה להם, והיא נבחנה גם בבתי המשפט והוכרעה בבתי המשפט. לכן היא הציר של הרוחות הטובות, הנאורות, שעכשיו מעניקים לה את אותה במה לומר את עמדותיה.

אבל אותי תפס דווקא עניין אחר, וזה הבלבול המוחלט בכל מה שקשור לחירות. והתפיסה המאוד מאוד קיצונית כלכלית שכמעט כבר לא קיימת בעולם, היא קיימת רק בשוליים של השוליים של הרפובליקנים במסיבת התה בתפיסה ליברטריאנית שמתייחסת לכל חקיקה ולכל הסדרה בחיים שלנו כבני אדם כאן כאל התערבות בחופש.

בעצם יש שם כמעט האשמה נגד המחוקקים, נגד הכנסת, בפרק שלם של השרה שקד, ואני התרשמתי גם מהספר של איין רנד, "המעיין המתגבר", בגיל 16 הוא השפיע עליי מאוד.

גם אני קראתי את "המעיין המתגבר", זה היה בכתה י', וקראתי את "מרד הנפילים" וקראתי איין רנד, והסתובבתי מסוחררת מהרעיון הנפלא הזה שכמה נפילים אלמותיים, גיבורי על, הם הנועזים וכל הפקידים האלה והמדינה הזאת זה איזה סרח עודף. אבל מה לעשות שמקץ שנה הגעתי לי"ב והסתכלתי על העולם והבנתי שאנחנו חיים בעולם שחייב להיות מוסרי אחרת אנחנו נהיה בג'ונגל פרוע שבו החלש מת והחזק משמין ורץ קדימה.

המלים חופש וחירות מוזכרות במאמר של איילת שקד יותר מ-30 פעם, ואני שואלת את שרת המשפטים איילת שקד: חירותו של מי נשללת בגלל חקיקת חוק? היא כותבת שבכל פעם שבו חברי כנסת מצביעים בעד חוק חדש, באותו הרגע זאת הצבעה נגד החירות שלנו, שמרגע התקבלותו של החוק החדש החירות מצטמצמת והולכת. חירות של מי מצטמצמת? חוק הזכות לעבודה בישיבה, החוק הראשון שחוקקתי בכנסת, שהושיב על כסאות עשרות אלפי קופאיות מיוסרות עם רגליים תפוחות וגב שבור שהכריחו אותן לעמוד תשע שעות רצוף בגלל שהתברר שתפוקה של אדם עומד גבוהה ב-15%. איזו חירות נשללה בזה?

ישבת פעם ודיברת איתה בארבע עיניים על הדברים האלה?

לא, האמת היא שזאת פעם ראשונה שקראתי את זה בצורה כל כך צלולה וקיצונית. ושוב, חירותו של מי? חוק שוויון הזדמנויות במקום עבודה, בחירותו של מי הוא פוגע? חוק חינוך חובה חינם, בחירותו של מי הוא פוגע? אני גם אודה שיש חוקים מפגרים, יש חוקים איומים ונוראים, אבל כאן יש יציאה נגד פעולת החקיקה והטענה שהיא פוגעת בחירות – כן, היא פוגעת בחירותו של בריון ברחוב לעצור אדם חלש ולהרביץ לו.

אז מאיפה באו היסודות לדעות האלו?

אני חושבת שהיא מציגה תפיסת עולם קיימת, מאוד קיצונית, שמתייחסת למדינה כאל משהו רקוב, אל מסילה רקובה וחלודה, שהיא, היא, איילת שקד, היא תחזיר אותה למסילה, ובאותה נשימה היא באה אל חברי הכנסת ומתרפקת אל חברי הכנסת של פעם שהייתה להם יראת כבוד ולקח להם זמן לחוקק חוק, וכאן מדובר על תפיסה מגלומנית, "היא תחזיר את המדינה לפסים".

והדבר שהכי הדהים אותי זה הבוז העמוק למדינה, לכל מה שהוא מדינה. יש כאן היעדר מוחלט של ממלכתיות, בוז מאוד עמוק וזלזול מאוד עמוק בכל דבר שהוא מדינתי וממלכתי, והיא גם אומרת דברים שהם לא נכונים, על כושר ההמצאה והחירות שרק יחידים יכולים לעשות, ולא המדינה, "זה המוח היהודי שרק כשנותנים לו חירות הוא יכול ליצור", זה פשוט לא עולה בקנה אחד עם המציאות. אני מודה שזה היה מרתק לקרוא בצורה כל כך חדה וחריפה תפיסת עולם כל כך קיצונית, וגם מאוד מיושנת אגב, היא גם לא קיימת כמעט. למשל, הטענה שהמדינה לא יודעת לעשות כלום, מאיפה באו ההמצאות הגדולות בתחום ההיי-טק והטכנולוגיה והתקשורת? מי החבר'ה שהמציאו את וויז? איפה הם קיבלו את ההכשרה שלהם? במדינה. ב-8200. עם כסף של המדינה. עם ההכשרה הטובה ביותר. איך "טבע" התעשרה? בזכות הקופקסון. איפה פותח הקופקסון? במכון ויצמן. של המדינה. רק המדינה יש לה משאבים להשקעות ארוכות טווח שמעניקות מצוינות, ואז באות חברות פרטיות ויוצרות רווחים.

...

אני רואה בעיה מאוד קשה בתפיסת הלאומיות של איילת שקד. היא מדברת על הגשמת החלום הציוני, אחרי 2000 שנות גלות שבנו לארצנו. שבנו לארצנו בשביל מה? בשביל לחיות כעם, כמדינה, כריבון לעצמנו, ליצור כאן ממלכה שתדאג לאזרחיה, שתדאג גם לחלש ולדל, וכאן יש סתירה מאוד עמוקה בין רטוריקה שהיא מאוד ימנית אבל היא לא לאומית בכלל. היא לא ממלכתית, היא לא אוהבת את המדינה, היא בזה למדינה, הי קוראת תיגר על כל מוסדות המדינה, והדבר הזה עומד בסתירה מוחלטת לפטריוטיזם ולאהבת המדינה ולתפיסה מהי המדינה. בין היתר המסגרת הלאומית הזאת נוצרה כדי להפוך אותנו לחברה מוסרית וטובה יותר שבה למשל יש חוק מטורף שקוראים לו חוק שכר מינימום. האם היא רואה בו פגיעה בחירות? פגיעה בחירות של מי? פגיעה בחירות של מעסיק לשלם עשרה שקלים לשעה לעובד ולא להעמיד את שכר המינימום על 25 שקלים שגם זה נמוך מאוד? משהו כאן נורא נורא משובש, ובסוף היינו צריכים את המאמר הזה עכשיו, באמצע הימים של הדיבור הכפול הזה על ממשלת אחדות.

תיכף ניגע בזה. אומרת השרה שקד בפתח המאמר שלה, שמה שהיא כתבה פה זה "המסילות המושתתות על עקרונות המביאים לידי ביטוי את התפיסה שבשמה היא נבחרה לשמש שרת משפטים". זאת אומרת, זאת חוכמת ההמון, היא גם מדברת על חוכמת ההמון שהיא מה שקובעת, היא נבחרה בכלים דמוקרטים, והיא רוצה לקדם את התפיסה שלה. מה הבעיה הזה?

אני מאמינה גדולה בדמוקרטיה, אבל אני חייבת לצייץ ציוץ של העיתונאי חיים לוינסון מ"הארץ" שהזכיר לה שהיא לא מממשת בזה את תפיסת הרוב, המפלגה שלה קיבלה רק שמונה מנדטים, עם כל הכבוד.

אבל היא בקואליציה שבחרה בה להיות שרת משפטים, ככה זה עובד

זה נכון, אבל בכל זאת הפומפוזיות של תחושת השליחות המוחלטת הזאת והחזרת המדינה לפסים ברוח הליברטריאנית הלא-לאומית והלא-ציונית בעיניי של איילת שקד זאת תפיסת עולם מופרזת ומאוד מאוד מגלומנית. אני גם מאוד מרוצה על המאמר הזה, אני מרוצה שתפיסת עולם שהיא הפוכה לתפיסת העולם שלנו מתחדדת ונאמרת בצורה מאוד אינטליגנטית.

בואו פוליטיקה. כשכולם עסקו ראש השנה בציוצים, אני עקבתי אחרי הציוצים שלך בטוויטר, וראיתי מטעמים שבישלו אצלך בבית. זאת הייתה תגובתך לציוצים על ממשלת אחדות שחיללו את קדושת החג?

תראה, אני לא מרגישה צורך על כל סיפור עיתונאי או על כל שמועה לצאת למאבק משמעותי, וגם יש בזה רוטיניות, ואין בזה טעם. אני מבטיחה לכם שברגע שיקרה דבר משמעותי ויקרום עור וגידים וייעשה המהלך הבלתי-סביר, הלא-מוסרי, האופורטיוניסטי של ניסיון להיכנס לממשלת ימין - ושימו לב, אנחנו לא מדברים כאן על ממשלת אחדות אלא על זחילה לממשלת ימין - אז אתייצב ואגיש את מה שיש לי להגיד.

יש כאן פגיעה מאוד קשה בנו ובאמינות שלנו. דיברנו עכשיו על פערים אידיאולוגים עמוקים ביננו לבין הממשלה הזאת, או ביננו לבין שרת המשפטים שבעיניי זה התפקיד הכי חשוב בממשלה.

אז אולי תבקשו את תיק המשפטים כ"יהרג ובל יעבור" וזה יהיה הישג מאוד משמעותי?

אז בזאת אני מודיעה לך שאין שום חלוקה מחודשת של תיקים שתהווה לגיטימציה למפלגת העבודה או למחנה הציוני להיכנס לממשלת ימין.

איך את יודעת?

אני אומרת לכם את השקפת עולמי, אני לא נביאה.