שלי על פרשת אזריה: "עלו כאן זרמי עומק שאני כאשת ציבור לא יכולה להתעלם מהם"

5 בינואר, 2017

שלי התראיינה לחנוך דאום ב"רדיו תל אביב", ופרסה את עמדתה המורכבת בעניין החייל היורה אלאור אזריה. מתוך דבריה:

"דאום: תסבירי את העמדה שלך. היא מורכבת ומעניינת.

שלי: קודם כל אני חושבת שבית המשפט נהג באופן אמיץ ומקצועי, כיוון שהוא שפט כמו שצריך לשפוט – כאילו הוא נמצא בחדר סטרילי ובלי לשים לב בכלל לכל מה שהתרחש בחוץ, לכל הויכוח ולקולות, שחלקם היו אידיאולוגיים, חלקם עכורים ומסוכנים, חלקם קריאות עידוד לבית המשפט. אני חושבת שבית המשפט נהג על פי דיני הראיות והכריע הכרעת דין שהיא מנומקת להפליא. גם אגיד שאני חושבת שנכון נהגו הרמטכ"ל ושר הביטחון – ובוודאי המפקדים של אלאור אזריה - כשקבעו קו גבול מוסרי וחד על טוהר הנשק, במי כן יורים ובמי לא. כל הדברים הם נכונים ואני נמצאת באתוס שלי שם. אחרי שאמרתי את כל הדברים האלה, אני חושבת שאף אחד לא העלה על דעתו איזה מחול שדים מטורף יתרחש החל מהרגע הזה - רגע הירי, ובוודאי רגע הצילום שפורסם – ושהחברה הישראלית תמצא עצמה בתוך סערה כל כך קשה ומטורפת; וחמור מזה, שהסערה הזאת תחדור ותחלחל לתוך צה"ל ותחליש אותו. כל הסיפור הענק הזה, כל הויכוח האידיאולוגי והפוליטי והקול שבא מהציבור וחיבק את אזריה, על כתפיים של חייל אחד, סמל בצה"ל. יש כאן חוסר פרופורציה.

דאום: כלומר, כל השסע הישראלי התנקז לחרך שנקרא אלאור אזריה.

שלי: הכול. התמונה שלו היא תמונת השסע בחברה הישראלית, ולדעתי זה לא פרופורציונאלי בכלל. אני הייתי רוצה לראות אותו חוזר הביתה, ואני לא נכנסת להליך עצמו, אחרי שייגזר גזר הדין והמסר יועבר ויוטמע, וגם אם הוא לא יוטמע – זה לא יהיה על השאלה אם אלאור אזריה ישב עוד בכלא או שלא. התלבטתי, היה לי ויכוח עם כמה מהחברים שלך שבסך הכול חושבים כמוני, אבל חושבים שאי אפשר להגיד 'חנינה', ושמה שצריך להגיד זה שגזר דינו יהיה קל או יתקזז עם משהו נוסף.

דאום: למה את חושבת שצריך חנינה?

שלי: לא נכון לפי השקפתי להגיד לשופטים מה צריכה להיות הכרעת הדין.

דאום: כלומר, את אומרת שהמסר המשפטי יעבור במלואו, אבל יש פה עוד דבר שאני כאשת ציבור רואה כשאני מסתכלת על החברה הישראלית. מה היו התגובות בבייס שלך?

שלי: אני רוצה רק להסביר: אני לא רוצה להגיד לשופטים איך לגזור דין. אם הם חושבים שצריך לתת את העונש החמור ביותר, שייתנו את העונש החמור ביותר. אבל אחר כך צריך - לאו דווקא דרך הנשיא, אבל לא התעמקתי בפרוצדורות - שיחזור הביתה. זאת האמירה שלי. מה התגובות? קודם כל, אני חשבתי המון זמן על הדבר הזה, וגם אני משתפת את הסביבה שלי. כשכתבתי את ההודעה בבוקר, את הפוסט והציוץ בטוויטר כדי לומר את עמדתי, גם הצוות שלי, ואחר כך עוד אנשים שהתייעצתי איתם, הפצירו בי לא להוציא את ההודעה. לא היה אדם אחד סביבי שרצה שאגיד את הדברים.

דאום: אחרי שפרסמת את הדברים, היו כאלו שאמרו במחנה שלך 'יודעת מה, את צודקת'?

שלי: היו חלק, כן. בהתחלה אלו שהיו נגדי התבטאו באופן פומבי, ואלה שבעדי שלחו לי הודעות סמס ו-וואטסאפ. עניתי להם שביום כזה כדאי שהדברים יתפרסמו.

דאום: הסכמתי מאוד עם האמירה שלך. אם זה היה בחור בוגר מכינה, אני חושב שגם בוגי לא היה יוצא נגדו בכל הכוח. לא היו מתנפלים בכזה אמוק.

שלי: אני כל הזמן הרגשתי את זה. היו לי ייסורי מצפון והלקיתי את עצמי על כך שביקרתי אותו באופן אישי. אפילו הייתי שותפה לכך כשהעליתי את אותו צילום מסך של קבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלהם, כשהם קראו לביבי 'קוקסינל' וכן הלאה, דברים מגעילים כאלו. הצטערתי ששמתי את זה. הרגשתי שגם אני מחדדת את האידיאולוגיה שלי על הגב של החייל הפשוט הזה, המזרחי – כן, המזרחי - וגם שמעתי את הקולות של ההורים של החברים שלו לגדוד. שמעתי אותם אומרים בכאב 'אם זה היה קיבוצניק או מישהו מישיבה של הציונות הדתית, זה לא היה קורה'. אני חושבת שיש בזה משהו. ונגיד שזה לא נכון: אם התחושה הזאת מייצרת כזה גל של הזדהות, השופטים לא צריכים להיות קשובים לזה, אבל אני כן צריכה להיות קשובה. אלו זרמים בחברה הישראלית שאני לא יכולה להתעלם מהם. אני לא יכולה שלא להזדהות עם התחושה של אדם אחד שהוא כליא הברקים, זה שאליו מתנקז כל הדיון בחברה הישראלית. אני רגילה להתגולל על אנשים נורא חזקים, ופתאום מצאתי את עצמי מחדדת את השקפת עולמי על חפ"ש, סמל, שעשה מעשה נורא, אבל אי אפשר שעל הכתפיים הצרות שלו ננהל את הדיון הזה.

דאום: באמת קרה פה משהו שקורה אחת להרבה זמן. ראיתי שאמרת באיזה ראיון שכחברת כנסת את מרגישה שיש לך השפעה, לא פחות מבתפקידים אחרים. אני חושב שהעיתוי של ההודעה שלך אתמול השפיע על הרבה אנשים אחרים, לא זוכר גל כזה מהיר של אנשים שתומכים בחנינה, אפילו ראש הממשלה. יכול להיות, ראיתי שעמית סגל אמר את זה, שכל זה קשור לרגע שבו את פרסמת את זה. זה דבר טוב.

שלי: אני מודעת להשפעה שיש לי ולכן חשבתי הרבה לפני ששלחתי את ההודעה הזאת.

דאום: למרות ששלפת את זה ברגע פחות נוח, כשמוקרא פסק הדין באופן מאוד ברור.

שלי: נכון".

להאזנה לראיון המלא: