עוד מחשבות (גם אישיות) על פרשת אלאור אזריה

5 בינואר, 2017

השבר בצה"ל, הגזענות מקפיאת הדם, המתקפה על ערכי יסוד, התבהמות הפוליטיקאים - לא יכולים להתנקז כולם אל חייל אחד מ"החטיבה של הפועלים השחורים". מצטערת שמאז תחילת הפרשה אני מחדדת את הערכים שלי על הגב שלו. וספרו לי עוד בדיות על "ההבדל העצום" בין חנוני קו 300 לבין אזריה. וגם: ראש ממשלה בחקירות שחיתות. זו לא קטטה כמו שהוא רוצה שנחשוב. זה חשוד בפלילים נחקר במשטרה. בנט: המורים בעיניו הם אויב. חשבון הטוויטר שלי ממשיך לגדול ולגעוש, ואתם, איך אתם עוד לא שם? גשמי ברכה של מתפקדים ירדו עלינו מאז ההתפקדות של אבי גבאי, אל תפסיקו. זה חשוב. התפקדו

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

אלאור אזריה. אין אחד בצוות שלי ובסביבה הקרובה שלי שרצה שאוציא את ההודעה הזאת, שאכן עוררה סערה רבה. רובם כי לא הסכימו אתי, או ממש כעסו עלי על העמדה הזאת,  מקצתם הסכימו אבל חשבו (בצדק) שזה יגרום לי נזק פוליטי. ובכל זאת חשוב היה לי להתעקש ולומר: כתפיו של סמל אחד בצה"ל, עם כל החומרה והזוועה שבמעשהו, צרות מלשאת עליהן את הסערה הציבורית האדירה שהתעוררה אחר כך. את השבר הנורא שזלג לתוך הצבא, את ההתלהמות האלימה ומקפיאת הדם של הקבוצות הגזעניות שנשאו אותו על כפיים, את הניצול הפוליטי, את השיבוש הערכי שאחז בחברה הישראלית וזולג גם לצה"ל. אזריה הוא במדה רבה קורבן של המציאות. 

 

זו לא הייתה פליטת פה או קפיצה נמהרת. אני חושבת על זה כבר תקופה, ואפילו מעט מתביישת, כן, מתביישת, בכך שחידדתי את הערכים שלי על גבו של אלאור אזריה. מביך אותי שגם אני, למשל, שמתי בעמוד הפייסבוק שלי את צילום המסך של התכתבות בקבוצת הוואטסאפ של משפחת אזריה, שבה, בין היתר,  הם קוראים לנתניהו "קוקסינל" (כי הוא לא מספיק ימני בשבילם). 

להתעמת עם חזקים. זה לא מתאים לדפוס הפעולה שלי או לאינסטינקטים שלי. אם אני מתעמתת עם מישהו, או מחדדת על גבו את תפיסת עולמי, זהה תמיד יהיה מול אדם רב כוח. בין אם זה אנס (קצב) טייקון שעשק (דנקנר) אוו פוליטיקאי מסית וחשוד בפלילים (ביבי). בטח לא מול חייל פשוט שמעשהו הנורא הוא תוצאה ישירה של מדיניות הרסנית, המשך השליטה בשטחים, ושיח רעיל ומסית.

מאז שנחשפו הצילומים המרשיעים עסקתי הרבה באלאור עזריה. מהסיבה הפשוטה שמעשהו חמור ונורא. כמעט שלא יכולתי אחרת: מפקדי צה"ל אומריםם דברים ערכיים צלולים ומדוייקים ונכונים כל כך על טוהר הנשק ועל צה"ל, תפקודו וערכיו. חייל יורה באורח ניקלה במחבל מנוטרל. חזית אלימה גזענית וקיצונית מאמצת אותו אל חיקה ויוצרת סביבו שיח של דברי בלע והסתה. סביב הכרעת הדין ראינו את שיאם מקפיא הדם בקריאות "גדי גדי תיזהר רבין מחפש חבר", ובאיומי המוות על שופטים.

לכאורה אי אפשר היה לטפל בכל זה בלי לעסוק בחייל שירה, אבל הייתי צריכה לעשות זאת אחרת. כי כתפיו של סמל אלאור אזריה צרות מכדי לשאת את כובד המשקל והכאב של האלימות ושל השסע ההולך ונפער בחברה הישראלית.

 

כפיר - חטיבה של פועלים שחורים. אני מודה, שאחד הדברים שמהדהדים באוזני שוב ושוב, וקשה לי להשתחרר מהם, הם דווקא הדברים של מיכאל אסרף, אבא של אחד מחבריו של אלאור לגדוד. הוא אמר:  "זרקו אותו לכלבים. ואתה רוצה שאני אגיד לך למה זה היה קל? בגלל שמדובר באלאור מרמלה. אם זה היה פישמן מתל אביב, זה היה עובר בשקט. אם זה היה מתנחל שלמד באחת המכינות האלה, הם כולם היו מתייצבים לתמוך בו. אבל זו חטיבת כפיר, כולם שם אלאור אזריה כאלה. רבע מהחבר'ה שם אתיופים. רוצה שאני אגיד לך את זה עוד יותר ברור? זו חטיבה של פועלים שחורים". נחשפתי לדברים האלהה כשקראתי מאמר מטלטל של פרופ' דני גוטוויין על היבטים מעמדיים של פרשתת אלאור אזריה. זה מאמר שהושפעתי ממנו, וקולו של אסרף הוא קול שאני לאא יכולה להתעלם ממנו.

מכבדת ומחזקת את בית המשפט שפעל נכון ובאומץ, מצדיעה לרמטכ"ל ולמפקדי צה"ל שנטלו על עצמם משימה מפרכת ואמיצה של חידוד הנורמות המוסריות המתרופפות והולכות, אבל -  חושבת, שבתום הליכי המשפט, ואחרי שגזר הדין ינתן במנותק לחלוטין ממה שמתרחש בחוץ ובלא כל התערבות ולחץ – אז צריך לשקול ברצינות ובזהירות מתן חנינה לאלאור אזריה.

ממש כשם שהיא נתנה בקו 300 לאנשי השב"כ שרוצצו את ראשם של מחבלים שבויים באבנים ובמוטות. זה היה מעשה נורא ומצמרר עוד יותר, שלאא היה נחשף לעולם אלמלא עבודתם של צלמי העיתונות ענת סרגוסטי ואלכסס ליבק. ולא, אני לא מקבלת שאין מקום להשוואה. הנסיבות מאוד מאוד דומות. אנשי השב"כ קיבלו חנינה כדי לא לחשוף את שיטות העבודה של הארגון? שטויות, משפטם היה יכול להיערך בדלתיים סגורות. הארגון היה בסכנה כי זה הגיע לצמרת שלו? אדרבה ואדרבה. דין בכיר כדין חפ"ש. הנה התמונה של אלכס ליבק שפורסמה בעיתון "חדשות":

 

בית המשפט הוא שטח סטרילי שבו מדברות הראיות, אבל החברה הישראלית – לא. אנחנו חיים בתוך זירה גועשת ונפיצה, ויש לנו חובה לעשותת מאמץ אדיר לשמר אותה שלמה וסולידרית ככל האפשר, ככל שזה נעשה קשהה ומורכב יותר ויותר. השופטים עשו מלאכתם נאמנה, ביסודיות, ובאומץ לב. חלהה עליהם חובה להתעלם מהמתרחש בחוץ. אבל עלי חלה חובה הפוכה: להיותת קשובה להקשרים הרחבים יותר, לחפש פתרונות לא קונבנציונאליים בתוך מצבים הזויים, וגם לומר את מה שעל לבי באמת. קשובה לקולות במחנה הפוליטי והערכי שלי – אבל לפעמים יש לי חובה לנסות ולשכנע גם במה שקשה לעיכול ואינו מובן מאליו, וזו לא הפעם הראשונה (רק תיזכרו כמה זעמתם עלי כשהייתי היחידה בסיעה שתמכה ברובי רבלין לנשיאות). לקריאת הפוסט המלא הקליקו על הציוץ:

 

כאן ראיונות מייד אחרי הכרעת הדין, ברשת ב', יומן הצהריים, אצל אסתי פרז, ובגלי צה"ל, "מה בוער" עם רזי ברקאי. ואחר כן ברדיו ללא הפסקה, עם אריה אלדד ובן כספית, עם נעם זיגמן ברדיו קול ברמה, ועם חנוך דאום ברדיו תלל אביב. כאן בערוץ 2, עם אורן וייגנפלד והפרשנים גיא פלג ורוני דניאל, הקליקוו לצפיה: 

 

במהדורת החדשות של הערוץ הראשון, עם מיכל רבינוביץ'. הקליקו:

 

בערוץ הכנסת עם ירון אברהם:

 

 

 

 

 

 

נאום על חקירות נתניהו. יש לכם חצי שעה פנויה? כי זה הזמן שנמשך הנאום שלי במליאה (החלק שלי בפיליבסטר שעשתה הסיעה לפני ההצבעה נגד הדחיהה הגחמנית של הפעלת תאגיד השידור הציבורי). הרוב המכריע של הנאום הוקדש לחקירות הפליליות נגד ראש הממשלה, אחר כך על רשות השידור היקרה ללבי ועל ההתעללות שהיא עוברת, ובסוף, בקצרה, על ההזיה של רעיון העיוועים לצרף קאדי ורב לועדת ההפלות, ועל האסון הנורא בירושלים שבו שרפה אם את בנותיה למוות – ועל הורים מתעללים בכלל. הקליקו לצפיה:

 

ולמי שצפיה ארוכה היא מעבר ליכולותיו, כמה מהדברים שאמרתי על נתניהו:

 

זו לא קטטה. זה חשוד בפלילים נחקר במשטרה. נכון שאלה שהיו מאתרגיו של אולמרט, מתחנפיו ומגניו כשנחקר (והם היו רבים) לא יכולים להפוך לפתע ללוחמים בשחיתות כשזה מגיע לנתניהו. לא מאמינה להם. ממש כשם שאני לא מאמינה לשרי הליכוד שמתייצבים בזה אחר זה ומשמיעים דברי הבל ורעות רוח על כך שלכאורה התקשורת היא זו שאשמה בכך שראש הממשלה, האומלל, הנרדף עד צוואר, נחקר עכשיו. יש כאן ניסיון מלאכותי לייצר קטטה מדומה. בין ימין ושמאל, בין ראש הממשלה ובין התקשורת. זאת לא קטטה - זה חשוד בפלילים נחקר על ידי המשטרה; כשם שכשאדם שחשוד בפריצה לרכב נחקר על ידי המשטרה, וזו לא קטטה אלא חקירה של חשוד. זה על שחיתות ועבריינות - כן או לא. על שלטון החוק – כן או לא.

 

יש לי עצה אישית לכל הפוליטיקאים שמתבכיינים על זה שרשויות החוק רודפות אותם, שהתקשורת רודפת אותם ושאי-אפשר לזוז כאן בלי שיחקרו אותך. עצה נורא פשוטה: אל תהיו מושחתים. אל תיקחו מתנות, אל תיקחו טובות הנאה, אל תעשו עסקאות מפוקפקות. תחיו כמו בני אדם נורמאליים, תאכלו אוכל נורמאלי, תיסעו ברכב נורמאלי, תקיימו חיים רגילים. 
העובדה שאתם רואים אנשים נורא עשירים מסביבכם לא הופכת אתכם לאנשים עשירים כמותם. ובכלל, לא יותר פשוט לחיות בשקט ולדעת שגם אם המשטרה תבדוק או תחקור אותך, אתה יכול להיות בטוח ורגוע שלא ידבק בך דבר?

 

נתניהו מינה את מפכ"ל המשטרה, הוא מינה את מבקר המדינה, הוא מינה את היועץ המשפטי לממשלה. מה יגיד עכשיו? שהם רודפים אותו ממניעיםם פוליטיים? שהם אולי שמאלנים? שהם זממו נגדו מזימה? נשאר לו להתגולל עלל התקשורת.  מה אתה מנסה להגיד בזה, אדוני ראש הממשלה? שאותם אנשיםם שמינית, מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ומפכ"ל המשטרה, הם כל-כך רופסים וכל-כך עלובים עד שהם פוחדים מאיזה מאמר שנכתב עליהם?

 

אכן, בדמוקרטיה מחליפים ראש ממשלה בבחירות. אבל בדמוקרטיה יש גם שוויון בפני החוק. זה ערך בסיסי בדמוקרטיה. שגם אם יש אדם רם ונישאא ובתפקיד הכי בכיר והוא הכי חזק והכי עשיר והכי מקושר - גם אז, בסוף, בבואו בפני מוסדות שלטון החוק, דינו כדין אדם רגיל. זאת דמוקרטיה.

 

עוד על חקירת נתניהו בתוכנית "קריאה שלישית" עם שלום קיטל בערןץ הכנסת, יחד עם יו"ר הקואליציה דוד ביטן ועם הפאנליסטים אורי זכי (נשיא ועידת מרצ) ושרה העצני כהן (יו"ר "ישראל שלי"). בתוכנית גם בהרחבה על תוכניות  הסיפוח ההזויות שעולות בימין, וגם קצת פוליטיקה. תוכנית מעניינת ומומלצת, לעניות דעתי. לצפיה הקליקו:

 

עוד ראיונות על חקירת ראש הממשלה, ברשת מורשת, עם דוד חכם (וגם על מכונות המזל שהוצאו משימוש, מברכת את שר האוצר כחלון על כך, חושבת שזוו מסחטת כספים צינית מהעניים ביותר, אך תובעת לפצות את הרשויות המקומיות על המימון שנגרע מהן) וגם ברדיו קול חי עם אבי מימרן.

 

שר חינוך שרואה במורים וולדמורט. אויב שאין לומר את שמו. נפתלי בנט, מתעניין בכל דבר חוץ מאשר בחינוך, ועוד פחות מתעניין במורים, שיש לו אחריות ישירה על גורלם והם אבן היסוד החיונית במערכת החינוך. והחרפה של הלנת שכר מתמשכת למורים? זה כבר בכלל לא עניינו. תראו את הציוץ המרתיח הזה, ומה שהשבתי לו:

 

אדוני שר החינוך נפתלי בנט, מה זה ציוץ השמחה הזה? למה אתה מתנער מאחריותך להתעללות המבישה במורות ובמורים? במקום להחזיר למורים אתת השכר שנגזל מהם ולעצור את החרפה אתה מצייץ בגאווה על קיצור השביתה? הביזיון המתמשך הזה, שבו אלפי מורים מסורים ממשיכים לעבוד בתמורה לשכרר שהוא ממילא זעום, ואפילו את השכר העלוב הזה הם לא מקבלים, וכשהם פותחים את התלוש הלב שלהם צונח למראה הסכום – כמה מאות שקלים - זו לא האחריות הישירה שלך כשר החינוך?

הרי זו הבעיה האמיתית: הלנה אכזרית ובלתי חוקית של שכר המורים. איפה אתה? ומה זה "קיבלו" צו מניעה? אפילו את המלה "מורים" אינך מסוגל לכתוב?? מה הם, וולדמורט שאין לומר את שמו? אויב מרושע שנוצח בקרב? לאא התבלבלת קצת? גם מלין שכר, גם גאה ב"ניצחון" על המורים. ניצחון של מי?? ועל מי? ועל מה  שכחת על מה הם בקשו לשבות? על כך שלא קיבלו משכורת! היש סיבה מוצדקת מזו? ומדוע אינך דואג להם? ומדוע הבזיון הזה נמשך.

ומלה להורים. על  סולידריות.  אמנם הילדים שלי כבר גדולים, אבל אני זוכרת היטב את המצוקה והטירוף כשהכל משתבש ופתאום אין בית ספר. ותמיד תמיד,, למרות כל הבלגן, דאגתי להסביר לילדים שלי בדיוק על מה השביתה. אניי מאמינה שזה אחד התפקידים המרכזיים שלנו כהורים.  עלינו מוטלת המשימה להקנות לילדים שלנו ערכים קצת יותר מורכבים מ"שתו לי" "אכלו לי" "מגיע לי" ו"שוב דופקים אותי". והילדים שלנו עצמם יוצאים נשכרים כשאנחנו מסביריםם להם על מה ולמה המאבק, וכשאנחנו מלמדים אותם מהי סולידריות עם אנשיםם שמשקיעים בהם כל כך הרבה אהבה ורצון טוב, ונאלצים לחיות חיי דלות בגלל משכורת מבישה. בטח כשאפילו אותה הם לא מקבלים. הקליקו על תמונתת הפוסט (שזכה לחשיפה נרחבת ביותר כפי שאתם יכולים לראות בנתוניםם הפנימיים) כדי לקרוא אותו במלואו:

 

ועוד דבר ששר החינוך לא נוקף אצבע בעניינו: מורי הקבלן. ועדת החינוך התכנסה השבוע לדון בתופעה הממארת הזאת, ביוזמתו של ח"כ יוסי יונה שנטלל על עצמו את הובלת המאבק החשוב הזה.

 

 

בנימין נתניהו הוא "די פמיניסט"? האמת שפעם הוא אכן היה די פמיניסט. זה עבר לו. שוקי שדה בודק את תולדות ביבי והפמיניזם בכתבה ארוכה ויסודית,, הנה החלק שלי בכתבה:

 

 

על סגירת רשות השידור ועל ההתנכלות לה, ועכשיו גם לתאגיד, על למה צריך שידור ציבורי חזק בדמוקרטיה, על החשש שלי ששניהם יחוסלו בסוף, ועל החוויות שלי כשעבדתי ברשות השידור תחת שלטון נתניהו בכהונתו הראשונה, בשיחה עם העיתונאית עינת פישביין (גם העורכת של "המקום הכי חם בגהינום"), במסגרת סדרת תוכניות בערוץ הראשון בשם "רוח החופש". הקליקו לצפיה:

 

קצת תעודות הצטיינות:

 

במאה האנשים המשפיעים בישראל לשנת 2016 של מוסף סופשבוע של העיתון מעריב,  יש רק שני ח"כים מהאופוזיציה(!) אלה ראש ועדת הכלכלה ח"ככ איתן כבל, ואני: 

 

וגם - ברשימת מאה המובילים בטוויטר, הנה הרשימה שעורך יוסי אסולין:

 

ואתם,  עוד לא בטוויטר?  אתם באמת מפספסיםפתחו חשבון עכשיו, התחילו לעקוב אחרי ואחרי כל מה שמעניין אתכם, ועזרו לי. אני לא מביאה את ענייני אלאור אזריה – שם היה דיון בהיקף עצום על העמדה שלי (הרבה מעבר לציוצים שהבאתי קודם בעניין) – פשוט כי עסקתי בזה כאן כבר מספיק (הכנסו וקראו בעצמכם) אבל הנה עוד כמה מציוצי השבוע:

 

 

 

 

 

ועוד השבוע, אלה תמונות ממפגש עם קבוצה מעניינת, סקרנית ומגוונת: המכינה החרדית של האוניברסיטה העברית בירושלים בהנחיית ד"ר עופר כסיף, שאליה הצטרפו גם לומדי המכינה למדעי החברה. ותודה לדניאל יטיב, ראש החוג החרדי במפלגת העבודה על ארגון המפגש המוצלח: 

 

בואו לפגוש אותי מחר, בשבת, 7.1, בשעה 11:00. אתארח בשבתרבות בהבימה אצל העיתונאי ואיש הטלויזיה והרדיו, בן כספית. הפרטים:

 

מוזמנים גם למפגש אתי בסמינר הקיבוצים. ביום חמישי, 12.1, בשעה 8:30 באולם 70 אדבר אתכם ואענה על שאלות במסגרת השבוע הפוליטי "הכל פוליטי כאן" שעושה אגודת הסטודנטיות והסטונדטים בסמינר הקיבוצים:

 

גשמי ברכה של מתפקדים ירד עלינו מאז ההתפקדות של אבי גבאי, ובואו נמשיך את התנופה המבורכת הזאת. תתפקדו ופקדו אחרים עכשיו כאן. זו ההזדמנות האחרונה לעשות זאת כדי שתוכלו להשתתף בבחירות ליו"ר המפלגה. רובכם המכריע משלימים את תהליך ההתפקדות דרך האתר שלי, אבל אם לא בא לכם לעשות זאת - כתבו לנו, עם שם מלא וטלפון ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות, הכתובת שלנו: hitpakdutshelly@gmail.com.

אחרי ההתפקדות - תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם, ותמליצו לאחרים לעשות אותו הדבר. יהיה סבבה אם גם תצרפו לפוסט את הלינק להתפקדות, ו/או כתבו על כך בתגובות בעמוד שלי בפייסבוק ובחשבון שלי בטוויטר, כמו שעשו ירון ודרור: 

 

 

תודה לירון ולדרור, ולכל המצטרפים החדשים. ברוכים הבאים!

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי