"מתנות מילצ'ן - תחזוקה יקרת ערך של ראש הממשלה בידי איש עסקים"

11 בינואר, 2017

שלי התראיינה לירון וילנסקי ויעקב ברדוגו בגלי צה"ל, והתייחסה לחקירות הפליליות העומדות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ליחס הציבורי כלפי החייל היורה אלאור אזריה ולכוונת יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג לפנות לבג"ץ כדי שיתערב נגד בחישותיו של ראש הממשלה במשרד התקשורת. מתוך דבריה:

על החשדות נגד נתניהו סביב קבלת טובות הנאה מאיש העסקים ארנון מילצ'ן, אמרה שלי: "אני חושבת שהחקירות שמתנהלות נגד ראש הממשלה הן חקירות רציניות, בעלות נפח, בעלות משמעות. קשה לי לומר לגבי הפרשייה עם נוני מוזס כי אני לא בקיאה בפרטים והיא גם לא קליר קאט, מן הסתם, אבל דוווקא הפרשייה הכאילו קטנה יותר – פרשיית העברת הסיגרים והאלכוהול היקר באופן סדיר, על פני תקופה וכסוג של תחזוקה של ראש הממשלה – בעיניי זאת פרשה גלויה, שקופה, ברורה; פרשיית מתנות אסורות במקרה הטוב, טובות הנאה, העברת טובין לראש ממשלה מכהן.

אני מניחה שלמילצ'ן יש רצון להעניק מתנות לאנשים בעלי שררה ושהוא נהנה מהחברויות איתם. בשני המקרים מדובר על אנשי עסקים מול ראש הממשלה – גם במקרה של מילצ'ן וגם במקרה של נוני מוזס. הציפיות שלהן הן בראש ובראשונה מנבחר הציבור, מראש הממשלה. כל נבחר ציבור, גם הזוטר ביותר, יודע שאסור לו לקבל מתנות. נקודה. הנוהל נורא פשוט, גם אצל עובד המדינה הזוטר ביותר, גם אצל חברי כנסת מהשורה. מתנה שחבר כנסת מקבל מועברת בנוהל רגיל, אין על מה לדבר. כשמגיעה אליי איזו חבילה גדולה, לפעמים אלו אנשים שרוצים לשווק ודברים כאלו, העוזרים שלי אפילו לא מראים לי את זה – הם מעבירים את זה אוטומטית למחסן המתנות של הכנסת. הנהלים כל כך ברורים, כל כך שקופים. זה 'קליר קאט', זה פשוט וזה ברור. אני חייבת לומר: המילה 'מתנות' היא מילה מתעתעת. לא מדובר במתנות, מדובר בהחזקה של ראש הממשלה באורח חיים גבוה שהוא למעלה למידותיו כנבחר ציבור".

שלי התייחסה גם לעתיד החקירות של נתניהו: "אני לא רוצה לדחוק ביועץ המשפטי, חלילה. בניגוד לאחרים, אני סומכת על יושרו ומאמינה שהדבר הזה לא יכול שלא להסתיים בהגשת כתב אישום, כיוון שזה כל כך ברור וכל כך גלוי. אין כאן מה להתפלסף, אלא אם הפרטים שהתפרסמו לא נכונים. הייתה העברה שיטתית של תחזוקה יקרת ערך של אורח חיים של ראש ממשלה בידי איש עסקים - אני גם מבינה שמדובר בכמה שנים, ולכן אין מה להתפלסף גם על אורך התקופה. שמעתי גם פרסומים על כך שמדובר ב-400 אלף שקלים, כך שאנחנו מדברים על סכומים מאוד גדולים. הסכומים, כשמדברים על שווי המתנה, הם יותר ממה שהיה במעטפות שהיו באותה כספת ידועה בפרשת אולמרט. וגם אז לא שתקתי".

שלי התייחסה גם לחשדות סביב מה שמכונה "תיק 2000", שבמרכזו ניסיון לרקימת דיל מושחת בין נתניהו לבין מו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס: "זאת פרשה שבסופו של דבר מעוררת הרבה חשבונות נפש בקרב עיתונאים. ליבי ליבי עם העיתונאים של "ידיעות אחרונות", זה להיות במצוקה לא פשוטה. אבל יכול להיות שיש כאן משהו שמנער את כל המערכת ושמוציא החוצה את הדברים שהיו סמויים מן מהעין. אני חייבת לומר, אחרי הפרשה הזאת, שהיא פרשה באמת דוחה, כפי שכבר כינו אותה, יש עוד מבחן - מבחן הסיקור אחרי שהפרשה מתפוצצת. בעניין הזה, וזה מפתיע אותי בכל בוקר מחדש, אני חייבת לומר שב"ידיעות אחרונות" מטפלים בפרשה בצורה עיתונאית מאוד עניינית, בשונה, אגב, ממה שהיה אחרי התפוצצות פרשת האזנות הסתר – אני זוכרת את העורך דאז משה ורדי כותב טור הזוי שמגנה את המשטרה על כך שהיא חקרה אותו. כאן באמת נשמר איזה פאסון. לפחות על הדבר הזה מגיע להם שאפו".

כזכור, בהצבעה שנערכה במליאה סביב "חוק ישראל היום" בחרה שלי להימנע: "אני חושבת שזאת הפעם היחידה ב-10 השנים שלי כח"כית שלחצתי על הכפתור הזה. בדרך כלל הוא לא בשימוש. כשחבר כנסת רוצה להתחמק מהצבעה, הוא בדרך כלל יוצא לרגע לשירותים או מתקזז. כאן היה לי חשוב שלא לצאת מהמליאה, אלא להצביע באמצעות הכפתור הנמנע. למה? כי באיזשהו שלב המשא הזה הפך לכל כך מטורף ולא סביר - מערכת פוליטית שלמה התחלקה לשני מחנות לפי שני עיתונים. זה הזנב שמכשכש בכלב, כלומר המערכת הפוליטית כשכשה בזנבם של העיתונים. היה ברור שכמעט כל מי שמצביע, עושה זאת מתוך מחויבות לעיתון הזה או לעיתון השני. בשלב מסוים החלטתי שבכל הכבוד, אני לא עובדת אצל אף אחד, ולכן אני נמנעת מלשחק בתוך המשחק הזה. בסופו של דבר, המערכת הפוליטית רצתה שזה ייכפה עליה. ברגע שפוליטיקאים השתתפו במערכה הזאת, הם לקחו חלק בקרב האישי הזה".

שלי התייחסה גם לקריאתו של שר ביטחון אביגדור ליברמן להרגעת הרוחות סביב עניין החייל היורה אלאור אזריה: "קודם כל, אני חייבת להגיד שקצת מוזר לשמוע את הדברים האלה מפיו של שר הביטחון, שהיה הפוליטיקאי הראשון שהזדרז להפגין נוכחות בבית המשפט כדי להפגין הזדהות עם אלאור אזריה. אבל באופן נדיר ביותר, אני מוצאת את עצמי מסכימה עם ההמלצה שלו. אמרתי את הדברים שאמרתי בין היתר כי הרגשתי שבמסע הזה אני מחדדת את כל השקפת העולם האידיאולוגית שלי - שכוללת אמונה במערכת המשפט, בצה"ל ובמפקדיו, באתוס שהמחנה שלי מוביל ובטוהר הנשק - על חייל אחד, מזרחי, מחטיבת כפיר, שהיא חטיבה שהרקע הסוציו-אקונומי של חייליה הוא בדרך כלל לא פשוט. זה להיות חכמה על חלשים, במידה רבה מאוד. לכן הצעתי את מה שהצעתי; זה אמנם היה נגד הבייס שלו, כמו שאתה אומר, אבל זה דבר שאני מאמינה בו. כמובן שחלק מהתגובות בבייס שלי היו קשות, אבל חלק תגובות שהפתיעו אותי מאוד. זאת אומרת, חלקים מאוד גדולים בקבוצה הפוליטית שלי הסכימו איתי והבינו על מה אני מדברת. כמוני, הם חשו חלחלה מהמעשה עצמו, ובוודאי מהקריאות המגעילות והגזעניות ומההסתה נגד בית המשפט, אבל גם בקבוצה הפוליטית שלי הייתה תחושה שאי אפשר שכל המשא הזה וכל הניצול הפוליטי הזה יתנקזו לחייל אחד. אז בוודאי שגם חטפתי לא מעט ושאני חוטפת עד היום – אני חושבת שאין יום שעיתון "הארץ" התפרסם מאז בלי שהשם שלי יוזכר בו כמה פעמים".

על התנהלות משפחת אזריה: "באופן נדיר אני מסכימה עם שר הביטחון. מלכתחילה ההתנהלות הייתה שגויה, כושלת, היא הפכה אותו לקורבן של כל הסיטואציה. הייתה כאן נצלנות של קבוצות גזעניות, של פוליטיקאים, ועוד לא מאוחר מדי להתעשת ולחזור למסלול הענייני, המכבד, להביע חרטה, לבקש הקלה בגזר הדין - בוודאי לא להמשיך לקרוא תיגר על מערכת המשפט, דבר שמסתבר שלא עוזר".

לסיום, התייחסה שלי לכוונתו של יצחק הרצוג לפנות לבג"ץ, אם היועמ"ש לא יפסיק את מעורבות ראש הממשלה במשרד התקשורת: "אני מקבלת את הבחירה של הרצוג לעשות את זה. אני עצמי לא הייתי הולכת לבג"ץ על הדבר הזה. אני בעד בית משפט עליון אקטיביסטי, וגם אני נקטתי לפחות שלוש פעמים במהלך הקריירה הפוליטית שלי בעתירה לבג"ץ. זה דבר שצריך לשקול אותו, אבל לא הייתי מזדרזת במקרה הזה. באופן כללי הייתי רוצה להפחית את המעורבות הפוליטית סביב הפרשיות האלו, כי מאוד מפריע לי שזה הפך שוב לסוגיית שמאל-ימין. בכלל לא מדובר בסוגיה פוליטית, מדובר בשחיתות; שחיתות היא שחיתות היא שחיתות. אני מצפה גם מאנשים ישרי דרך והגונים בימין, בקואליציה של נתניהו, להיות מעט יותר ביקורתיים ומעט פחות נלהבים כלפי המעשים האלו שכבר נחשפים".

להאזנה לראיון המלא: