סופרטנקר: פרק מתוך ספרה של שלי "אנחנו"

25 בנובמבר, 2016

דצמבר 2010, פורסם בבלוג שלי אחרי שהדלקה הענקית בכרמל כובתה. באותו שבוע התדהמה והכאב התחלפו בתחושה של מיאוס כלפי הממשלה. ראש הממשלה נתניהו, אחרי כמה ימים של מפגני הערצה למטוס הכיבוי הגדול במיוחד שנשכר מחברה פרטית בארצות הברית (הסופרטנקר), עושה כל אשר לאל ידו כדי למנוע הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. שר הפנים אלי ישי מש"ס סומן כאשם כמעט יחיד. האחראים, ללא יוצא מן הכלל, מתנערים מכל אחריות. דוח מבקר המדינה אשר התפרסם רק במקרה בעיתוי הזה, אינו מחדש דבר, אך זוכה להקדמה אישית עדכנית של המבקר, וחושף פרוטוקול אחד מעניין שאינו מותיר מקום לספק: מערך הכבאות יובש בכוונה תחילה.
האם זו ציפור? האם זה מטוס? לא, זה הסופרטנקר עם הסופר ביבי שבא להפקה טלוויזיונית מקוממת ומגוחכת: מצטלם על רקע להבות, במסוק, מעיין בפרצוף חמור סבר במפות. עוצר לעיני מצלמות את שיירתו למראה הסופרטנקר שבשמים ועולה על פגוש של רכב (בשביל מה?) כדי לצפות (אולי כדי לראות יותר טוב?) בו בהערצה, נוסע לקבל את פניו של הסופרטנקר בשדה התעופה, משל היה מדובר בנשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו שבא להצילנו, ולא במטוס של חברה אמריקנית פרטית שהושכר תמורת הון עתק באינטרנט.
מי צריך מערך כבאות, מי צריך הנהגה אחראית צופה פני עתיד וקשובה לזעקת השטח, מי צריך מדינה בכלל? תמיד אפשר להזמין את הסופרטנקר. מי צריך לקיחת אחריות, כשיש לך שר פנים שבקלות מפתיעה אפשר להסיט נגדו את כל האש ולהפוך אותו לשעיר לעזאזל של השיטה כולה?
קריאה מודרכת בדוח מבקר המדינה: המשפט העיקרי, המצמרר בדוח הוא הציטוט של שר האוצר שטייניץ מלפני שנה מתוך ישיבה משותפת עם ראש הממשלה, שר הפנים ונציבות הכבאות: "אם הכוונה ללכת לרפורמה – משרד האוצר מעוניין לעזור, אולם אם מדובר רק על שיפור המערך הקיים נעשה כבר מעל ומעבר". שימו לב – מעל ומעבר. שר האוצר פשוט מודיע כאן באופן מפורש, כי הוא מונע העברת תקציב לצורך רכישת חירום חיונית של ציוד מציל חיי אדם – עד שתהיה רפורמה. שחור על גבי לבן: הייבוש בתקציבים בא כדי להפעיל לחץ על הכבאים. בבחינת – אם לא תסכימו לרפורמה, אנחנו נסכן חיי אדם.
ייתכן שמערך הכיבוי זקוק לשינוי מבני, אבל אם תיגררו לדיון על כך, דיון שאליו מבקשים כעת האוצר וראש הממשלה לגרור אתכם - תחמיצו את העיקר: המחסור המכוון בציוד ובתקנים הוא שגרם לאסון, ולא שום שינוי מבני כזה או אחר. כבאית אחת בעוספיה עם שני כבאים מיומנים, בלי שום שינוי מבני, בלי סופרטנקר ובלי כוחות הצלה מכל העולם - היתה מונעת את האסון. ציוד כזה נמנע ממערך הכיבוי אף שאין קשר, שום קשר, ולו בדל של קשר, בין רכישת רכבי כיבוי חיוניים, מנופים וסולמות להצלת חיי אדם ובין רפורמה. ונגיד שתהיה רפורמה מבנית – יזרקו את רכבי הכיבוי החדשים לפח? ברור שלא, וברור שהם יתפקדו לפני הרפורמה וגם אחריה. אז מדוע לסכן חיי אדם, במזיד, לטובת אובססיית הרפורמה? מה גם שבינתיים, קובע המבקר, שימו לב לחידלון, בכלל לא נעשה ניסיון של האוצר ומשרד המשפטים לקדם חקיקה כלשהי ברוח הרפורמה.
באותה ישיבה משותפת שדנה במערך הכבאות ב-30.12.09, אומר שר הפנים אלי ישי: "אם רוצים רפורמה צריך להתקדם בחקיקה, אבל יחד עם זה במקביל חייבים להציל את המערך". הייתי עדה בזמן אמת להפצרות כאלה של ישי, ועם כל מי שמבקש שאעשה שקר בנפשי ואצטרף ללינץ' עליו – הסליחה. וכה אמר סופר ביבי באותה ישיבה, בגוף שלישי, ובכך חתם את הדיון: "הדיון על מערך הכבאות אינו מוכן לדיון בראשות ראש הממשלה".
אינו בשל לדיון בראשות ראש הממשלה. הדיון הבשיל לפתע אחרי שקופחו חייהם של 42 אנשים נפלאים בעקבות הייבוש הזה. סוהרים, שוטרים, כבאים, ילד מתנדב בצופי אש, נהג האוטובוס. הוא הבשיל כאשר יגון נצחי נגזר על מי שאיבדו את אהוביהם. הוא הבשיל כשהמדינה עלתה באש, אנשים איבדו את בתיהם, ועצים שניטעו באהבה לפני שנים ועמם חורש טבעי נושן של ארץ ישראל הושמדו. הוא הבשיל מספיק כדי להקים בהבל פה טייסת כיבוי דמיונית בחיל האוויר, ואפילו להיות ציני מספיק כדי להיחפז ולתת לטייסת הדמיונית שם: אלעד, על זכר הנער שנספה בדלקה. זכרו את המשפט: "הדיון על מערך הכבאות אינו מוכן לדיון בראשות ראש הממשלה".
הנה שתי דוגמאות להמחשת ההבדל בין סופר ביבי ובין הכבאים. אחת: באחד המפגשים שלי עם הכבאים, לפני משהו כמו שנתיים, הם תהו בפליאה ובצער על חוסר העניין של מקבלי ההחלטות, התקשורת והציבור במאבקם הכל כך חשוב. אמרתי ליואב גדסי יושב ראש הועד הארצי שלהם - שים מצלמה קטנה על קסדה של כל כבאי שיוצא למשימת חילץ או כיבוי. שכל משימה תתועד. תתחיל להזרים וידאו וסטילס לתקשורת. שמישהו יבין מה אתם עושים ובאילו תנאים אם פועלים. תאמינו לי, אמרתי להם, אלה חומרים מעולים ואין מערכת שלא תחטוף אותם. הם כמובן צחקו ודחו את הרעיון הטלוויזיוני שלי.
דוגמה שנייה: אחרי שלושה ימי מלחמה באש, תיאר אחד ממפקדי הכבאים את סדר הכוחות. שליש, הוא אמר, ישנים עכשיו, ושליש עוסקים בכיבוי. "ואיפה השליש השלישי?" נזעק המראיין בתדהמה, כמי שעלה על סקופ ענקי, ואיתר כיס עמוק של מחדל. "פזורים בתחנות בכל הארץ", ענה לו הכבאי לקונית. "אנחנו לא יכולים להפקיר את כל המדינה". הנה אמת מבצעית וארגונית פשוטה, של היערכות אחראית ומושכלת. אי אפשר להפקיר את המדינה, גם כאשר המצלמות כולן ממוקדות על האש בכרמל. גם כשהאש מביאה אחוזי רייטינג מדהימים לאורך כל ימי השידורים. כמה טוב ביבי בהפקה טלוויזיונית. כמה הוא יודע לארגן את זווית המצלמה. כמה גרועים הכבאים בהפקות כאלה. כמה חבל שהכבאים לא קצת יותר טובים בזה, ושביבי לא קצת פחות טוב בטלוויזיה, וקצת יותר טוב במנהיגות בוגרת ואחראית, צופה פני עתיד.
התפקיד שלנו כעת הוא לא לחפש אשמים כדי לתלות אותם בכיכר העיר, ולא להשתתף באווירה הכללית של הסלידה והזעם. אני מבקשת שתצטרפו אלי למאבק על ההגנה על המדינה. למניעת פירוקה, ריקונה מתוכן, והפרטתה. להחדרת הלקח, שאסון כבד כזה הוא לא פוטו-אופ שמצטלמים בו על רקע להבות עם אווירון גדול גדול, אלא מחדל, שבהתנהלות חכמה, ממלכתית ואחראית, היה אפשר למרבה הכאב למנוע.

 

מתוך ספרה של שלי יחימוביץ': "אנחנו - על כלכלה חברה מוסר ולאומיות בישראל". הוצאת עם עובד, 2011.