שלי על "ווסטוורלד": "סדרה מאתגרת אינטלקטואלית, אך לא היורשת של "משחקי הכס""

2 בדצמבר, 2016

שלי התראיינה ל"תכנית הלילה" של ערוץ 2 בהנחיית עמליה דואק ועידו סולומון, אודות סדרת המדע הבדיוני "ווסטוורלד", שעונתה הראשונה מסתיימת בימים אלו. מתוך דבריה:

"דואק: את ידועה כחובבת של "משחקי הכס" – האם נמצאה כאן היורשת?

שלי: קודם כל, אני חובבת פנטזיה ו'סיינס פיקשן' המון שנים, אני לא מרפה מזה – גם בטלוויזיה, גם בקולנוע וגם בספרים. אני לא חושבת שיש כאן יורשת ל"משחקי הכס", אבל כן יש כאן משהו מאתגר ברמה הפילוסופית והאינטלקטואלית. אם נקשר את זה לסוגיית ההטרדות המיניות, ובכלל לכל עוול שמתרחש עלי האדמות - המקור לכל אפליה, לכל הדרה, לכל כאב ולכל מלחמה, נמצא בלראות באחר 'לא אדם' ולעשות דה-הומניזציה שלו. כך יש יכולת להתאכזר אליו, לאנוס אותו ולרצוח אותו. כאן, מובאת האמירה הפילוסופית הזאת לקיצוניות.

דואק: אבל זה לא רק ראיית האחר כ'לא אדם', אלא גם העיסוק ברצונות הכי כמוסים של האדם שמנגד.

שלי: זה בדיוק העניין. העובדה שמדובר בפער, בו יש מארחים שנראים כמו בני האדם אבל האורחים יודעים שהם לא, מחצינה ומוציאה מהם את כל הדברים המרושעים שהם רוצים לעשות בסתר ליבם. זה מאתגר את סוגיית המוסר של האורחים.

סולומון: כפמיניסטית, אחרי שידור הפרקים הראשונים היו כמה טורים שהאשימו את הסדרה במיזוגניה. איך את תופסת את הייצוג הנשי ב"ווסטוורלד"?

שלי: קודם כל, העולם הוא שוביניסטי, נקודה. אם אתעצבן מכל דבר שיש בו נימה של מיזוגניה או שוביניזם, אני אצטרך להדיר עצמי לחלוטין מכל דבר שגורם לי הנאה. אבל אני דווקא רואה בזה קריאת תיגר, כי בסוף כל הסיפור הוא חיפצון של אנשים, ושאלה מה אפשר לעשות לאנשים כשרואים בהם 'לא אנשים'. כאן אנחנו רואים סבל כולל של מי שמפתחים תודעה וחושבים שהם רק רובוטים או רק בובות.

סולומון: מצד שני, מי שמרימות את נס המרד הן הדמויות הנשיות.

שלי: נכון. אנחנו רואים את זה, אגב, גם ב"משחקי הכס", אם כי פחות בסדרות HBO אחרות, כמו "הסופרנוס" או "בלש אמיתי". האנדרדוגיות, הנשים, הופכות בסוף לדמויות ענק הירואיות, שעושות את הטוויסט בעלילה. גם הכאב שלהן כמושפלות וכנאנסות הוא כאב נוכח, ולא איזה משהו שקורה על הדרך, במקרה. אבל באמת, זאת טלוויזיה מדהימה.

סולומון: כמה זה מדאיג אותך ברמת העתידנות? הרי היום מדברים על אינטליגנציה מלאכותית, על השלב בו הרובוטים יתקרבו אלינו.

שלי: עידו, גם אתה עוקב אחרי הז'אנר. זה סוג של פחד אנושי, שקיים מרגע שהתחילו לכתוב סיינס פיקשן. אפשר ללכת אחורה ממש, אפילו לא לאסימוב אלא לז'ול וורן, שהגה את הצוללות, וכתב עליהן כמשהו פנטסטי שהנה פתאום הופך למציאות... אבל הפחד מהבינה המלאכותית שתשתלט עלינו מלווה את כל הז'אנר מראשיתו. אותי זה ממש לא מפחיד, אני מתייחסת בהנאה רבה לחידושים".

לצפייה בראיון המלא: