שלי בישיבת סיעת המחנ"צ: "אם היינו נכנסים לממשלה, מצבנו עכשיו היה גרוע הרבה יותר"

28 בדצמבר, 2016

שלי דיברה בישיבת סיעה מיוחדת של המחנה הציוני-מפלגת העבודה, על רקע החלטת מועצת הביטחון של האו"ם נגד ההתנחלויות, והצביעה על כישלון מדיניותו של נתניהו ועל הצורך בחיזוק האלטרנטיבה מהאופוזיציה. מתוך דבריה (לצפייה):

"בימים האחרונים חלק מאיתנו היו נתונים לביקורת על כך שאנחנו לא פותחים במצהלות שמחה על ההחלטה של מועצת הביטחון. ואכן אנחנו לא פותחים במצהלות שמחה. אמנם מדובר בהחלטה שהיא נגד מדיניותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אמנם מדובר בהחלטה שלכאורה מבדלת בין ההתנחלויות לבין שטחים שבריבונות מדינת ישראל, אבל בסופו של דבר מדובר בהחלטה קשה ביותר, שמשפיעה על כולנו, שמחלחלת להיבטים כלכליים, ביטחוניים, אסטרטגיים, מדיניים, ושמשפיעה על גורלו של כל אדם במדינת ישראל. לכן, עם כל הצער שבדבר, ולמרות שאנחנו אופוזיציה, ההחלטה הזאת מעסיקה ומטרידה גם אותנו ועומדת בראש מעיינינו. מכאן הדברים יכולים רק להחמיר.

מעבר לטקס הרגיל, בו כל העולם אשם בהחלטת מועצת הביטחון לבד מנתניהו עצמו, יש כאן אשם. והאשם הוא מדיניות נתניהו. אי אפשר לסטור בפרצופם של האמריקאים שוב ושוב, לבוא ולבזות נשיא מכהן, לקבל ממנו עוד ועוד וגם לצפות שיגיש את הלחי השנייה. מעבר למחיר שכולנו משלמים על מדיניות נתניהו, יש כאן דבר שצריך להיאמר: חלק מאיתנו, במחנה שלנו, התחילו לפקפק בעצם ההיתכנות של פתרון הסכסוך. איכשהו נגררנו, לא כולנו, אחרי הלך הרוח הזה. אבל צריך לומר: אפשר לפתור את הסכסוך; אפשר להגיע לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. לא רק שלא מאוחר מדי, אלא שיש בפנינו כל הזמן, ובעיקר בשנתיים האחרונות, הזדמנויות חדשות; כל הזמן סיטואציות אזוריות, אסטרטגיות ובינלאומיות שמאפשרות לנו להגיע לפתרון הסכסוך.

אני אצטט כאן משהו שאמר רח"ט מחקר בוועדת החוץ וביטחון. הוא אמר: 'אני אעשה עוול לתפקידי אם אני לא אגיד לכם בסיום הסקירה שמאז 2003 יושב ברשות הפלסטינית מנהיג חילוני, מדיני, שמתנגד לטרור ונלחם בו, שנוקט אך ורק בצעדים מדיניים, שהפנה את גבו לטרור ושמשתף פעולה עם ישראל בניסיונות סיכול הטרור'. הוא אמר: 'אני אעשה עוול לעצמי אם לא אומר שיש לנו כאן הזדמנות להגיע להסדר מדיני, להגיע לסוג של פתרון הסכסוך, לפחות להסדר ביניים. יש לנצל את התקופה הזאת בעוד אבו מאזן בשלטון - ויפה שעת אחת קודם'.

יש משהו מאוד מקומם בהחלטה של מועצת הביטחון. אנחנו יודעים שבעולם מתרחשים מעשי טבח וזוועה חמורים ואיומים, פגיעה אנושה בזכויות אדם, טבח המונים, ואנחנו בעין הסערה. אבל זאת המציאות - אנחנו בעין הסערה. שום הסברה לא תעזור, שום הטחת האשמות פנימית ושום התחשבנות עם האמריקאים, שום ביטול סיוע הומניטרי לאנגולה - הבנתי שזאת הסנקציה האחרונה, ביטול הסיוע ההומניטרי לאנגולה, סיוע שכולו אישה אחת שצריכה להגיע במשלחת לישראל ושלא תגיע בעקבות הסנקציות האיומות והנוראות. שום דבר. לא הסברה, לא סנקציות, לא השתלחות פרועה בממשל בארצות הברית, אלא שינוי מדיניות. גם תוספת כספית למשרד החוץ לא תועיל כאן. רק שינוי מדיניות, לקיחת הזדמנויות, יוזמה, פתיחתו של משא ומתן מדיני, עם הסתכלות לפתרון אמיתי של שתי מדינות לשני עמים, ולא רק הצהרה מן השפה לחוץ, פה ושם.

כיוון שהממשלה הפנתה עורף לפתרון הסכסוך, גם מן השפה לחוץ - יש יותר ויותר שרים בממשלה שמתנגדים גם לנאום בר אילן, ובכך אומרים את האמת - אז האחריות הזאת מוטלת עלינו. גם כשמצבנו הפוליטי לא בכי טוב, גם כשהציבור לא קשוב למסר הזה, אין מפלגה אחרת שתוליך את המסר הזה. האחריות עדיין מוטלת בידיים שלנו. ברגעים כאלו אני מודה לאלוהים שאנחנו לא יושבים בממשלה הזאת. לו היינו יושבים בסיטואציה הזאת - סיטואציה שלא הייתה משתנה בעקבות כניסה שלנו, כי הרעיון היה שבנט יישאר בממשלה - אז היינו גם אוכלים את הדגים הסרוחים וגם מגורשים מהעיר. לכן, כמה שהסיטואציה הפוליטית עכשיו היא מורכבת, קשה, לא נעימה ומאתגרת, עדיין יכול היה להיות הרבה יותר גרוע מבחינתנו. בנחמה הקטנה הזאת ננוחם".