"צה"ל מתמודד בפרשת אזריה עם זליגה של שסע חברתי איתו לא התמודד עוד מעולם"

5 בינואר, 2017
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית "חדש על הבוקר" ב"קול ברמה", בהגשת נעם זיגמן, על רקע פרשת החייל היורה אלאור אזריה, ולאור העמדה המורכבת והשנויה במחלוקת שביטאה בנושא. מתוך דבריה:

"אני יודעת שזה הפתיע הרבה אנשים, גם בקבוצה הפוליטית שלי, אבל אני חושבת על זה כבר הרבה זמן, זאת לא איזו פליטת פה. מתוך תפיסת העולם שלי, אני בדרך כלל מחדדת את הערכים שלי מול יריבים אידיאולוגיים שהם חזקים, בין אם פוליטיקאים חזקים, טייקונים שמנצלים את כספו של הציבור או אנשים שהורשעו בעבירות מין וניצלו את הכוח שלהם לצורך העניין. כאן מצאתי את עצמי מחדדת תפיסת עולם על בסיס חפ"ש אחד, וזה דבר שהרגשתי איתו לא נוח. אני אגיד את עמדתי הערכית בכלל: אני חושבת שפסיקת בית המשפט הייתה נכונה, מקצועית, אמיצה. בית המשפט פעל כמו שבית משפט צריך לפעול, בתוך חדר סטרילי בלי לשים לב למה שקורה בחוץ, וכך ראוי ונכון. ההחלטה הייתה דבר דבור על אופניו. הם התייחסו לדיני הראיות כמו שצריך לעשות בית משפט. נכון גם עשה הרמטכ"ל כשהתווה גבולות מסריים מאוד ברורים; הוא לא חיכה ואמר מה מקובל בצבא עם נורמות וכללי מוסר, ומה לא מקובל, מה מצופה מחייל ומה לא. אבל אני כן חושבת שהמשא הכבד הזה של הטירוף שהחברה הישראלית נקלעה אליו בעקבות המעשה הזה של אלאור אזריה, העובדה שזה זלג בצורה מסוכנת לצבא וההתגייסות של קבוצות אלימות לגונן עליו וכל הדברים שקרו מסביב – כל זה גדול מדי מכדי ליפול על כתפיים של חייל אחד, חמור ככל שיהיה המעשה שלו. לכן, אחרי שבית המשפט יגזור את דינו, וזה יכול להיות גזר דין מאוד חמור, הייתי רוצה לראות אותו חוזר הביתה. אני חושבת שצריך למצוא דרך, בין אם בחנינה ובין אם בדרך אחרת, שלא יישב בכלא. אני חושבת שצריך לעשות הפרדה בין הערכים שלי, שהם אותם ערכים, לבין האדם אלאור אזריה, שכל הסיפור הזה פשוט גדול עליו.

נכון היה שהוגש נגדו כתב אישום, ונכון היה שהוא נשפט. היה לי ויכוח עם אנשים בעמדותיי שאמרו את לא צריכה להגיד חנינה, צריך שהשופטים יקזזו את התקופה שהוא ישב במעצר עם גזר הדין, ככה שפשוט ייצא החוצה, צריך להמתיק את גזר הדין בגלל הנסיבות, ודברים מהסוג הזה – אבל לא חנינה. אבל אני אומרת להפך, אני לא רוצה להגיד לשופטים איך לגזור דין, אני לא מתערבת בהחלטת שיפוטית. אני כן חושבת שלפעמים, במקרים מאוד נדירים ויוצאי דופן, כן נכון להפעיל מנגנון שהוא מחוץ למערכת המשפט. זאת הסיבה, למשל, שחתמתי על בקשת החנינה ליונתן היילו, בלי לעשות השוואות בכלל. הדיון על חנינה הוא דיון ציבורי, והוא לוקח בחשבון את כל הקונטקסט החברתי והנסיבות המיוחדות שמסביב".

שלי הקבילה את סוגיית אזריה לפרשת קו 300, שם הוענקה חנינה לאנשי שב"כ שהרגו מחבלים חיים: "אותם אנשי שב"כ שפשוט הרגו בדם קר שני מחבלים חיים לחלוטין קיבלו חנינה מהנשיא, עוד לפני שנפתחו נגדם הליכים משפטים. מה שקרה היה מאוד דומה – השב"כ טען שאותם מחבלים נהרגו בהשתלטות של כוחות הביטחון על האוטובוס כדי לשחרר חטופים. אבל אחר כך פורסמו תמונות של שני צלמי עיתונות, אלכס ליבק וענת סרגוסטי, של אנשי השב"כ יורדים מהאוטובוס עם מחבלים חיים, ואז התברר שרוצצו את ראשם באבנים. זה היה סיפור מחריד. אומרים ששם זה היה אחרת, ששם לא רצו לחשוף את פעילות השב"כ ולכן הם קיבלו חנינה, אבל אני אומרת שמה שקיבלו בשעתם אנשי השב"כ - שהם נחשבים קצת יותר מיוחסים מאלאור אזריה - זה מה שגם הוא יכול לקבל נוכח הנסיבות המיוחדות.

שלי התייחסה לנגזרות של השסע החברתי שמשתקף בפרשת אזריה: "זה מאוד מטריד אותי ומטריד את צה"ל. אני חברה בוועדת חוץ וביטחון ובוועדות משנה, ואני יכולה לומר ככלי שני שצמרת הפיקוד בצה"ל מוטרדת מהשסע שזלג לתוך צה"ל - יותר מאשר עניין החוסן הביטחוני שלנו. אנחנו הרי מדינה מאוד חזקה, עם צבא מאוד חזק. אתה שומע שוב ושוב שבסוף האיום המשמעותי ביותר על חוסנו של צה"ל זה הכניסה של השסע החברתי לתוך שורות הצבא. זה דבר שצה"ל לא התמודד איתו מעולם, בטח לא ברמות האלו. זה מדאיג אותי, ובין היתר אני חושבת שבשביל ההתמודדות עם המציאות הזאת, שהיא מאוד מורכבת, נכון לשים סוף לפרשה הזאת בדרכים לא קונבנציונאליות - כי אנחנו לא במצב קונבנציונאלי".

על עמדתו של ראש הממשלה בנושא, שתמכה בחנינת אזריה: "אני לא מאמינה לראש הממשלה. אני חושבת שהוא פרסם את הסטטוס בפייסבוק רק אחרי שהוא ראה את הסקר".

על האופן בו משפיעה עמדתה בנושא על מצבה הפוליטי: "העליתי את הסטטוס בידיעה ברורה שזה עומד לגרום לי נזק פוליטי קשה. זה דבר שאני מנוסה בו, אבל ברור לי שאף ימני לא יצביע לי, בעוד במחנה שלי חלק כן מסכימים איתי. העמדה שלי כאן לא תורמת לי כהוא זה בקבוצה הפוליטית שלהם, אבל אני חושבת שנבחרי ציבור צריכים לפעמים לשכנע את הקבוצה הפוליטית שלהם, ולא להיגרר אחריה; להיות קשובים לה, כמובן, אבל גם לנסות לשכנע אותה כשעמדה מסוימת לא מתאימה לה. זה מה שקרה עם רובי ריבלין, כשתמכתי בו לכהונת נשיא המדינה. הייתי היחידה בסיעה שלי שהצביעה לרובי ריבלין. זה נראה למפלגה שלי דבר מאוד תמוה – מה פתאום שאני, שלי יחימוביץ', אתמוך באיש ימין לנשיאות – אבל היה לי ברור שאני עושה דבר נכון. בחלוף הזה כמעט כל האנשים שבהתחלה התנגדו לזה ושאפילו אמרו נגדי דברים מאוד קשים, השתכנעו שעשיתי את המעשה הנכון. יש לי תפקיד לפעמים להגיד לקבוצה שלי: 'תשמעו, אני חושבת אחרת, תנו לי לשכנע אתכם שאני צודקת'. לפעמים זה מצליח לי, לפעמים לא".

בעניין אחר, התייחסה שלי גם לחקירות נתניהו: "אני לא יודעת אם הוא צריך להשעות את עצמו כרגע, אבל ייתכן שבשלב מסוים זה כן יגיע. בהשוואה לתקופת החקירות של אהוד אולמרט, גם הוא לא פרש בהתחלה, אבל אני חושבת שקו פרשת המים בסיפור אולמרט, שעשוי להיות קו פרשת המים גם כאן, הוא הרגע שהפרטים יצאו לאור. אני זוכרת שקו השבר אז היה כשעדות טלנסקי ניתנה, והציבור פשוט הבין על מה מדובר. הוא קיבל פתאום דוגמא מוחשית. עד אז הכול נשמע כסיסמאות מוכרות, 'נחקר במשטרה', 'שופכים את דמי', 'שמאל', 'תקשורת'. מגיע לציבור לדעת מה קורה. יכול להיות שהוא ייחקר שוב הערב, ולך תדע לאן יתגלגל. אני מאוד גאה לחיות במדינה שבה דין שועי ארץ כדין פשוטי עם, והם נחקרים במשטרה".

להאזנה לראיון המלא: