שלי על הצטרפות אבי גבאי: "מוכיחה שאנשים רציניים עדיין רואים במפלגת העבודה כמקום לתיקון המדינה"

29 בדצמבר, 2016
האזינו:

שלי התראיינה ל"דקלסגל" בגלי צה"ל, בהנחיית ירון דקל ועמית סגל, והתייחסה לעתידה הפוליטי, להחלטתו של השר לשעבר אבי גבאי להצטרף למפלגת העבודה ולמעמדה הבינלאומי של ישראל, על רקע החלטת מועצת הביטחון של האו"ם נגד ההתנחלויות. מתוך דבריה:

"דקל: את תתמכי באבי גבאי לראשות מפלגת העבודה?

שלי: כיוון שאני עצמי עדיין לא החלטתי אם אני מתמודדת לראשות העבודה, מן הסתיים אני אענה לכם על השאלה הזאת בחודשים הבאים. אגב, אני לא משוכנעת שהוא מעוניין להתמודד לראשות העבודה.

דקל: אז למה הוא התפקד עכשיו?

שלי: אני לא כל כך מצליחה להבין את השאלה... בא אדם ראוי, מצוין, מוכשר, נקי כפיים, למפלגת העבודה. אני יותר משמחה על ההתפקדות שלו למפלגת העבודה, זאת תוספת ראויה ביותר. הוא אדם שאני מחבבת ומעריכה מאוד. למדתי להכיר אותו בתקופה שהוא היה השר לאיכות הסביבה, התיידדנו אז, היינו שותפים לעמדה בעניין מתווה הגז, ואני חושבת שבכל מקרה הוא תוספת ראויה ומכובדת - בין אם יחליט להתמודד לכהונת חבר כנסת ובין אם זה יתגלגל לכדי ראשות מפלגת העבודה.

סגל: אבל יש לך בקיאות בטקסטים. כשהוא אומר שכדי להשפיע צריך לכוון הכי גבוה, הוא לא מתכוון למקום 12, בין מרב מיכאלי לבין קסניה סבטלובה.

דקל: אני רוצה להציע כאן עוד אופציה: אולי ראשות עיריית תל אביב?

שלי: אני ממש לא מתכוונת להיות פרשנית לענייני תכניותיו של אבי גבאי, הוא אדם מבוגר ועצמאי. אני מברכת מאוד על ההצטרפות שלו, זה אדם שאני מעריכה מאוד, וחושבת שזה יום שמח לאנשי מפלגת העבודה וגם יום משמעותי בשבילו. אני חושבת שטוב הוא עשה כשהצטרף למפלגת העבודה. אני מניחה שהיו לו כמה הצעות שעמדו על הפרק, והוא בחר בחירה שהיא מאוד מדודה ושקולה.

דקל: מאוד מדודה? זה נראה כמו להחליק על בננה.

סגל: זה העכבר הראשון שקופץ על הספינה הטובעת.

שלי: אתם ממש מתחרים אחד בשני כדי להטביע את הספינה... תשמעו, זה שמפלגת העבודה לא במצב מזהיר, בלשון המעטה, זה לא ממש סוד, ואין לי מה להתכחש לזה. אבל בעיניי היא הייתה ועודה המפלגה היחידה שמציבה אלטרנטיבה שפויה, ממלכתית, ציונית, סוציאל דמוקרטית ושוחרת שלום למדינת ישראל. להצטרפות כמו זאת של אבי יש משמעות, והיא מראה שיש עוד כמה אנשים רציניים שסבורים שמפלגת העבודה היא המקום וקן השיגור מהם צריך לפעול פוליטית לתיקון המדינה.

דקל: אם כי, כשאת וחבר הכנסת הרצוג מברכים על אותו מהלך, אנחנו כאן באולפן נעשים מעט חשדניים.

שלי: נהפוכו, ירון. אם יש כזאת הסכמה, אז כנראה שמדובר בצעד טוב.

סגל: אגב, חצי מיליון השקלים בחודש שהוא קיבל מ"בזק" לא מפריעים לך? בזמנו חוקקת חוק נגד שכר מופרך כזה.

שלי: קודם כל, זה לא בזמנו, אלא לפני חצי שנה. אם הוא היה עדיין משמש בתפקיד מנכ"ל, כמובן שגם שכרו היה נחשף. אגב, בראיון לאילנה דיין היא שואלת אותו אם זה היה בסדר, והוא אמר לה 'לא'. אם אתם חושבים עכשיו שכל אדם שאי פעם קיבל שכר בכירים הוא אדם לא ראוי שאני מתכוונת שלא להיות אותו בקשר לעולמי עד, אתם לא מבינים את מהות החקיקה הזאת.

דקל: לפני שנגיע לשר החוץ האמריקאי, אני רוצה לשמוע מילה או שתיים על התכניות שלך, חברת הכנסת יחימוביץ'. למה את מתכוונת להתמודד - אחד, ראשות העבודה, שתיים, ראשות ההסתדרות, או שלוש, לא תתמודדי גם הפעם. איזו מהתשובות היית נוטה לסמן נכון להבוקר, מבלי להתחייב שזה מה שתעשי?
שלי: אני לא מתכוונת לענות על השאלה הזאת כי עוד לא החלטתי, ואני ממש מציעה לכם לא לכלות את זמנכם בשאלות חזרתיות. אני מבטיחה שברגע שאני אחליט, אני אודיע על זה.

דקל: אז מתי את מתכוונת להחליט?

שלי: בשבועות הקרובים.

סגל: נמשיך הלאה. שמעתי את תגובות בכירי המחנה הציוני לנאום של ג'ון קרי, ותהיתי איך קשור הגינוי הנחרץ להחלטת מועצת הביטחון בשישי לבין התמיכה הנלהבת בקרי אתמול - הרי זאת אותה יד אמריקאית. ביום שישי ראשי המחנה הציוני מגנים בתוקף את ההחלטה שקיבלה מועצת הביטחון, על ידי אותם קרי ואובמה, ואתמול אתם משבחים את הנאום.

שלי: קודם כל, אני לא שיבחתי את הנאום. אני חושבת שזה נאום שנותן שיקוף בעייתי מאוד למה שקורה איתנו מול אומות העולם בכלל, ולאו דווקא מול ארצות הברית. אני חושבת שהחלטת מועצת הביטחון היא החלטה מזיקה וקשה מאוד. יש צביעות רבה גם בהתגוללות על הנשיא אובמה וגם בהיטפלות עכשיו לנאום של קרי - שבואו נודה, הוא לא ממש רלוונטי כרגע והוא לא יקבע את המציאות במזרח התיכון - בהינתן העובדה הפשוטה והברורה שבמועצת הביטחון הצביעו נגד מדינת ישראל ידידותיה הטובות ביותר: בריטניה, צרפת; על פוטין לא שמעתי ולו שמץ של התגוללות בגלל ההצבעה שלו; סין, שיחסינו איתה הולכים ומתחממים. לכן, אני מניחה שראש הממשלה וסביבתו עושים שימוש פוליטי מאוד ציני בהתגוללות על הנשיא אובמה.

דקל: השאלה היא אם החל מ-20 בינואר, כשדונאלד טראמפ יהיה נשיא ארצות הברית, את צופה שממשלת ישראל תוכל ללכת לצעדים שתחת ממשל אובמה היא לא העזה לעשות.

שלי: ראשית, אני לא יודעת, באמת. אני גם אגיד במאמר מוסגר שאני שייכת לפוליטיקאים הישראלים שלא מתגוללים על ממשל יוצא או על ממשל נכנס, ואני לא מתערבת בבחירות בארצות הברית. אתם יכולים לשער מי רציתי שינצח בבחירות בארצות הברית, אבל לא תמצאו שום התבטאות שלי בעניין. אני חושבת שזאת חוסר אחריות להתגולל על נשיאים אמריקאיים, ולא משנה מאיזו מפלגה הם מגיעים. לשאלתך, אני באמת לא יודעת, אבל אני מציעה לראש הממשלה נתניהו לא לפתוח עדיין בקבוקי שמפניה, ולא רק כיוון שמדיניותו של טראמפ עדיין לא ברורה ולא צפויה, אלא גם כיוון שהוא עשוי אפילו, במצבים מסוימים, להתגעגע לאובמה: למשל, הקרבה הגלויה והידועה בין הנשיא המיועד טראמפ לבין פוטין, והידידות ביניהם - לא מזמן טראמפ עצמו חשף מכתב חם מאוד שפוטין שלח לו – מייצרים מציאות חדשה. פוטין הוא אדם שהידידות שלו עם הממשל בסוריה, עם אסד, עם איראן, עם החיזבאללה, היא דבר מאוד ידוע. אותה קרבה אדוקה יכולה גם להקרין בסופו של דבר על הסיטואציה במזרח התיכון. כלומר, נתניהו עשוי למצוא את עצמו מול מזרח תיכון חדש שהוא לא מכבד במיוחד, דווקא תחת ממשל טראמפ. לנו לא נותר אלא לשמור על יחסים הדוקים ככל האפשר עם כל ממשל אמריקאי, תחת כל נשיא, לטובתה של מדינת ישראל".

להאזנה לראיון המלא: