היה שלום ידידנו ברק אובמה

20 בינואר, 2017

פרידה מאובמה. חקירות נתניהו - להפנים את עוצמת הדרמה: האדמה רועדת מתחת לרגליה של המערכת הפוליטית. מדינה שלמה הלכה לבחירות בגלל עיתון – חרפה! הדחת ח"כים: נגד, נגד. ואין סיבה שנשנה דעתנו ונתנדנד כלולבים. פיגוע הדריסה: הגיבורים הביישנים שלא רצו אל המצלמות. קראו את המאמר הקשה של פרופ' דני גוטוויין על ההיבט המעמדי של פרשת אלאור אזריה. השקרים של מתווה הגז ממשיכים להיחשף - גם זה עוד יגיע לחקירה פלילית.

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

לפני הכל, בריאות והחלמה מהירה לרמטכ"ל רא"ל גדי אייזנקוט. תהיה בריא, הרמטכ"ל. וחזור אלינו במהרה. אנחנו זקוקים לך.

 

אובמה. בתמונה הזאת ילד קטן מבקש לדעת היתכן הפלא ששערו של מנהיג העולם החופשי מרגיש בדיוק כמו שיערו שלו, והנשיא נרכן אליו כדי שיוכל למשש ולהיווכח בפלא במו אצבעותיו. בראיון לאילנה דיין, סיפר אובמה שילדים של חברים לבנים שלו מופתעים מהמחשבה שנשיא ארה"ב יכול להיות גבר לבן. ואכן, קשה להכיל את עוצמת הארוע הזה בהיסטוריה האנושית. עד לפני 150 שנים בלבד היו השחורים באמריקה עבדים. לא-אדם. והנה, גבר ואשה שחורים עם בנותיהם נכנסים אל הבית הלבן, לא רק כסמל, אלא גם כמי שמכילים עולם ערכים שלם של שוויון ודמוקרטיה לכל בני האדם, ועולם אינטלקטואלי ותרבותי עשיר.

 

אובמה היה ידיד ישראל אמיתי. סבלן, תומך, מעצים בטחונית ובינלאומית, אך גם תובע ממנה מה שגם אנחנו יודעים שהוא כה חיוני לנו עצמנו: התנעת תהליך המדיני, כדי לממש את החזון והפתרון של שתי מדינות לשני עמים. נשיא שחבריו הקרובים יהודים, שחוגג את חנוכה ואת פסח בבית הלבן. אני יודעת שנתניהו ודומיו מייחלים לרגע שבו יכנס טראמפ לבית הלבן, אבל אפילו הם עשויים לגלות שהתנהלותו של אובמה כלפינו הייתה בכסיות של משי לעומת מדיניותו העתידית של טראמפ, שעלולה להיות קצרת רוח כלפינו פי כמה. 

אני מאלה שחושבים שפוליטיקאים ישראלים בכירים אינם צריכים לבחוש בענייניה של ארה"ב או להביע עמדה בדבר מועמד מועדף. שמדינת ישראל צריכה לקבל בנימוס ובמאור פנים כל נשיא אמריקאי נבחר, ושעם כל הכבוד לגאווה הלאומית אנחנו זקוקים לארה"ב כמו לאוויר לנשימה. לכן נקווה לטוב בממשל טראמפ ונאחל לו בהצלחה, אבל בכל זאת ארשה לעצמי להיפרד בערכה גדולה מהנשיא היוצא ברק אובמה.

אני חושבת שאני מהפוליטיקאים הישראלים היחידים שזכו לפגישה בארבע עיניים עם אובמה, אם איני טועה נתניהו, ריבלין ופרס ז"ל הם שלושת האחרים. הייתי ראש האופוזיציה, הוא ביקר בארץ. הייתה פגישה מרתקת, דברנו על מגוון נושאים. הוא הפתיע אותי ברמת ההכנה שתודרך בה לקראת הפגישה, כולל בקיאות מוחלטת בעמדותי הכלכליות, האזרחיות והמדיניות, והשימוש שלי ברשתות החברתיות. ובעיקר הרבה חן וקסם והתנהגות ישירה, נינוחה ונטולת פוזות. משהו שאזכור אותו תמיד. היה שלום ברק אובמה.

 

טלטלה ענקית מתרחשת עכשיו סביב חקירות ראש הממשלה. יועץ משפטי שהוא מינה, ומפכ"ל משטרה שהוא מינה, שניהם מהמחנה הפוליטי שלו,, מובילים אותו מחקירה באזהרה לחקירה באזהרה, ובמקביל נחקרים שוב ושוב בני משפחה, חשודים ועדים נוספים, משרה נתניהו ועד נוני מוזס. היועץ מנדלבליט כבר אמר בעבר שלא יפתח בחקירה אלא אם ידע שדי בחומרים שבידיו  לבסס כתב אישום. תסיקו את המסקנה בעצמכם.

לעיתים לוקח זמן למערכת הפוליטית להפנים את עוצמת הדרמה. אבל שימו לב, האדמה רועדת, והסיכוי שזה יסתיים בכלום כי אין כלום – קלוש, קלוש. לאא רואה איך זה מסתיים בלא כתבי אישום. ראיון נרחב בתוכנית "המטה" בערוץ 10, עם גדי סוקניק והפרשניות השרה לשעבר לימור לבנת והעיתונאית ליאתת רון. וגם "בוא נגיד ככה: מעולם לא סיפקתי שירותים לשום עיתון. באיזשהו שלבב חלחלה בי התובנה שאין לי עיתון - אני פוליטיקאית בלי עיתון, ואני לא אספק את הסחורה לא לזה ולא לזה. אני לא עובדת אצל שום מו"ל ושום עורך ראשי. במידה רבה, יצרתי לעצמי סוג של תקשורת אלטרנטיבית עצמאית מאוד חזקה" 

 

 

ועל זה הלכנו לבחירות! (ואולי נלך שוב). בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא, מול דוד ביטן מגינו הנצחי של נתניהו, ועם עורך מגזין ליברל רותם דנון כפרשן: "המדהים מכל הוא, שראש הממשלה מודה בריש גלי, שהוליך את המדינה לבחירות כי לא קיבל סיקור מספיק מלטף לטעמו באחד מכלי התקשורת. מדינה שלמה הלכה לבחירות - ולא בגלל ענייני כלכלה וחברה, ולא בגלל עניינים בטחוניים, ולא בגלל טרור, ולא בגלל שום עניין לאומי – אלא בגלל עיתון." גם פה התייחסות נרחבת לפרשות מילצ'ן – נתיהו מוזס – נתניהו. וגם: "מסך עשן, מילים, מניפולציות וספינים לא יכסו על העובדה שיש לנו ראש ממשלה מושחת. בין אם יוגש כתב אישום ובין אם לא, מדובר בראש ממשלה שלוקח לעצמו שווה כסף, שעושה עסקאות תן וקח, יש כאן הצבר של דברים. לא לחינם רק ביטן הסכים לבוא לפה. לא נעים לאנשי הליכוד. הם יודעים שמדובר בפרשייה חמורה". הקליקו לצפיה:

 

 

מתנגדת להפעלת חוק ההדחה נגד באסל גאטס ונגד כל ח"כ מכל סיבה שהיא. מי שרוצה תזכורת למה, מוזמן לקרוא שוב את עמדתי המפורטת כפי שפרסמתי אותה לפני כמה שבועות בפייסבוק, עמדתי לא השתנתה, אין שום סיבה שתשתנה, וכשמחליטים החלטה ערכית יש לדבוק בה ולא להתנדנד כלולבים לפי כל משב רוח, מה שלצערי קרה הפעם.

גם בערוץ הכנסת, אולפן פתוח, אצל אורית לביא נשיאל, ראיון נרחב בעיקר על חוק ההדחה – "מתנגדת בחריפות להפעלת חוק ההדחה נגד באסל גאטס או נגד כל ח"כ אחר ובכל עניין אחר. גאטס צריך לשבת בכלא על מעשיו, אבל לא אני אגזור את דינו ולא אני אדיח אותו מהכנסת. זה מדרון חלקלק: היום זה באסל גטאס, בגלל מעשה חמור ונפשע, אבל מחר, באווירה ששוררת כאן, נשמע עוד שנייה שחברי כנסת שאוחזים בדעות מסוימות הם בכלל בוגדים ושצריך להדיח גם אותם." וגם בהרחבה על פרשת נוני-ביבי ועל מה שקרה סביב חוק ישראל היום, ועוד עניינים.

 

עוד ראיונות: אצל מנחם הורוביץ, ב"עושה עניין" בגלי ישראל, בהרחבה על פרשות נתניהו, וגם פוליטיקה. תוך כדי הראיון המראיין תרם למרואיינת סקופ: שגם הוא בדרך לפוליטיקה. וגם ראיון ארוך אצל  משה גלסנר ב"קול ברמה",, פרשיות השחיתות של נתניהו, פוליטיקאים ישרים ולא ישרים, מתי נתניהו יצטרךך ללכת, עמדתי הנחרצת (והלא פופולארית) בעניין הדחת באסל גאטס, ופוליטיקה.

 

כותרתו של עיתון סופשבוע שלי בשבוע שעבר היתה "לכשכש בכלב". תיארתי איך מערכת פוליטית שלמה היתה הזנב המכשכש של הקרב בין ידיעות אחרונות וישראל היום. לא פעם, ובלי קשר לעניינים פליליים בהכרח, קורה התעתוע הזה, בעיקר (משום מה) בעיתונות המודפסת: עיתונאים בכירים מודיעים לפוליטיקאים מה צריכה להיות עמדתם, מחבקים כשהפוליטיקאים מצייתים, מסתייגים ומענישים כשהסחורה לא מסופקת על פי הציפיות. כך נזף בי גיא רולניק קלות על כך שלא "גיניתי מספיק" את ידיעות אחרונות. מי כמוכם יודעים שהייתי מהבודדים שהביעו עמדה בקול רם וצלול, אבל רולניק, אפעס, ציפה להתגוללות חזקה יותר בשרות חילופי המהלומות בין ידיעות אחרונות ודמרקר. על כך צייצתי בטוויטר:

 

אבל זו לא מלחמת העיתונים היחידה. גם גלובס ודמרקר במלחמה. ועל כן  זכיתי בתגמול נאה מסגן עורך גלובס, אלי ציפורי:

 

לקריאת הכתבה כולה, הקליקו למעלה.

 

ועל כך נאלצתי לצייץ שוב:

 

בשולי הדברים, המו"ל של עיתון הארץ, עמוס שוקן, נחלץ להגנה על גיא רולניק, ושיגר אלי סדרת ציוצי גינוי ארוכה, שאביא כאן את מקצתה עד לסופהה המשעשע:

 

השבוע התפרסמה בידיעות אחרונות (והפעם בלי קשר לענייני נוני-ביבי!) הידיעה הזאת:

 

הגיבורים הביישנים שלא רצו אל המצלמות. על החשיפה הזאת כתבתי בפוסט בפייסבוק: "שתי שניות אחרי פיגוע הדריסה הנורא כבר נמצא לו גיבור, שהתייצב רהוט ובוטח מול המצלמות, בשידור חי. האזרח, מדריך הטיולים של הקבוצה, אכן פעל למופת. הוא שלף את אקדחו וירה במחבל. כשהתראיין דיבר על עצמו בגוף שלישי ותהה איך "חטיאר בן 30" הוא היחיד שיודע מה לעשות, וגם היכה על חטא השעל שלא נטל מאחד הצוערים חסרי האונים את האם 16 שלו, כדי להשתמש בו במקום באקדחו.

ובכן היום העובדות מדברות. דו"ח נתיחת הגופה שמפרסם העיתונאי רונן ברגמן בידיעות אחרונות, מצביע על כך שלא היה צורך לקחת את האם 16 מידיהם של הצוערים ומפקדיהם, מהסיבה הפשוטה שהם השתמשו בו בעצמם במיידי... או במלים יותר פשוטות, קובע הדו"ח, הצוערים ומפקדיהם הם אלה שהרגו את המחבל, ולא האזרח, שכדורי האקדח שלו פגעו בגוף המחבל ולא בראשו... והיום גם מתברר שהיו שם עוד גיבורים. גיבורים ביישנים, שלא רצו למצלמות, ולא ניסחו נרטיב רהוט משל עצמם. חבל שכבודם ושמם הטוב נפגעו, חבל שהוטל בהם דופי, חבל שלא קיבלו בזמן אמת את השבחים שהיו ראויים להם, ומותר לבקש מהם היום סליחה". לקריאת הפוסט המלא, כולל על הפרשנות המסולפת והצינית כאילו פרשת אלאור אזריה גרמה לצוערים לא לירות, הקליקו: 

 

ועכשיו, תעשו לעצמכם טובה, ותקראו את המאמר של פרופ' דני גוטוויין על ההיבט המעמדי של פרשת אלאור אזריה. זה מאמר קשה ונוקב, בטוחה שאתת חלק מכם הוא יקומם, אבל הוא מדבר באופן מאוד חד על אי השוויון בנטל בין מיי שמשרתים בצה"ל, כנגזרת של פערים בלתי נסבלים, וכמחולל אותם בעת ובעונה אחת. וזה לא על אי השוויון בנטל במובן שאתם רגילים לשמוע עליו. זה המאמר השני של דני בנושא, וכבר כתבתי כאן שמאמרו הקודם בעניין טלטל אותי והשפיע עלי ואף הביא אותי לחשיבה מחודשת על גורלו האישי של החייל הפשוט אלאור אזריה. המאמר מתפרסם בעיתון האינטרנטי המצויין "המקום הכי חם בגהינום" בעריכת העיתונאית עינת פישביין. הקליקו לקריאה:

 

חנוך דאום כותב ב"ידיעות אחרונות" עלי ועל ח"כ יהודה גליק בהקשר של פרשת אזריה:

 

השקרים של מתווה הגז נחשפים. שימו לב לידיעה הזאת:

 

ועכשיו אסביר מה קרה כאן: תגלית מאגר זור המצרי היתה ידועה כבר לפני שנה וחצי ולא היה אחד שלא הבין כי המשמעות היא שמצרים לא תזדקק לגזז הישראלי, לא מלווייתן ואפילו לא מתמר. לפיכך שיקרו הגורמים הפוליטיים והמקצועיים במצח נחושה כאשר נימקו את ההכרח המדומה במתווה הגז בכך שמדובר בשיקול אסטרטגי ביחסי ישראל – מצרים.

ההודעה המצרית היתה ידועה מראש, אבל זהו עוד מסמר בארון הקבורה של מתווה הגז הכושל והמושחת, והיא מצטרפת לשורת הודעות בלתי מפתיעות נוספות בדבר התכנות אפסית ליצוא למצרים. חשוב לזכור כי השימוש חסר התקדים בסעיף 52 לצורך העברת המתווה, התבסס כולו על היצוא הדמיוני למצרים.

כבר אז התרענו על השימוש השקרי בסעיף, והממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דייוויד גילה שילם בכסאו על כך שנהג ביושר וסירב להפעילו. היום יותר מתמיד ברור שאוצרות הטבע של אזרחי ישראל הועברו לידי טייקונים על בסיס מידע שגוי במקרה הטוב, ועל יסוד שקר גמור ושחיתות במקרה הרע. ההסבר הזה פורסם גם בגלובס:

 

כביש הדמים בעמק יזרעאל. עוד שני עניינים שהיו בכנסת השבוע, שניהם מטריפים את הדעת באימפוטנטיות של המדינה כרשות המבצעת. במקרה שלל כביש 66, כביש דמים שגבה את חייהם של 40(!)  בני אדם בעשור האחרון, ואיש לא נוקף אצבע. דיון שלישי בועדה לביקורת המדינה, הרוח החיה מאחוריו הוא ראש המועצה האזורית מגידו איציק חולבסקי. זה מה שאמרתי שם, הקליקו:

 

והעניין השני, ומכרה הנחושת בתמנע, מיזם טוב ויוצא דופן, מעסיק עובדים בשכר מצויין, שעובר התעמרויות והזנחה, גם כאן אנחנו חוזרים שוב ושוב לועדת הכספים כדי להתניע את העגלה החורק. לצפיה בדברים שלי:

 

כמו שראיתם, ממש מעניין בטוויטר. אז קדימה, פתחו חשבון והצטרפו!

 

 

תתפקדו ופקדו אחרים עכשיו כאן. זו ההזדמנות האחרונה לעשות זאת כדי שתוכלו להשתתף בבחירות ליו"ר המפלגה. רובכם המכריע משלימים את תהליך ההתפקדות כאן דרך האתר שלי, אבל אם לא בא לכם לעשות זאת - כתבו לנו, עם שם מלא וטלפון ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות, הכתובת שלנו: hitpakdutshelly@gmail.com.

אחרי ההתפקדות - תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם, ותמליצו לאחרים לעשות אותו הדבר. יהיה סבבה אם גם תצרפו לפוסט את הלינק להתפקדות, ו/או כתבו על כך בתגובות בעמוד שלי בפייסבוק ובחשבון שלי בטוויטר כמו שעשתה מיכל. תודה רבה מיכל!

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי