שלי בעקבות פרשת הצוללות: "המטה לביטחון לאומי אינו ממלא את ייעודו בחוק. עם כל הצער, יש לסגור אותו"

20 בנובמבר, 2016
האזינו:

שלי התראיינה בתכנית "בחצי היום" עם יואב קרקובסקי ברשת ב', והתייחסה לפרשת הצוללות, בה נחשף כי ראש הממשלה פעל לכאורה כדי לקדם עסקת רכישת צוללות ממנה הרוויח מקורבו עו"ד דוד שמרון. מתוך דבריה:

"קרקובסקי: את חברת החוץ והביטחון. היית בערב יום הכיפורים בישיבת הוועדה הדחופה שכונסה כדי לאשר את עסקת הצוללות?
שלי: לא, לא הייתי בה פיזית. האישור אגב היה אישור כספי. הוא לא היה קשור לדיונים אסטרטגיים. אני יכולה להגיד לך שאני חברה בתת-ועדה חשאית אחרת, שזו הוועדה למוכנות למלחמה, וככל שאני מוגיעה את זכרוני ואת ראשי – הנושא הזה לא בא לדיון בוועדה הזו שבראשה עומד חבר הכנסת עומר בר לב.
קרקובסקי: עמיתך לסיעה אראל מרגלית מתאר את הישיבה הזו כישיבה של תזמון בהול, משהו מאוד מלחיץ, מזמינים במהירות שיא את הוועדה, יו"ר הוועדה אבי דיכטר מובא משדה התעופה ישירות לחדר הוועדה. נראה כמו איזה מין ישיבה שהלחץ והזמן היה צריך להיות מאוד דרמטי על מנת לאשר את העסקה הזו.
שלי: תראה, יואב. אני חושבת שיש מידה רבה של הסחת דעת בדיון הזה, כיוון שחלק יותר מידי גדול של הדיון – ובצדק רב, מדובר כאן בהליך שהוא בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת, כשמערכת צבאית שלמה מתנגדת לרכוש צוללות וראש הממשלה כופה רעיון שנולד בראשו – אבל ברגע שאנחנו גולשים לדיון של האם צריך צוללות או האם לא צריך צוללות אנחנו בעצם מפספסים את הנקודה המרכזית. הרי אף אחד לא יגיד לא לשלוש צוללות. זה לא שהצוללות יזיקו לביטחונה של ישראל. זה שמדובר בצוללות שצה"ל לא צריך, ויש לו עוד מאה או אלף צרכים אחרים שהוא צריך אותם באופן יותר בהול ויותר חשוב, והוא צריך לשם כך את אותם שישה מיליארד שקלים. ואת זה אני אומרת לך מידיעה מוחלטת. ברור שבצרכי הביטחון של מדינת ישראל, יש עוד אלף צרכים לפני הצוללות האלה.
קרקובסקי: אבל אומר ראש הממשלה שהמועצה לביטחון לאומי אישרה את הצורך הזה של מערכת הביטחון. אני רוצה להזכיר שמערכת הביטחון התנגדה לפני לא מעט שנים לרכישתן של מערכות כיפת ברזל התנגדות נחרצת. גם הרמטכ"ל גבי אשכנזי לא רצה את המערכות האלה. בצוק איתן התברר עד כמה המערכות האלה כל כך חיוניות, וזה היה בניגוד לעמדת מערכת הביטחון. אז אולי לעיתים מערכת הביטחון או הצבא רוצה משהו או לא רוצה משהו, אבל המועצה לביטחון לאומי וראש הממשלה חושבים אחרת.
שלי: אני חושבת שזו דוגמה ממש לא טובה. ראשית כי שר הביטחון כן היה מעורב לחלוטין, הדיון היה גלוי ופתוח, הוא נמשך הרבה זמן והיו חילוקי דעות. כאן אפילו לא היו חילוקי דעות. שר הביטחון שמע באקראי בעת ביקור של ראש הממשלה בגרמניה שראש הממשלה על סף חתימת חוזה אחרי שכבר היה מסוכם וידוע לכולם, כולל הרמטכ"ל, שלא רוכשים את אותן צוללות. אבל שוב, יואב, אנחנו מתעסקים בזה, וזה מאוד חשוב, אבל יש כאן נקודה אחת מרכזית שקצת מיטשטשת. יושב בלשכתו בעצם של ראש הממשלה ובביתו של ראש הממשלה האדם הקרוב אליו ביותר אלי אדמות על פני רצף של עשרות שנים, קרוב משפחתו, חברו מילדות, נאמנו, מגינו הפומבי, יועצו המשפטי ויועצי המשפחתי, והוא ברמה יומיומית וברמת אמון הכי גבוהה שאפשר. ראש הממשלה מתייעץ איתו על כל דבר, והוא מנהל עסקה שקשורה ישירות לאותה רכישת צוללות כשברור שהעסקה הזו גם תניב לו רווח עצום ודיבידנד עצום לכיסו. הרי מדובר בסכומים אדירים, כי מדובר בעסקה של שישה מיליארד ואחר כך באחזקה וכן הלאה.
קרקובסקי: אבל על הנושא הזה דיברנו בחלק הראשון, ורק לצורך ההוגנות – אומר עו"ד דוד שמרון באמצעות מקורביו שהקשר שלו היה מול איש העסקים ולא מול המספנות מול מדינת ישראל, ושאסור היה לו לחשוף את ראש הממשלה לרשימת הלקוחות שלו. זה הטיעון של שמרון כנגד.
שלי: אתה יודע מה? לא, יואב, זה חשוב. זה לא עניין שולי. זה עניין דרמטי מאוד. אם ככה היועץ המשפטי לממשלה, לחילופין המשטרה או שניהם צריכים לזמן את דוד שמרון לחקירה ולשאול אותו הכיצד הוא עסק בענייני המדינה ובמקביל עסק בעסקיו הפרטיים באותו עניין בדיוק. קשה לי מאוד מאוד להאמין שראש הממשלה לא ידע על כך. זה כמעט בלתי אפשרי, על סף הדמיוני. אני אתן לך דוגמה. כשנתניהו היה שר אוצר והייתה הפרטת בנק דיסקונט והיו כל מיני משקיעים שהתעניינו, שמרון ייצג את אחד הרוכשים.
קרקובסקי: ואז נתניהו פסל את עצמו.
שלי: נתניהו פסל את עצמו. למה? כי הוא היה אז מציית לכללים המובנים מאליהם. הרי כל בר דעת ששומע אותנו מבין שזה לא יכול להיות.
קרקובסקי: אז מה קרה לשר האוצר בנימין נתניהו כאשר הוא ראש ממשלה זו השנה התשיעית שלו בתפקיד?
שלי: תראה, יכול להיות, ואני מצטערת על כך מאוד, כי אני מודה שלא חשבתי שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא מושחת – אני גם עכשיו לא יודעת, אני רוצה שהעניין יתברר – יכול להיות שבחלוף השנים התבלבלו היוצרות והוא באמת סבור שהמדינה זה הוא, כמאמר המלך 'המדינה זה אני'. ואותם דברים, אותם קודים שהיו מאוד ברורים וידועים לו פחות או יותר כבר לא בראשית הקריירה הפוליטית שלו אלא באמצעה, מאוד היטשטשו וטשטוש הגבולות הזה הוא מאוד מסוכן למדינה, והוא לא קשור לא לשמאל ולא לימין. אני גם עסקתי בכל כיוון אפשרי בכך שהצדק יצא לאור בפרשת אהוד אולמרט כשהיינו שותפים לקואליציה ואולמרט היה לרגע נביא השלום. אין קשר בין שמאל לימין, אין קשר בין העובדה שהוא יריב פוליטי שלי. זה מסוג הדברים שבהם הדג מסריח מהראש והמדינה מרקיבה. ולכן אי אפשר לעבור על זה לסדר היום ולהניח לזה. הדברים צריכים להתברר עד תום. האם הם יכולים להתברר? האם הם יתבררו במאה אחוז? אני לא משוכנעת, אבל בוודאי מערכת אכיפת החוק ושלטון החוק צריכים לעשות את מקסימום המאמץ שלהם כדי שהדברים יתגלו, לטובת הציבור, תקינות השלטון, טוהר המידות וניקיון הכפיים.
קרקובסקי: אני חושב שלזה יש הרבה מאוד שותפים, לקריאה שהנושא הזה ייבדק עד תום אם ע"י המשטרה ואם ע"י היועמ"ש, אבל לגבי המועצה לביטחון לאומי במשפט אחד לקראת סיום – האם את חושבת שהיא כשלה בתפקידה באופן שבו היא ייעצה לממשלת ישראל בנושא הזה? ומה המסקנות שצריך להסיק מכך?
שלי: אני חושבת, ואני לא אומרת את זה רק על סמך המקרה הזה אלא על סמך רצף של מקרים שונים, חלקם לא גלויים לציבור ואני לא יכולה לעשות בהם שימוש, חלקם גלויים – כמו פרשת הגז הטבעי, ששם הייתה התיישרות טוטאלית ומוחלטת עם כל רטוריקה ועם כל כוונה של נתניהו, שהם זה היה גלוי לעין. באופן רציף המועצה לביטחון לאומי או המטה לביטחון לאומי, לצערי הרב, לא ממלא את ייעודו בחוק. הוא לא גוף של איפכא מסתברא, הוא לא גוף שמציג חלופות, הוא לא גוף שקורא תגר. כל גופי ההערכה של אמ"ן ושל יתר זרועות הביטחון עושים עבודה הרבה יותר מעמיקה, הרבה יותר אינטליגנטית, הרבה יותר מאתגרת. אני אומרת את זה בצער, כי אני חושבת שהגוף הזה, על פניו – לשון החוק היא לשון מאוד טובה. הכוונה הייתה מאוד טובה. לקחיי מלחמת יום כיפור יושמו בחקיקה שאגב הוביל נתניהו א' בקדנציה הראשונה שלו. אבל בסופו של דבר הגוף הזה ריק מתוכן, לא ממלא את ייעודו וגם משמש בסוף יחצ"ן של ראש הממשלה בנימין נתניהו. זה דבר שלא מתקבל על הדעת.
קרקובסקי: מסכנתך מכך?
שלי: אני חושבת שעם כל הצער בדבר צריך לסגור את הגוף הזה. הוא לא מוסיף דבר וחצי דבר. גופי ההערכה של כוחות הביטחון קרובים אצל ראש הממשלה, אצל הקבינט המדיני ביטחוני ואצל וועדת החוץ והביטחון במידה בהחלט מספקת כדי למלא את כל הייעודים ואת כל היעדים ואת כל התכליות שיש למל"ל, שהמל"ל לא ממלא אותם בכלל ואפילו מסיק במידה רבה. כי המל"ל צריך לאתגר את ראש הממשלה ולא להיות המשרת הנרצע שלו ולעשות לו יחסי ציבור."

להאזנה לראיון המלא: