שלי יחימוביץ' מנפצת שלושה מיתוסים על העוני בכנס כלכליסט והקרן לידידות

15 בדצמבר, 2016

שלי נאמה בכנס הקרן לידידות לצמצום העוני והפערים החברתיים בישראל, וניפצה מספר מיתוסים אודות העוני.

לצפייה:

מתוך דבריה:

"על שלושה מיתוסים על עוני:

'עבודה מחלצת מעוני' - שקר. שיעורי האבטלה בישראל הוא מהנמוכים בעולם, וטוב שכך, אבל דווקא עולם העבודה מחולל עוני. אדם שהולך לעבודה בבוקר, עובד עד החשיכה ומשתכר 25 שקלים בשעה, מהם נעשקות גם זכויותיו הסוציאליות, לא יכול לקיים משפחה. חצי מהעובדים במשק משתכרים פחות מ-6,200 שקלים בחודש, ולפי נתוני הביטוח הלאומי עוד פחות מזה; חצי מהעצמאיים במשק משתכרים פחות מ-4,000 שקלים בחודש. אי אפשר לקיים בזה משפחה, נקודה. שכר העבודה הוא נמוך מדי. בשעתו, היה שיח של 'עניים, לכו לעבוד' – אז העניים הולכים לעבוד, ונשארים עניים. כאן יש סוגיה מאוד משמעותית שצריך לתת עליה את הדעת: בשעתו חוקקתי חוק שעלותו למשק מאוד נמוכה, בא על חשבון תקציב הביטחון במיליונים בודדים, חוק הטקסטים הביטחוני, שמחייב את צה"ל לרכוש טקסטיל תוצרת הארץ - גם אם התוצרת הישראלית גבוהה ב-50% מזאת הזרה. לכאורה פגיעה בכוחות השוק וכן הלאה, אבל הסעיף הזה מעוגן בכל העולם בכללי הסחר הבינלאומיים. כוחות הביטחון מוחרגים בכל מדינה מהצורך לעמוד בהסכמי השכר, ורק אנחנו היינו האחרונים ליישם את החריג הזה. הנה דוגמא קלאסית להחלטה ממשלתית שהעלות שלה אפסית, ושהיא מייצרת מקום עבודה לאנשים ולא משלחת אותם לאבטלה. אין ספק שזאת הבעיה המרכזית - שכר עבודה מאוד נמוך, שאי אפשר להתקיים ממנו. הוא לא מקומי, הוא לא שייך לקומץ עניים. מדובר בחצי מהעובדים במשק שמרוויחים פחות מ-6,000 שקלים.

מיתוס נוסף הוא שהשמיכה קצרה מדי. אני דוחה את המיתוס הזה על הסף. ישראל מדינה עשירה, עם אנשים עניים. אמנם הם רחוקים מהלב ומהעין ולא שייכים למילייה שמייצר את השיח הציבורי, הם נמצאים במקום אחר, 'שם', אבל בישראל יש עניים רבים, למרות שישראל מדינה עשירה. שיעור הגרעון בישראל נמצא במצב מאוד טוב ביחס למדינות ה-OECD. וגם, השיח, ברגע שהוא מגיע לטיפול בעוני, מתחיל מיד להיות 'שיח השמיכה הקצרה' שצריך למשוך אותה, כי אם נמשוך אותה לכאן לא יישאר פה, ואם נמשוך אותה לשם לא יישאר כאן.  

אני חברה בוועדת חוץ וביטחון וגם בתת הוועדה לתקציב הביטחון, ואני לפעמים יושבת ומשתהה - וזה לא לגנותו של תקציב הבטחון, הוא חשוב, ההגנה על קיומנו היא מרכזית, אי אפשר להתעלם ממנה, צהל חייב להיות חזק, ואני גם לא אוהבת את השיח העוין כלפי משרתי הקבע - איך משונעים מיליארדים בהינף אצבע, כולל בישיבה של הוועדה הבוקר, בה גם אמורים להיות מוסטים כמה מיליארדים בלי למצמץ בכלל. סוגיית רכש הצוללות - תראו באיזו קלות דעת, ללא עבודת מטה, עברו 6 מיליארד שקלים לרכש צוללות, ותחשבו מה אפשר היה לעשות עם זה בשביל העוני. אני לא מדברת על שיח השמיכה. אני אומרת שיש מספיק כסף כדי לייצר מנגנוני חילוץ מעוני, בוודאי הכשרה מקצועית, בה ישראל נמצאת ממש בתחתית ה-OECD. העובדה שאנחנו תמיד בצמרת ב-OECD באחד מארבעת המקומות הראשונים בעוני ובפערים היא בלתי נתפסת, לא מוסרית ולא ציונית. לא יכול להיות שבמדינה שהקמנו לנו אנחנו נהיה הראשונים בעולם בפערים בין עוני ועושר. אין שמיכה קצרה – יש מספיק לכולם, ואני אפילו לא רוצה לומר את המילה 'סדרי עדיפויות', כי גם היא משרתת את שיח השמיכה הקצרה. אפשר גם בלי זה לייצר כלכלה ותקציב שיאפשרו קיום בכבוד לבני אדם במדינת ישראל.

"מיתוס שלישי: המיתוס שכל מי שרוצה יכול להילחץ מעוני. כאילו זה רק עניין של כוח רצון, תשקיעו ותרצו, ולכאורה זו בחירה עצמית של אדם. אני חסידה של החופש של אדם ליטול הזדמנויות שנקרו בדרכו ולשנות את גורלו וגורל החברה. אבל אי אפשר להתעלם מכך שעוני ועושר עוברים בתורשה. אני אגיד משהו שהוא טראגי אבל חשוב לי לומר אותו: אם עכשיו נולדים תינוקת מזרחית בעיירת פיתוח לאמא מובטלת, שפעם עבדה במפעל טקסטיל שהוסב לסין כי שכר המינימום שלה היה גבוה מדי, ולאבא עובד קבלן, ותינוק אשכנזי בתל אביב להורים משכילים, כמו הילדים שלי למשל, אני יכולה ברמה מאוד גבוהה של וודאות סטטיסטית לדעת את כושר ההשתכרות שלהם בעתיד, כשיהיו מבוגרים. זה דבר בלתי נתפס, ולכן אי אפשר להפוך את כוח הרצון האישי למעין סימבול מערבי או חלום אמריקאי שאימצנו, שעם הכישורים שלך אתה תייצר את ההיחלצות מעוני. למדינה יש אחריות על ההיחלצות מעוני. ברור שלאדם יש שליטה על גורלו, אבל ברגע שהוא נולד לתוך סיטואציה בה הוריו עסוקים בהישרדות בלבד, הוא מקבל חינוך פחות טוב, פחות תשומת לב, פחות העשרה תרבותית, פחות חינוך פרטי במערכת חינוך שהולכת ומתקצצת, אז כל הדיבורים על הרצון העצמי, החריצות והכישרון הופכים להיות מיתוס ריק מתוכן.

אסיים במשפט אחד: בעיניי המבחן הוא מבחן הבינוניות. אנשים מאוד מוכשרים נולדים גם במשפחות עניות, ואני מדברת על גאונים, על אנשים עם איי.קיו מטורף, שיכולים להיות ספורטאים מעולים, על אנשים עם קול מאוד יפה שיכולים להפוך לזמרים. יש תכונות מולדות של גאונות, והן נמצאות גם אצל עשירים וגם אצל עניים. ילד בינוני, אדם רגיל כמוני, שנולד למשפחה ענייה ולמשפחה עשירה – מה סיכויי הפריצה שלו וההיחלצות שלו מעוני. זהו מבחן מאוד משמעותי בעיניי, כי רובנו אנשים בינוניים ורגילים, לא נולדנו גאונים, ובמבחן הזה כוח הרצון לא מחלץ מעוני את האדם הסביר. למדינה יש אחריות גדולה ביותר".