"אף אחד לא צפה את החיבור בין השסע החברתי לבין הסיפור האישי של אזריה"

5 בינואר, 2017

שעות ספורות לאחר פרסום הכרעת דינו של החייל היורה אלאור אזריה, התראיינה שלי למהדורת החדשות המוקדמת של ערוץ 1, בהגשת מיכל רבינוביץ', והציגה את עמדתה המורכבת בנושא. מתוך דבריה (לצפייה):

"רבינוביץ': ההמלצה שלך לחון את אלאור אזריה מעוררת את זעמו של המחנה שלך. עמיר פרץ מאשים אותך בפופוליזם. מה המסר שביקשת להעביר?

שלי: קודם כל, "פופוליזם" זה כשמדובר בעמדה משתלמת פוליטית וכשמקבלים עליה תמיכה פוליטית. לקרוא "פופוליזם" לעמדה שבפירוש לא גורמת לי תועלת פוליטית, זאת אמירה שאינה במקומה. אני חושבת שהחלטת בית המשפט היום היא מאוד אמיצה, לא קשובה בכלל, ובצדק, לרחשים שעלו מן הרחוב ומן המערכת הפוליטית. חלק מהרחשים האלו הם רחשים נפסדים, מגונים ומסיתים. בבית המשפט פועלים על פי הראיות, מכריעים דין על פי הראיות וגוזרים דין על פי הראיות. אני גם כמובן חושבת שזה נותן אישוש ועוצמה לקו הגבול המוסרי המוצדק שקבעו הרמטכ"ל וצמרת הפיקוד של צה"ל כשקבעו את ערכי צה"ל, את טוהר הנשק, מה מותר ומה אסור. כמובן שאני סבורה שהמעשה שעשה אלאור אזריה הוא מעשה מגונה וחמור ביותר, אבל אף אחד מאיתנו לא צפה את החיבור הכל כך קשה ונוקב בין השסע שמתרחש עכשיו בחברה הישראלית ושמחלחל בצורה מסוכנת גם לצה"ל לבין הפרשה הספציפית הזאת.

רבינוביץ': אז בעניין הזה בדיוק, כשאנחנו שומעים את הביקורת על המערכת השיפוטית, כולל איומים ואבטחת שופטים, אולי בכלל צריכה להתקיים דממה סביב ההליך המשפטי, בעיקר אחרי הכרעת הדין, וראוי להימנע מלהביע עמדה כלשהי המביאה בסופו של דבר לכרסום בלגיטימיות של מערכת החוק.

שלי: טוב, לא נתת לי להשלים את הדברים... אחרי שאמרתי את הדברים האלו, אני אומרת שכל התמונה הקשה, הנוקבת והמשסעת הזאת פוגעת בצה"ל – והיא כוללת את הרחוב, את הרשתות החברתיות, ובראש ובראשונה את הפוליטקאים, לצערי. אי אפשר שכל המשא הזה יופל על הכתפיים של חייל אחד, סמל אחד, אלאור אזריה, שסרח ועשה מעשה לא חוקי, כפי שקבע היום בית המשפט, ובוודאי לא מוסרי. אני אומרת שכן, יש מקום, בתום כל ההליכים המשפטיים, ואחרי שייגזר דינו, נוקב ככל שיהיה, לשקול בזהירות, וזה מה שאמרתי בבוקר, אופציה של חנינה מכל סוג שהוא – ואני לא נכנסת לפרטים. צריך עכשיו בשלב הזה לעשות הפרדה שהיא גם הפרדה הומניטרית במידה רבה בין הסמל הזה לבין כל השסע הציבורי הכביר והמכאיב הזה שמתרחש עכשיו. ובקשר למשאלה שלך לגבי שקט ציבורי מסביב, ברור שבעולם אידיאלי גם אני הייתי מעדיפה שהעניין לא ידון עד שיוכרע דינו, אבל אנחנו חיים בעולם אחר ובמציאות אחרת, מציאות של הפגנות, מציאות של קטטות ברשתות החברתיות, של הכפשה של צה"ל, של מפקדיו ושל הרמטכ"ל, ברעש ציבורי מאוד גדול. ולכן, אני חושבת שבגבולות הלגיטימיות שלי כשליחת ציבור - אני לא שופטת, אני לא נמצאת בחדר סטרילי ועושה מה שהשופטים צריכים לעשות, לפסוק במנותק – אני חייבת להיות קשובה למה שקורה.

רבינוביץ': צריך לנתח את זה גם סוציולוגית, וכך להבין את כל הסערה.

שלי: את צודקת.

רבינוביץ': שאלה אחרונה: האם לאור ההמלצה שלך לחנינה, דקות אחרי פסק הדין, את חושבת שהמשפט הזה בכלל היה מיותר?

שלי: לא, אני חושבת שהמשפט היה נחוץ, ראוי, שהיה צריך להגיש כתב אישום, שהכרעת הדין היא מדויקת ואמיצה. העמדה שלי היא עמדה שנמצאת מעבר להליך המשפטי. זאת עמדה שבניגוד לזאת של השופטים, שכמו שאמרתי צריכים לפעול בחדר סטרילי, רואה את מה שמתרחש בציבוריות, תוך רצון עז מאוד לגונן על צה"ל מפני השסע הזה ולשים קץ לפרשה הזאת, שחרגה הרבה מעבר למקרה הספציפי של החייל אלאור אזריה".