"לפעמים הבית הוא המקום הכי מאיים והכי פחות בטוח שיש לילד"

5 בינואר, 2017

שלי השתתפה בפאנל התכנית "קריאה שלישית" בערוץ הכנסת, בהגשת שלום קיטל, והתייחסה לנושאים שונים, כשבראשם חקירת ראש הממשלה, אפשרות סיפוח מעלה אדומים, הצטרפות אבי גבאי למפלגת העבודה ותופעת ההתעללות בילדים בתוך המשפחה. איתה בפאנל השתתפו ח"כ דוד ביטן (יו"ר הקואליציה, הליכוד), אורי זכי (נשיא ועידת מרצ) ושרה העצני כהן (יו"ר "ישראל שלי"). מתוך דבריה של שלי (לצפייה):

על החשדות לפלילים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אחרי שראש הממשלה בנימין נתניהו מינה גם מפכ"ל משטרה, גם יועץ משפטי לממשלה וגם מבקר מדינה, הוא נשאר בלי אותו כלי ששימש ביעילות את ראש הממשלה הנחקר לשעבר, אהוד אולמרט, שתקף את מוסדות שלטון החוק. לכן, בצר לו הוא נשאר עם התקשורת. אני לא מאמינה שראש הממשלה חושב שאותם שלושה אנשים משמעותיים הם כל כך רופסים וחלשים עד שהם מתרגשים מכותרת בעיתון ומנסים לרצות את העיתונאים. בפרשת אולמרט הייתי חברת קואליציה ואמרתי דברים מאוד חריפים נגד אולמרט - אפילו יותר חריפים, כי הייתי באמת קול בודד בקואליציה - וצריך לומר שגם אז, בדיוק כמו היום, לא היה שום שר בממשלה שיצא נגדו. רק אהוד ברק יצא נגדו בשלב מאוד מאוחר. בניגוד לפרשת אולמרט, בה הייתי בקיאה מאוד בפרטי החקירה, בפרשת נתניהו אני לא בקיאה. אני יכולה להגיד דבר אחד: ראש ממשלה שיש נגדו חשדות כאלו שגורמים למשטרה מקצוענית ומיומנת לפתוח נגדו בחקירה ולחקור אותו באזהרה, צריך להיחקר. האם הוא יוכל להמשיך לתפקד כראש הממשלה? אני חושבת שבשלבים הראשונים כן, כפי שאולמרט המשיך לכהן בעודו נחקר. אבל יש שלב מסוים שהוא משמעותי יותר ברמה הציבורית, וזה השלב בו העדויות נחשפות. הרי מתי אולמרט חדל בעצם מלהיות מסוגל לכהן? כשהייתה עדות טלנסקי, כשנחפשו העדויות לציבור, והציבור לא יכול היה לשאת עוד ראש ממשלה שכל כך מזוהם בחשדות פליליים. לכן, אנחנו נצטרך להיות עם אצבע על הדופק. אמנם במדינה דמוקרטית מחליפים ראש ממשלה בבחירות, אבל באותה מדינה דמוקרטית כולם שווים בפני החוק".

על מקומה של התקשורת בפרשה: "תפקיד התקשורת לחשוף דברים שאנשים חזקים לא מעוניינים שייחשפו. נקודה. זה התפקיד של תקשורת בדמוקרטיה, וזה תפקיד נורא חשוב. אני חושבת שהתקשורת היום מאוד מוחלשת, מאחר שהיא חוטפת כל הזמן על הראש. לא משנה מה נגיד על התקשורת, אין רלוונטיות בין מה שהתקשורת עושה לבין מה שהתרחש היום במעונו של ראש הממשלה. אם המשטרה החליטה לחקור - ומדובר ביועץ משפטי מאוד מחושב שלא שש להגיש את ראשו של נתניהו על המגרש - כנראה שיש דברים בגו. ואתה יודע מה, שלום, נמאס לי לדבר על ימין ושמאל בהקשר של שחיתות. שחיתות היא שחיתות היא שחיתות. יש שמאלנים מושחתים, יש ימנים מושחתים, וניקיון כפיים היא תכונה ששליח ציבור צריך עוד לפני שהוא מוכשר וגאון ומנהיג. ניסיון להפיל את ראש הממשלה? זה בדיוק מה שאמרו בתקופת אולמרט".

על אפשרות סיפוח מעלה אדומים: "התכנסות הועידה בפריז ב-15 בינואר היא עוד הוכחה לכך, אחרי ההחלטה של מועצת הביטחון, שאנחנו צריכים לקחת את גורלנו בידינו ולא לתת לדברים להתנהל, כי כשהם מתנהלים אז הם מתנהלים לרעתנו. לעניין מעלה אדומים וגושי ההתיישבות, כל זה לא רלוונטי. הסיפוח הוא כמובן טירוף מוחלט, אבל כשאנחנו במחנה השלום התומך בפתרון שתי מדינות לשני עמים מדברים על מעלה אדומים, אנחנו גם מבקשים לשמור את גושי ההתיישבות בתוך גבולותינו – רק במסגרת הסדר, כמובן. כל פעולת סיפוח היא פעולה אלימה, חד צדדית, זה לתקוע אצבע בעין של העולם. זה דבר שלא ייעשה מבחינת הדין הבינלאומי. ואתה יודע מה? רוב אנשי הליכוד מתנגדים לסיפוח. אנחנו פשוט עדים לממשלת ימין שבה ההתכתשות הפוליטית היא בין ימין לימין, וכל אחד רוצה להיות יותר ימני מהשני".

על פתרון שתי המדינות: "ברור שמעבר לשלילת הסיפוח, צריך להוביל יוזמה כלשהי. חשוב לי להגיד משהו לגבי הטיעון שפתרון המדינה נוסה ונוסה ושוב נוסה, ונכשל: הוא לא נוסה מעולם. הרי מה זה הסכמי אוסלו? זה שלב ביניים שממשלת הימין מחבקת. אם הסכמי אוסלו כל כך לא טובים, מדוע נמשך שיתוף הפעולה הביטחוני עם הפלסטינים? הרי זה חלק מהסכמי אוסלו. מדוע הרובים שיש בידי המשטרה הפלסטינית נשארים בידיה? כיוון שהדבר הזה מונע טרור, וממשלת הימין מחבקת את הסכמי אוסלו בשלב הביניים שלהם, אבל מוכנה להיתקע שם. ההיתקעות הזאת היא רגרסיה. מדברים על 'הזיות השמאל', אבל פתרון שתי המדינות זה האג'נדה שבנימין נתניהו פרס בנאום בר אילן".

על הצטרפותו של אבי גבאי למפלגת העבודה: "אני חושבת שזה רכש ראוי ביותר. זה אדם שאני מכירה, מחבבת, מעריכה מאוד. כשהוא היה שר בממשלה הוא היה היחיד שהעז לצאת נגד מתווה הגז ולמנות את מגרעותיו ושחיתויותיו. הוא אמיץ לב, אומר את העובדות נכוחה. אני חושבת שזה דבר טוב מאוד שאדם מחליט לבוא למפלגה דמוקרטית ולא למפלגה שיש בה שליטים יחידים. זאת תוספת נאה וראויה, והוא גם עורר גל התפקדות מאוד גדול. אנשים אומרים: 'טוב, אם אבי גבאי, אז גם אני יכול', וגם אני מעודדת ככה אנשים להתפקד למפלגת העבודה. אני אומרת הנה, בבקשה, הדבר הזה חי ונושם – אולי לא בועט, אבל חי ונושם. ברור שלהתכחש למצבה הגרוע של מפלגת העבודה זאת תהיה איוולת. ברור שמצבנו הפוליטי והציבורי בכי רע, וזאת לא תהיה הגזמה לומר זאת. אבל אני מאמינה שסדר יום ציוני, ממלכתי, סוציאל דמוקרטי ושוחר שלום הוא סדר יום שרק מפלגת העבודה מחזיקה בו היום. הוא מאוד נחוץ למדינת ישראל וצריך לתחזק אותו בכל הכוח".

לגבי עתידה הפוליטי, אמרה שלי: "עדיין לא החלטתי אם אתמודד לראשות המפלגה, האופציה הזאת לחלוטין פתוחה בפניי. אני מרגישה שאני קצת מנג'סת לציבור, אבל אתה פשוט שואל אותי, אז אני חייבת לענות. כשאני אחליט אני אודיע. ההסתדרות? כמובן שהא בהא תליא".

שלי קינחה ב"קריאה אישית": "אני רוצה להתייחס לטרגדיה הנוראית עם האמא ששרפה למוות את בנותיה והתאבדה. אנחנו לא שמים לב שבתוך הבית לפעמים ילדים הם קורבן. גם לרצח, אבל הרבה ילדים מוכים בידי הוריהם או קורבן להתעללות מינית. בעצם המקום שאמור להיות הכי בטוח עבור ילדים, הוא לפעמים המקום הכי מאיים ונורא. זה קצת מכניס לפרופורציות את הרדיפה אחרי מטפלות וגננות ששמים עליהן מצלמות מעקב, וכל פיפס שלהן זוכה לחשיפה ובולטות. קודם כל צריך לטפל במה שקורה בתוך הבית; הבית יכול להיות מקום מאוד מסוכן לילד. זה כמובן קשור קשר ישיר למערך הסוציאלי ולחוסן שלו - ליכולת לאבחן ילד במצוקה, ילד עם סימנים כחולים, ילד במצוקה נפשית. כשאנחנו רואים את ההתפוררות של מדינת הרווחה ואת הקיצוצים הרוחביים בתקציב, אז הפועל היוצא של זה זה יותר עובדות סוציאליות שהן עובדות קבלן, פחות גופי רווחה וחינוך שמתעסקים בילדים האלה. הדבר הזה מקרין גם אל תוך המציאות הביתית. גם לדבר על זה קצת - לפעמים הסיפור הציבורי קובע אפילו יותר ממעשי חקיקה".