שלי על סגירת תאגיד השידור: "שידור ציבורי עצמאי זו נשמת אפה של הדמוקרטיה. ראש הממשלה רוצה שליטה אישית בתאגיד, וזה דבר מסוכן מאוד"

31 באוקטובר, 2016
האזינו:

שלי התראיינה במהדורה המרכזית ברדיו קול חי עם בצלאל קאהן, והתייחסה לכוונתו של ראש הממשלה לסגור את תאגיד השידור הציבורי עוד בטרם התחיל לשדר, לחוק ההסדרה המבקש להסדיר את מעמדו של המאחז עמונה הבנוי על קרקע פלסטינית פרטית וכן למערכת הבחירות המתנהלת בארצות הברית.

מתוך דבריה בעניין סגירת תאגיד השידור:

"קאהן: ראש הממשלה לא רוצה את התאגיד, למרות שהוא קידם אותו, בטענה לשמאליות יתר, אם נקרא לזה כך. יותר מידי אנשי שמאל שם. זו התקשורת שאת מכירה?
שלי: תראה, קודם כל אני לא מצליחה כל כך להתחבר לטיעון הזה. זה טיעון שהוא לא אוכל מים והוא לא מקובל בשום צורה. הרי ראש הממשלה בכבודו ובעצמו התייצב מאחורי הליך סגירתה של רשות השידור. אני חייבת לומר למען ההגינות שאני התנגדתי לסגירת רשות השידור.
קאהן: למרות ההוצאות המנופחות שם מבחינה תקציבית?
שלי: חשבתי שהרשות צריכה לעבור רפורמה מאוד יסודית, שאגב, הייתה כבר על השולחן, אושרה בחוק והייתה מתוקצבת. ואז קם מישהו עם גחמה חדשה. אני כל הזמן אמרתי במהלך אותו אירוע של סגירת רשות השידור, חזרתי ואמרתי שקל להרוס וקשה לבנות. את אשר יגורתי בא לי. זאת אומרת, מאוד קל להרוס גוף מתפקד, אבל להקים אותו בדרך יש אלף מכשולים. וכיוון שראש הממשלה הוא זה שזרז את סגירת רשות השידור והוא זה שרצה בהקמת התאגיד, ופתאום יש לו בעיה עם התאגיד בגלל שהוא עושה בדיקה בציציות של מי שעובד בו, זה דבר שלא מקובל עלי גם מבחינה ניהולית, גם מבחינת התנהלות. הדבר הזה של לסגור-לפתוח-לסגור-לפתוח ובדרך לאבד מאות מיליוני שקלים –
קאהן: כן, אבל בין התנהלות ובין טענות לפוליטיקה המרחק רב.
שלי: למה? המרחק לא רב. אם אתה עכשיו עושה בדיקות דעות אצל השדרנים או אצל העובדים ולפי זה אתה מחליט –
קאהן: לא, זה לחלוטין אסור.
שלי: אבל בצלאל, עוד משהו חשוב לי להגיד. אני באמת לא חושבת שמה שמטריד את ראש הממשלה בנימין נתניהו זה ימין או שמאל בתאגיד החדש.
קאהן: אלא מה, שליטה על התכנים?
שלי: כן. קודם כל, יש שם לא מעט אנשי ימין מאוד מוכשרים. לשמחתנו התקשורת מאוד השתנה ב-15 השנים האחרונות.
קאהן: יותר ממה שהיה בעבר בכלי התקשורת.
שלי: בוודאי, כן. הייתה כניסה מאסיבית שמאוד הועילה לתקשורת של חבר'ה מהציונות הדתית וחרדים. מה שהיום קיים בתקשורת זה לא מה שהיה לפני 15-20 שנה. אני אומרת לך שלראש הממשלה לא אכפת אם אלה יהיו שדרנים ימניים או שמאלניים. הוא רוצה אנשים שישרתו אותו, נקודה, באופן פרסונלי. זה לא שהוא רוצה אידאולוגים ימניים, כי הרי אידאולוגיים ימניים יכולים גם לבקר אותו על כל מיני דברים. לא, הוא פשוט רוצה ערוץ שיסור למרותו באופן מוחלט, ואם לא – אז לא. וזו צורת התנהלות שהיא מוזרה.
קאהן: אומרים אנשים של ראש הממשלה שאם ניקח את כל כלי התקשורת, ואני לוקח את הגדולים שבהם, ערוץ 2, ערוץ 10 – תראו כמה אנשים מזוהים שם עם השמאל. מקימים תאגיד שידור חדש, ממשלתי ולא פרטי, ומותר לממשלה לקבוע צביון, לקבוע לא מה יהיו הדעות הפוליטיות של האנשים אלא מי הם האנשים שיהיו חלק מהגוף. והממשלה רוצה לקבוע צביון.
שלי: נראה לך הגיוני?
קאהן: אני אומר לך את הטענות שלהם.
שלי: כן, אבל בצלאל כל הרעיון בהקמת התאגיד היה להקים תאגיד שהוא משוחרר לחלוטין משליטה ממשלתית. זה היה הרעיון. אמרו לנו שרשות השידור כפופה יותר מידי לשלטון, צריך להקים גוף שידור ציבורי עצמאי. אז עכשיו גם אנחנו מתדרדרים למקום שבו הממשלה מי יהיו השדרנים? ואם שדרן לא יסור בדיוק למרותו של ראש הממשלה, אז יחליפו אותו באחר? זה גם לא צביון פוליטי. שוב אני אומרת, אם היה מדובר כאן על גיוון – על גיוון עדתי, על גיוון לאומי, על גיוון בין נשים לגברים, על גיוון בין מזרחים לאשכנזים –
קאהן: יש פה טענה שאין מספיק אנשי תקשורת דתיים וימניים בתקשורת.
שלי: אני חותמת על הגיוון הזה. אני חושבת שטוב לתקשורת שיהיה גיוון, אבל זה לא העניין. זה גם לא שליטה של איזו אג'נדה או של מפלגה. הוא רוצה שליטה שלו באופן אישי, נקודה. לכן הוא גם שמר בהסכם הקואליציוני את הסעיף שהמפלגות בטעות מאוד גדולה חתמו, הם לא הבינו לאן דברים יתדרדרו.
קאהן: חשבו שהוא מתכוון לישראל היום ודברים כאלה.
שלי: כן, הם לא תיארו לעצמם עד כמה רחוק זה יגיע, אבל כל השותפות הקואליציוניות חתמו בהסכם הקואליציוני על זה שהן לא מתערבות בענייני התקשורת ואת הכל קובע ראש הממשלה. זה הרי דבר מטורף.
קאהן: לא רק שלא מתערבות, הן חייבות גם להצביע כפי שראש הממשלה מבקש.
שלי: כן, ואני חושבת שזה גם מאוד לא אינטרס של ש"ס, לא אינטרס של הבית היהודי ולא אינטרס של המפלגות החרדיות. כי מה שראש הממשלה רוצה זה שליטה שלו עצמו באופן אישי, ולא שליטה של אג'נדה כזו או אחרת. וזה דבר שהוא מאוד מסוכן, מאוד מסוכן.
קאהן: על מה רבים כאן, במרכאות? אני מנקה את תאגיד השידור מתחנות הרדיו ואני ממקד את זה בערוץ אחד, ערוץ עם רייטינג נמוך ביותר. על זה רבים?
שלי: לא, אני אגיד לך מה אותי מטריד. אני חושבת ובטוחה בזה שבמדינה, כמו בכל המדינות המערביות ללא יוצא מן הכלל, נוסף לערוצים המסחריים, שטוב שיפרחו וישגשגו ויתחרו זה בזה, צריך ערוץ אחד שהוא ציבורי. כלומר שהוא לא ממש תלוי רייטינג, שמשרת את כל הציבורים בישראל ובעיקר שהוא לא תלוי בחסדיהם של המו"לים ושל המפרסמים. כי היום במידה רבה בעלי ההון הם לפעמים הרבה יותר חזקים מהפוליטיקאים, וכל הערוצים הפרטיים כפופים בסוף איכשהו בעקיפין או במישרין למרות של בעלי ההון. צריך ערוץ אחד ציבורי שלא יפחד לבקר את בעלי ההון הגדולים ושלא יהיה תלוי בהם, בפרסומות שלהם, בזה שהם מו"לים או לא מו"לים. זה דבר שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, וזה מה שמטריד אותי. אני רוצה שערוץ כזה יהיה משוחרר ככל האפשר מהשפעות ויעשה עבודה מקצועית טובה. וכן, גם אני רוצה שיהיה מאוד מגוון."

בעניין חוק ההסדרה הוסיפה: " זו באמת בעיה של הקואליציה, כי ברור לחלוטין שאני מתנגדת לחוק ההסדרה והאופוזיציה מתנגדת לחוק ההסדרה. זה נראה לי יותר עניין שהוא קואליציוני פנימי. אני חושבת שזה חוק רע מאוד, לא דמוקרטי, משנה סדרי עולם לטובת אירוע חד-פעמי. אני מאוד שמחה שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע לממשלה שהדבר הזה הוא בלתי עביר מבחינה משפטית. אני מקווה מאוד שהחוק הזה לא יעבור, אבל פוליטית אני מזהה בו פוטנציאל מאוד גדול לסכסוכים קשים בתוך הקואליציה. גם ראש הממשלה מבין שההעברה של חוק כזה הרת אסון גם מבחינה בין לאומית, גם מבחינת המשפט הישראלי. אני מניחה שיש לו מידה של אחריות בעניין הזה, וזה כבר כאב הראש שלו."

להאזנה לראיון המלא: