צניעות במובן הרע של המלה. אה, וגם לבביות

16 בדצמבר, 2016

ושלא יעבדו עליכם: זו לא "מחאת החצאיות", זו מלחמה על ערכים ליברליים של נאורות, חרות, וזכויות נשים. הלקח השגוי והמסולף של הציונות הדתית והקשר למשמרות הצניעות. ההתנהגות הפסולה של בנט-שקד. שלושה מיתוסים שקריים על עוני. גזענות בראש חוצות: למה שוטר שואל בחור נאה ואופנתי ששותה אספרסו ברוטשילד "מה אתה עושה כאן?" (כי הוא ממוצא אתיופי). הפייסבוק שלי: מקום ששי באינטראקטיביות בכל עמודי הפייסבוק בארץ. עוד הרבה נושאים בעיתון סופשבוע ארוך (אבל מעניין! מבטיחה!) במיוחד

 

סקר פאנלס השבוע לתכנית "הצוללת" בערוץ הכנסת

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

לפני הכל בקשה קטנה: אנחנו משקיעים הרבה זמן ומאמץ בעיתון סופשבוע, וככל שיותר אנשים יקראו אותו כך נראה יותר ברכה בעמלנו. שלחו לנו במיל חוזר שמות וכתובות מייל של חברים שאתם מבקשים שנצרף, או צרפו בעצמכם כאן, תודה!

מתנצלת בפני מי שלאחרונה קיבלו את העיתון פעמיים, מנסים לסדר את זה.

תודה גדולה על המיילים הרבים והאכפתיים שלכם בעניין הדילמה הפוליטית שלי. קוראת הכל ביסודיות, ואענה לכל אחת ואחד.

 

"מחאת החצאיות" היא לא "נושא צבעוני" או "צהוב" וגם לא דיון על קוד לבוש.

מדובר על החמרה קשה, קיצונית וחסרת תקדים בנסיון למשטר נשים, ונשים בלבד, לקודים חדשים של "צניעות" בתוך המרחב הציבורי. אין שום מחלוקת על כך שלכנסת צריך להגיע בלבוש מסודר והגיוני, ולא כמו שבאים אל שפת הים. אורחים מוחזרים לא אחת אחר כבוד הביתה כשהם באים בברמודה וכפכפים, בחולצות בטן, ועוד, ובצדק. הנשים שנחסמו בכוח השבוע בפתח הכנסת, עובדות חרוצות ורציניות – באו בלבוש ראוי ונאות, כפי שהן וחברותיהן לפניהן עשו על פני כל השנים, כפי שעושות עמיתותיהן בכל הפרלמנטים בעולם.

 

 

יום בהיר אחד הן באו למקום העבודה שלהן, וחוו נסיון נואל לשנות על חשבונן את כל מה שנהוג במרחב הציבורי, חדירה לפרטיותן, השפלה וכוחנות.. מדובר במאבק על חופש התנועה והחרות של נשים. מדובר על ערכים ליברליים ונאורים של חופש וזכויות הפרט.

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הכריז מלחמה על ערכי הבסיס האלה, תוך שהוא מסתתר בפחדנות מאחורי "תקנון" שמעולם לא פורש כך, מאחורי המנכ"ל שלו, מאחורי עובדי משמר הכנסת, ומאחורי יו"רי כנסת קודמים. כפי שאפשר לראות בציוץ העגום ששלח לי בטוויטר, שבו טרח ומצא כתבת ארכיון מלפני 13(!) שנים מכהונתו הראשונה של הנשיא רבלין כיו"ר הכנסת. הנה הציוץ שלו ותשובתי, שאליה מצורפת, לשם תזכורת, תמונת משמר הכנסת. האבסורד הוא שמאבטחות הכנסת היו נחסמות היום בפתח המשכן לו היו באות בבגדי השרד היצוגיים שלהן.

 

 

 

הקליקו על הציוץ הזה לעוד פוסט שהעליתי בעניין: 

 

מנהיגות צעירות. והצד הטוב של העניין: פשוט כיף לראות דור מרהיב של נשים צעירות, חכמות, ערכיות, חרוצות – שאינן מוכנות להרכין ראש בצייתנות לגחמות שמצרות צעדיהן, ויוצאות למאבק צודק מאוד. כבוד לעוזרות הפרלמנטריות המעולות שלנו, שבכך, נזכיר, נאבקות גם את מאבקן של כלל עובדות הכנסת, אשר חוששות לעשות זאת מפחד לפרנסתן, הנה תמונה יפה בידיעות אחרונות:

 

ובהקשר זה, קבלו את שני גרנות העוזרת הפרלמנטרית שלי בהופעה טלוויזיונית ראשונה! שני ואני התראיינו יחד ב"אורלי וגיא" בערוץ 10, עם אור הלר ומיה זיו וולף, בבוקר של מחאת החצאיות:

 

כאן לכתבה של דפנה ליאל בחדשות ערוץ 2 (שאני מופיעה בה), וכאן - כתבת עיתון הארץ, לי ירון, שהיתה הראשונה לחשוף את החרפה, באה לכנסת עם סרט מדידה להמחיש את גודל האבסורד וביצעה מדידות בעוזרות הפרלמנטריות. גם אני הסכמתי להימדד כפי שאתם רואים כאן, אלא שאותי, כח"כית, בניגוד לעובדות, אי אפשר לחסום בכניסה.

 

 

 

מאוד אהבתי את אקט המחאה הספונטני של עמיתי לסיעה פרופ' מנו טרכטנברג. מנו שמע שלא מכניסים את העוזרת הפרלמנטרית שלו, שעט אלל השער, והתפשט במחאה. זה היה מקסים ומלא חן דווקא משום שמדובר באדםם מהוגן ומבוגר, שאינו פרובוקטור ושאינו מחפש גימיקים. חוש הצדק שלו גרם לו לעשות דבר יוצא דופן למען עובדת שלו בפרט ולמען מאבק צודק בכלל.

לדעתי זה היה אקט מחאה משמעותי וחשוב, שאיתגר גבולות (פנימיים של מנו וחיצוניים של הכנסת). אני מודה שהצטערתי על ההתנצלות הפומבית שלו.. הסכמתי בה רק לחלק אחד: ההתנצלות בפני משמר הכנסת, שבאמת לא אשמים ומלכתחילה היו חלק ממי ששילמו מחיר על התנהלותו הבזיונית של אדלשטיין. כאן מנו לפני שהתחרט:

 

 

בנט ושקד, וההתנהגות הלבבית של ח"כ ניסן סלומיאנסקי. פורום "תקנה" (פורום חשוב ופורץ דרך בציונות הדתית, שהקדים את זמנו ומהווה כתובת לנשים במגזר שלא רוצות להתלונן במשטרה) - מחזיק בידיו מצבור של תלונות של נשים עליו. רבנים הביעו עמדתם שמדובר בהתנהגות שאין לעבור עליה לסדר היום. ובנט ושקד, ראשי הבית היהודי? הם מגיבים בקרירות, וקוראים לנשים "לפנות למשטרה", במקום לקרוא להן לבוא אליהם, לשבת אתן, להתבונן בעיניהן, לגבש עמדה מוסרית, ולעשות מעשה.

יש כאן היתממות גדולה – הרי ברור להם שהנשים האלה, שומרות מצוות בעצמן, לא יפנו למשטרה. יש כאן גם היעדר מנהיגות, היעדר לקיחת אחריות,, וחוסר קשב לחלש. מצפה מהם לנהוג כמו חברתם, חברת הכנסת שולי מועלם. כאן על כך הבוקר, בראיון ליומן הבוקר של קול ישראל עם אריה גולן, וגם על הטירוף שסביב פינוי עמונה ועל ביזוי שלטון החוק בחסות הממשלה.

 

 

עברות מין בציונות הדתית. יצא לי לשמוע, גם בתקשורת וגם בשיחות אישיות, ודווקא מצד מי שלוקחים קשה את רצף פרשיות התקיפה המינית שנעשו בידי חובשי כיפה – את המשפט "אצלנו, עם הערכים שלנו, על אחת כמה וכמה אסור שזה יקרה"זה משפט שמאוד מכעיס אותי, פשוט משום שערכי המוסר, שלי ושל אנשים דומים לי בהשקפת עולמם, אינם נופלים מערכי המוסר של הציונות הדתית, ולא אגיד "עולים על" כדי לא לייצר תגרה מיותרת. בואו נגיד – לא נופלים.  

יש הרבה התנשאות באמירה הזאת. חברי בציונות הדתית: עברייני מין וקורבנותיהם נמצאים בימין ובשמאל, אצל הדתיים ואצל החילונים, אצל ערבים ואצל יהודים, אצל אשכנזים ואצל מזרחים. איני מצפה מחובשי כיפה להיות מוסריים יותר בהקשר זה, ולעולם לא אשתמש בעברות מין שבוצעו בידי חובש כיפה כדי לנגח את כל הציבור הדתי, אבל דעו לכם שאינכם נעלים עלינו. מצפה מכם לטפל בעברייני מין ולשמור את החמלה לקורבנותיהם – ממש כשם שאני מצפה זאת מכל מגזר אחר.

הקשר בין זה ובין מתקפת הצניעות של אדלשטיין: מסקנות מעוותות. אחת המסקנות השגויות והמעוותות של חשבון הנפש הזה, הוא ש"צריך לשמור יותר על צניעות". כלומר, בעקיפין, האשם הוא בקורבנות שרק צריכות להתלבש באופן חסוד יותר והכל כבר יהיה בסדר. את משב הרוח העכור הזה קיבלנו, בין היתר, בדמות משמרות הצניעות בכנסת. ובכן דעו: גם בחברות בהן נשים הולכות מכוסות מכף רגל ועד ראש, ורק עיניהן מציצות, יש אונס והטרדות.

תחי המתירנות. לבוש צנוע לא רק שהוא לא הגנה מפני עבירות מין, אלא בדיוק להפך: המהפכה הפמיניסטית, זו שגואלת נשים מעברייני מין, זו שהביאה את זכות האישה על גופה ועל נפשה, מתרחשת בחברה ליברלית-חילונית, ואף מתירנית. בחברות שבהן לאשה יש חרות לנהל את חייה כפי שהיא בוחרת. הזכות הזאת לא נולדה בחברות שמרניות. על כך בראיון ברדיו ללא הפסקה, אצל אריה אלדד ובן כספית, וגם בפוסט הראשון בפייסבוק בפרשת החצאיות, אחרי ששקד חסון, העוזרת של מרב מיכאלי, היתה הראשונה שנחסמה בפתח הכנסת. "איך שקד חסון מתלבשת? לא עניינך יולי אדלשטיין" הקליקו על תמונתה של שקד לפוסט המלא בפייסבוק: 

 

הפארסה של טקס קבלת מטוסי האדיר. כשקבלתי את ההזמנה לאירוע (כמו שאר חברי בועדת החוץ והבטחון) עבר לי בראש רגע של התלבטות אם ללכת, והחלטתי שלא. עם כל חשיבותו של המטוס לצה"ל (למרות שהוא שנוי במחלוקת ועומד להתייקר בחדות) נראה לי פרובינציאלי ומגוחך לקיים טקס רב משתתפים כדי לקבל חימוש מכל סוג שהוא. בדיעבד, כשהטקס הפך לפרסה מתמשכת, ובעיקר כשהתבררה עלותו – 200 אלף שקלים! נשמתי לרווחה שלא הלכתי. על כך בהרחבה באולפן הפתוח של ערוץ הכנסת אצל אורית לביא נשיאל. כמובן גם על משמרות הצניעות (לפני שהמאבק התרומם לגבהים), על תמונת נתניהו עם חבל התליה בבצלאל, ועל מצבה של מפלגת העבודה (יש תקווה), כולל כמובן השאלה שאין מי ששואל אותי – מה החלטתי בעניין ההסתדרות.

 

 

על הורות, גבורה, והתכונות הנאצלות של בני אדם. פוסט כואב (אך עם אמונה גדולה בטבע האדם) שכתבתי ביום ההלוויה של עילי ניר בן העשר ושל אביו עומרי, שנהרגו באסון הנפילה בנחל צאלים. לקריאה הקליקו על תמונתם:

 

שלושה מיתוסים שקריים על עוני. בכנס של "כלכליסט" בשיתוף עם הקרן לידידות, במרכז פרס לשלום, התבקשתי השבוע לדבר על מיתוס אחד שגוי עלל עוני, אבל בעשר הדקות שעמדו לרשותי העדפתי לדבר על שלושה: עבודה מחלצת מעוני; השמיכה קצרה ואין כסף; הכל שאלה של כוח רצון ועבודה קשה. הקליקו כאן לצפיה:

 

 

אאוטסורסינג קטלני. וגם דו"ח העוני של "לתת" התפרסם השבוע. על כך ב"קול ברמה" אצל משה גלסנר (וגם על התמונה בבצלאל עם חבל התליה, עודד  לפני שהסטודנטית נעצרה לחקירה, אבל כנראה ראיתי את הנולד)

 

למה אני לא מתלהבת מתוכנית "חיסכון לכל ילד", וסבורה שהרבה יותר מועיל היה להעלות קצבאות ילדים, ואם זה כבר קורה, כמה שגויה ההחלטה לא להפריש את החיסכון לילדים שהוריהם חייבים כספים, וגם על מיסוי דירה שלישית, כאן ברשת ב', צבע הכסף, עם פאר לי שחר והראל כפיר.

 

גזענות בראש חוצות. חידה: למה שוטר שואל בחור נאה ואופנתי ששותה אספרסו ברוטשילד "מה אתה עושה כאן?" פתרון החידה: הבחור ממוצא אתיופי. זה קרה לירון (ביקש שלא אכתוב את שם משפחתו) לפני שעלה השבוע לכנסת לדבר בוועדת העליה והקליטה על שיטור יתר בקרב יוצאי אתיופיה. ביום זכויות האדם נאמתי במליאה על הזכות להתהלך חופשיים במרחב הציבורי בלא כל דאגה, זכות שמצטמצמת ככל שצבע העור שלכם כהה יותר. לצפיה בנאום:

 

וכאן הדיון בועדת הקליטה שקדם לנאום. לצפיה הקליקו:

 

צרות של עשירים. "הצוללת" בערוץ הכנסת – בה מתכנסים עיתונאים, פרסומאים ויועצי תקשורת לייעץ במשך תוכנית שלמה לפוליטיקאי אחד בליי שהוא נוכח – עסקה השבוע בי. הגיש: משה שלונסקי, פרשנו ויעצו: יואב קרקובסקי, בהירה ברדוגו, טל אשכנזי וצוריאל שרון. נשמעו שם דעות מדעות שונות, והיא סוכמה במשפט של טל אשכנזי "צרות של עשירים". הוצג בה גם סקר מיוחד של "פאנלס" לערוץ הכנסת, שבדק את עמדות הציבור כלפי הן בקרב מצביעי המחנ"צ והן בכלל הציבור. סקרים הם אמנם כמו בושם, אבל עדיף להריח בושם מאשר להריח ריחות פחות נעימים. אם יש לכם עניין וסבלנות, מוזמנים להקליק לצפיה:

 

התוצאות של שביעות הרצון בכלל הציבור מפתיעות לטובה, והן חורגות בהרבה מגבולות מצביעי המחנ"צ ואף מגבולות הגוש.

 

 

עמוד הפייסבוק שלי ממוקם במקום הששי בארץ באינטראקטיביות שלו (הרמה האמיתית של מעורבות הגולשים). זה כולל את כל העמודים בארץ, לא רק של פוליטיקאים. כך בניתוח החודשי של האתר "מזבלה":

 

הנה עוד כמה מציוצי השבוע. פתחו גם אתם חשבון בטוויטר.

 

 

 

 

הקליקו לצפיה: 

 

 

 

 

 

 

רוצים לחזק אותי? מסכימים אתי? רוצים לעשות עוד צעד פעיל שיגביר את ההשפעה שלכם? תתפקדו ופקדו אחרים. תוכלו להתפקד או לפקוד עכשיו כאן. או כתבו לנו, עם שם מלא וטלפון ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות, הכתובת שלנו: hitpakdutshelly@gmail.com

יהיה נחמד ויועיל אם אחרי ההתפקדות תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם, ותמליצו לאחרים לעשות אותו הדבר. צרפו לפוסט גם את הלינק להתפקדות, בדיוק כמו שעשה עדי כהן, תודה עדי!

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי