שלי על החלטת האו"ם: "סטירת לחי למדיניות ישראל בשטחים"

25 בדצמבר, 2016

שלי התראיינה לתכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 בהגשת רינה מצליח, בצוותא עם חה"כ רועי פולקמן (יו"ר סיעת "כולנו"), והתייחסה להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם נגד ההתנחלויות, וכן לתקציב המדינה לשנים 2017-2018. מתוך דבריה (לצפייה):

"מצליח: החלטה דרמטית במועצת הביטחון של או"ם – האם זה רק ברמת ההצהרה, כמו שאומרים בממשלת נתניהו, או שיהיו לזה משמעויות אחרות?

שלי: מדובר בהחלטה קשה, חמורה, מהלומה דיפלומטית קשה. זאת החלטה כמעט חסרת תקדים, בטח בעשרות השנים האחרונות. יכולות להיות לה השלכות רבות ביותר – גם על האג וגם ברמה הכלכלית. אם מדובר כפועל יוצא בחרמות על שטחי יהודה ושומרון, דבר שיכול להתגלגל באופן מיידי כתוצאה מההחלטה הזו, ועל כל מה שמחוץ לגבולות 67' – כי אז כל תאגיד וכל חברה שפועלים גם בשטחי יהודה ושומרון, כמו בנקים, כמו שופרסל, כמו בזק, צפויים לסכנת החרמה. זו החלטה קשה ביותר ונצטרך להתמודד עם ההשלכות שלה. יחד עם זה שמועצת הביטחון היא גוף צבוע במידה רבה מאוד, כי באמת מתרחשות זוועות רבות באזורינו בלי הודעות גינוי דומות, עדיין מדובר בכישלון מדיני חמור ביותר של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שרק לפני זמן קצר ביקש מהעיתונאית אילנה דיין לעשות תחקיר על כמה מעריצים אותו בעולם. אז הנה, אנחנו רואים שלא רק ארה"ב שנמנעה, אלא גם רוסיה של פוטין, גם בריטניה, גם צרפת, גם יפן, גם סין, שהיחסים איתה הולכים ומתעצמים, כל המדינות האלו נותנות למדיניות ישראל בשטחים סטירת לחי מצלצלת.

מצליח: יכול להיות שאנחנו צריכים לקחת אוויר ולעבור את זה? הרי ב-20 בינואר, כמו שצייץ הנשיא של הנבחר של ארה"ב, הכול ייראה אחרת.

שלי: כל עוד ישראל לא נוטלת אחריות ויוזמה ומובילה מהלך מדיני, אנחנו נמשיך לספוג החלטות מהסוג הזה, ומצבנו בעולם יילך וידרדר. מדובר בפגיעה אסטרטגית חסרת תקדים. ולגבי הנשיא טראמפ, אני הייתי מציעה לראש הממשלה נתניהו לא לתלות תקוות בטראמפ. הוא עוד עשוי להתגעגע לאובמה. צריך לומר, אובמה היה נשיא ידידותי: תקציב הביטחון עלה לגבהים שמעולם לא עלה אליהם קודם, זכות הוטו הופעלה שוב ושוב. היה לנו ידיד נאמן בבית הלבן, שזכה ליחס מזלזל ואלים מצד ראש הממשלה. טראמפ עשוי להתגלות לנתניהו כשותף עוד פחות נוח. ואני רק אגיד דבר אחד: הידידות העמוקה שלו עם פוטין יכולה להקרין גם לציר שאנחנו מאוד נרתעים ממנו, לציר אסד-איראן-חיזבאללה. גם שם אנחנו יכולים לעמוד בפני סיטואציה חדשה לחלוטין במזרח התיכון. לכן, לו אני ראש הממשלה, הייתי קצת נזהרת בתחזיות הורודות".

לגבי תקציב המדינה, אמרה שלי: "קודם כל, יש לי הערכה לשר האוצר משה כחלון, ואני חייבת לומר שבממשלה הזו גם יושבים כמה וכמה שרים שהשקפתם החברתית דומה לשלי. זה לא רק שר האוצר, זה גם שר הבריאות ליצמן וגם שר העבודה והרווחה חיים כץ. אלה אנשים שיש לי איתם דברים משותפים ושעבדתי איתם במשך שנים. יש דברים טובים בתקציב הזה - אגב עם חלק מהדברים שמנה ח"כ פולקמן אני לחלוטין לא מסכימה וחושבת שהם מזיקים, עם חלק כן, ואפילו הייתי שותפה להם. אבל כל זה פשוט נמחק כמו טיפה באוקיינוס מפני הקיצוצים הרוחביים. הקיצוצים הרוחביים הם לא קיצוצים בתוספת; הם קיצוצים בבסיס התקציב. אם רק ב-2016 קוצצו 5.3 מיליארד שקלים, אז כל דבר נפלא, כמו למשל 40 מיליון שקלים לטיפולי שיניים לילדים, שזה דבר מבורך, מתבטל מפני הדבר הזה. הרי מאיפה באים הקיצוצים הרוחביים? מהרווחה, מהחינוך, מהבריאות. מה זה אומר? זה אומר שאדם ממעמד הביניים שעובד קשה צריך להוציא מהכיס שלו כדי להשלים את שירותי הבריאות, צריך לשלם יותר על הילדים, ואנחנו יודעים כמה עולה לטפל בילדים.

אגב, תוספות למשרדים הן דבר שקורה כיוון שיש גידול באוכלוסייה. קיצוץ רוחבי הוא קיצוץ עיוור ואכזרי, כי הוא פשוט מוריד את הראש לכולם ואומר 'לכו תסתדרו'. ואחר כך, כשאנחנו משלמים יותר עבור תשלומי הורים, כשאנחנו משלמים ביטוחים משלימים ומושלמים, כשירותי הרווחה קורסים - כך מקטינים את המדינה. כך מצמצמים את השירותים לאזרח. מי שעשיר, לא מרגיש את זה; מי שבמעמד הביניים, עובד הרבה יותר קשה כדי להשלים את זה; ומה קורה לעניים? אין להם מאיפה להשלים, ולכן הם מקבלים חינוך פחות טוב, בריאות פחות טובה – ואחר כך אנחנו מסתכלים על הטבלאות של  ה-OECD ורואים שאנחנו מקום ראשון בעוני ומקום ראשון בפערים, ולא מבינים.

עכשיו ישאל כל אחד את עצמו: האם השירותים שהוא צורך התייקרו או הוזלו. הם התייקרו. יוקר המחייה עולה כל הזמן, השכר נשחק ועומד במקום והשירותים הולכים ומצטמצמים. זו תמונת המציאות, וכל מי שצופה בנו עכשיו יודע את זה. בסופו של יום, גם אני יכולה למנות רשימות של חוקים שחוקקתי ושל מהלכים שעשיתי שהם מאוד טובים. אבל ברמת המאקרו, אנחנו ממשיכים לצעוד לכיוון אי השוויון, לכיוון שחיקת מעמד הביניים. התקציב הזה, למרבה הצער, נטול דרמות. ואגב, הדרמה הגדולה ביותר שיכלה להתרחש ביוקר המחיה הייתה הגז, אם אכן היינו זוכים לו במחירים הנמוכים. זאת הדרמה ביוקר המחיה".