"פרשת אזריה - סוגיה מעמדית שאני לא יכולה שלא להתכתב איתה"

5 בינואר, 2017

שלי התראיינה לירון אברהם בערוץ הכנסת, על רקע פרשת אלאור אזריה. מתוך דבריה (לצפייה בראיון המלא):

אברהם: את קוראת היום לחנינה של אלאור אזריה, וזאת למרות שהכרעת הדין בעניינו 'מנומקת' ו'מחודדת' - ואלה מילים שלך. איך זה מתיישב זה עם זה?

שלי: הכרעת הדין מנומקת, מחודדת ומוצדקת. גם כבוד לשופטים על כך שמידרו את עצמם לחלוטין מהרוחות, חלקן רוחות מאוד רעות ועכורות מבחוץ, ופשוט פסקו על פי הראיות. אני כמובן גם מתייצבת לצידם של הרמטכל ושל קציני צה"ל שהתוו קו מוסרי, אמיץ, ברור, על טוהר הנשק, על ערכי צה"ל. ובכל זאת, כל הפרשה הזאת יצרה גלי הדף מאוד קשים, מאוד מזיקים לצה"ל, מאוד משסעים את החברה הישראלית - הרבה מעבר למה שכל מי שהיה מעורב בזה חשב מלכתחילה. אני חושבת שעוצמת המתרחש בחברה ובצה"ל סביב הפרשה הזאת היא הרבה מעל ומעבר שיכולות לשאת כתפיים של חייל אחד בצה"ל. לכן, אחרי שיינתן גזר הדין, והוא יכול להיות קשה ככל שיכריעו השופטים, מן הנכון לשקול בזהירות אופציה של חנינה מכל סוג שהוא. אני לא נכנסת לפרטים עצמם.

אברהם: אבל סוגיית העונש היא בדיוק העניין: יש מי שטוען שהמסר החד שבית המשפט ניסה להעביר בפסק הדין שלו עלול להפוך לאות מתה, אם אזריה לא ירצה בפועל את העונש שמתחם עבירת ההריגה דורש.

שלי: אז אני לא נכנסת לשיקולי בית המשפט. אני נוקטת עמדה ציבורית כשליחת ציבור; עמדה ציבורית שאני יודעת שנשמעת יוצאת דופן, בטח במחנה שלי.

אברהם: אגב, היו במחנה שלך שטענו שזה פופוליזם.

שלי: הרבה דברים שאני אומרת שאני מאמינה בהם מקבלים את הכותרת "פופוליזם". אני מתעקשת להגיד את מה שאני חושבת, גם כשיש לזה מחיר פוליטי. גם מה זה "פופוליזם"? פופוליזם זה כשאתה מקבל בונוס על מה שאתה אומר. נראה לך שאני מקבלת איזשהו בונוס פוליטי על מה שאני אומרת? ברור שיש לזה מחיר, ובכל זאת - אני עוסקת בזה בחודשים האחרונים ואני באמת חושבת שעוצמת הפרשה היא הרבה מעבר לכתפיו הצרות של אלאור אזריה. אני חושבת שהמסר נקלט - המסר של הרמטכ"ל הוא צלול, חד, מוסרי, נכון, גם בקרב מפקדי צה"ל. אני חושבת שהכרעת הדין היום היא משמעותית, חדה ומייצרת גבולות ברורים. המסר הועבר כל צרכו וסוג של המתקת עונש או חנינה בסופו של יום לא יעמעמו כהוא זה את עוצמת המסר, אך כן ייצרו איזושהי הפרדה בין הפרשה לבין האדם שבקצה.

אברהם: קראתי היום דברים שכתבת בפייסבוק. ציטטת את אביו של חברו של אלאור אזריה, שאמר שאם לא היה מדובר באלאור אזריה מרמלה אלא בפישמן מתל אביב, הפרשה הזאת הייתה נגמרת אחרת. האמירה הזאת היא אמירה עם משמעויות מאוד רחבות. את באמת מאמינה בזה, או שזאת אמירה כללית שתפסה את הדעת שלך?

שלי: זאת אמירה שנצרבה לי בלב, שאני מתייחסת אליה ברצינות. אני מודעת לזה שיש ציבור גדול שכך הוא מרגיש. זה מעבר לימין ושמאל – יש כאן סוגיה מעמדית. אני לא יכולה שלא להתכתב עם הדבר הזה. זה מדבר אליי, אני מקשיבה לזה. אני חושבת שמיצוי הדין עד הסוף, לרבות האמירות החדות של מפקדי צה"ל ובית המשפט, יחד עם מחווה אנושית של העובדה שבאיזושהי דרך אלאור אזריה יחזור הביתה – מציגים איזושהי עמדה אותנטית שלי. היא אומנם טיפה מורכבת, אני יודעת, אבל חשוב לי לומר אותה. אני חושבת על זה הרבה זמן. אין אחד בסביבה שלי שלא התנגד לכך שאוציא את ההודעה הזאת, ובכל זאת היה לי חשוב לומר את הדברים".