אי הפללה: רגע קטן ונדיר של נורמליות

27 בינואר, 2017

יש חרויות אישיות שאין צורך שהמדינה תתערב בהן, ולהיות שיכור מסוכן פי כמה מלהיות סטלן. לא תשובות ראש הממשלה, אלא גרסת החשוד, פלוס איומים על היועץ מנדלבליט. תשמעו איזה מתנות חברים שלי נותנים לי. סיבוב התהילה המפוקפק של בנט סביב צוק איתן: אם היינו שועים לעצות הכיבוש והמיגור שלו ושל ליברמן עוד היינו עמוק בבוץ העזתי המדמם. לידיעתכן: לירן חג'בי כבר לא מטרידן מיני אלא מומחה למנהרות. גם מתווה הגז יגיע בסוף למשטרה, ונזיפה לילית אישית ומנומקת מאבשלום קור.

 

 

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

הקנאביס: הפעם, לשם שינוי, מהקל אל הכבד. ההחלטה של השר גלעד ארדן שלא להפליל מעשני גראס, היא החלטה מאוד מפתיעה, דרמטית וחיובית.. אומרים לי: יש דברים יותר חשובים מזה. אין ספק, ולרוב אני עוסקת בעיקר בהם. אבל זה בטח לא אומר שאין לעסוק גם בעניינים מעט פחות לאומיים והרי גורל, עניינים שנוגעים לחיי היומיום של הרבה מאוד בני אדם (כמליון, על פי ההערכות). בקיצור, רגע קטן ונדיר של נורמליות בתוך הממשלה האיומה הזאת.

 

 

מהחרויות האישיות שאין צורך שהמדינה תתערב בהן. השימוש בקנאביס נופל בפירוש בתחום חירויות הפרט. אותן חירויות  שלמדינה אין סיבה ואין צורך להתערב בהן.  ואני אומרת זאת דווקא כמי שמאמינה בממלכתיות, באחריות המדינה כלפי אזרחיה, וגם בלגיטימיות ובחובה של המדינה להתערב בחיי הפרט, כשאותו פרט גורם נזק לאחר או אפילו לעצמו, ומשתמש בכוח פיסי או כלכלי כלפי הזולת. זה בטח לא המקרה.

מי שצורך קנאביס אינו מזיק לעצמו ואינו מזיק לסביבתו. או, בואו נאמר, יש עשרות התנהגויות מותרות בחוק שהן מסוכנות פי כמה לאדם ולסביבתו, מנהיגהה ועד שתיית אלכוהול. שלא לדבר על כך שלסובלים מכאב ומשורה של מחלות קשות הוא מועיל ממש. תראו כמה זה בלתי הגיוני: אלכוהול מותר, קנאביס אסור. וזה שעה שאלכוהול מזיק פי כמה לבריאות, ממכר יותר, פוגע קשות בכבד ובעוד תפקודי גוף, משמין, הופך אנשים לאלימים.

קנאביס בניגוד לאלכוהול לא הופך אנשים לאלימים יותר. להיפך. קטטות שיכורים ומעשי פשיעה של מי ששתו יותר מדי הם עניין נפוץ. מעשני קנאביסס נעשים נחמדים ורגועים, ובמקרה הרע מטופשים ורעבים. עוד סיבות? לחצו כאן לפוסט המלא בפייסבוק:

 

בראשית השבוע, בלי שמץ של ידיעה על הכוונה של גלעד ארדן, באתי, כפי שאני עושה כבר כמה שנים, להשמיע את עמדתי בעניין בוועדת הסמים. הסברתי למה הגיע זמן אי ההפללה. אולי זאת היתה איזו ראיית נולד פנימית שגרמה לי ללבוש דווקא את החולצה הירוקה הזאת :) לצפיה הקליקו:

 

 

 

 

אלה לא היו תשובות ראש הממשלה, זו הייתה גרסת החשוד. בראיון למשדר הבוקר של קול ישראל ברשת ב' עם אריה גולן דברתי על המתנות שאני מקבלת מהחברים שלי, על השימוש השקרי והכוזב במלה "מתנות" כדי לתאר עברה פלילית מתמשכת, על גרסת החשוד בפלילים שנתניהו מסר מעל דוכן הכנסת במסווה של "שעת שאלות" לראש הממשלה, על האיום שהוא שלח מהדוכן ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, ועל כך שהחקירות נגד ראש הממשלה הן קשות, חמורות, ומשמעותיות, וזו לא עוד פרשת בקבוקים. בעיני, אני מדגישה, פרשת הצוללות היא החמורה בכל הפרשות, גם אם המשטרה לא תצליח לבסס ראיות מספיקות לשחיתות שהתרחשה שם תוך סיבוב מכוער על בטחונה של המדינה.

ועוד בראיון: המנהרות, סיבוב התהילה המפוקפק של בנט. על דו"ח מבקר המדינה בעניין צוק איתן, שתי הערות. אחת: גם צה"ל וגם הדרג המדיני ידעו על המנהרות, אבל בשום שלב, לא דרג צבאי ולא דרג ביטחוני זיהו שמדובר בסוגיה אסטרטגית והרת גורל. כלומר, זה היה לנגד העיניים אבל איש לא הבין מה הוא רואה. אותי מטרידות כרגע, כמי שיושבת בוועדת חוץ וביטחון ובוועדת המוכנות למלחמה, לא המנהרות שכבר נמצאו להן פתרונות, אלא משהו דומה למנהרות שניצב נגד עינינו, הוא גלוי לחלוטין, ועדיין אנחנו לא מבינים שמדובר באיום אסטרטגי.

הערה שניה: אני מבינה ששר החינוך בנט יוצא גיבור לרגע, כי הוא אמר בדיונים את המלה 'מנהרות'. אבל צריך לומר בחדות שלו ההמלצות המפוקפקות והקיצוניות של בנט וליברמן היו מתקבלות בעת הלחימה בצוק איתן, היינו שקועים עכשיו עמוק בבוץ העזתי, עם כמות של קורבנות שאף אחד לא רוצה לדמיין. ואני שמחה שקולם של הגיבורים שזעקו 'עוד ועוד ועוד', לא התקבל סביב שולחן הקבינט.  הכשל הגדול ביותר הוא שההזדמנויות המדיניות הרבות שעמדו לפנינו אחרי צוק איתן, נבעטו בשאט נפש ע"י נתניהו. הקליקו לראיון:

 

מי מכם קם בבוקר ומצא שד"ר אבשלום קור נזף בו אישית בלילה? אני! הודעת הוואטסאפ הארוכה הזאת של קור היא הערה לשונית מנומקת היטב על הפוסט שהעליתי על ברק אובאמה. צחקתי, ננזפתי, השכלתי, הפנמתי.  תכלס??  צודק. הנה זה בא:

 

כך מעניקים טיהור פומבי לעבריין מין ומשפילים את הנפגעת. מה אמורה מאי פטאל לחשוב כשהיא מאזינה לגלי צה"ל, הבית של החיילים (והחיילות, מה אתן?) ושומעת את אראל סג"ל מראיין במשך רבע שעה את מי שפגע בה, רס"ן לירן חג'בי (לשעבר סא"ל, הורד בדרגה בגלל הפגיעה בה). חג'בי התראיין אצל סג"ל כמומחה למנהרות, לא פחות. לפני שתי שניות עבריין מין, ומייד מומחה למנהרות, בלי אף מלה על הפרשה. לפוסט עם מה שאני חושבת על זה, הקליקו על הציוץ:

 

 

גם עובדים חזקים זכאים להגנה. כבר לפחות שנתיים שאני לא חברה בוועדת הכספים, אבל מגיעה לשם מעת לעת כשצריך. השבוע הגעתי בבהילות אחרי שנודע לי כמעט במקרה, שהחקיקה של השינוי המבני הדרמטי בבורסה הולכת להסתיים בלי שום הסכם עם 240 עובדי הבורסה. כן, מדובר בעובדים משכילים מוכשרים ומבוקשים שמרוויחים מעולה. אז מה? רק כשהעובד מסכן ממש הוא זכאי להגנה? לא. האם זה עושה אותם חפץ שאפשר לטלטל אותו בעת מעבר בלי לספור אותו ובלי להעניק לו איזשהו בטחון תעסוקתי ולהבטיח את זכויותיו? גם לא. הצלחנו לדחות את ההצבעה בקריאה שניה ושלישית שהיתה מתוכננת לאותו בוקר, תוך הבטחה שיעשה כל מאמץ לסגור קודם הסכמות הנוגעות לגורל העובדים. הקליקו כאן לצפיה בדברים המלאים שלי בוועדה:

 

גם מתווה הגז יגיע בסוף למשטרה. שימו לב שבכל שבוע, ככה בקטנה, אני מביאה כאן עוד הוכחה בשטח למופקרות ולמופרכות של מתווה הגז. ברמותת כאלה, שהוא אינו יכול שלא להיות מושחת. גם השבוע לא יפקד מקומה של עוד הוכחה. הנה:

 

 

 

בועדת חוץ ובטחון ציינו את יום השואה הבינלאומי, בישיבה צנועה אך מרגשת סיפרו חברי הוועדה וקציני צה"ל במיל' שהם דור שני לניצולים (כמוני) את סיפור משפחותיהם, וגם תיארו את ההשלכות של הגורל המשפחתי הפרטי על תפיסתם הבטחונית, או המוסרית, או שתיהן, כפי שאני עשיתי. באין הקלטה של הישיבה, אתמצת כאן מסר אחד מכלל מה שאמרתי.

אין חווייה מעצבת ומכוננת לילדי הדור השני מזכר השואה. זה תמיד קיים ברקע. האישיות נוצקת לתוך התבנית הזאת. ההבנה ששום דבר לא מובן מאליו, שהמדינה לא  ניתנה לנו לחינם, שהחיים לא קורים מעצמם. זה מוביל לתחושת אחריות, לצורך לקחת אחריות על הגורל, להשפיע על האירועים, לא להסחף בזרם בסתמיות חסרת פשר. 

אנחנו מודעים, נפשית, לכך שכל זה יכול להסתיים - אם לא נעמול שעה שעה על תקומת העם היהודי בארצו במובן הרחב והעמוק של הבטוי. מצד אחד להיותת מדינה חזקה עם כושר הרתעה ויכולת הגנה מפני אויבינו, ומהצד השני, שהוא חלק מאותו שלם - להיות חברת צדק, חברת מופת. אצלי, בין היתר, זה בא לידי בטוי בסלידה עמוקה מכל גילוי של גזענות בתוכנו. אנחנו עצמנו היינו הקורבנות של המופע המבעית ביותר של הגזענות הממוסדת והקטלנית ביותר, אז באיזו זכות מותר לנו להיות גזענים?

זה צווי: לשלוט ולפקח על הגזען הקטן המקנן ומתחבא בלבו של כל אדם, וגם להילחם בכל גילוי של גזענות ממוסדת. להיות קשוב למיעוט, לאחר, לזר. לכבדד את זכויותיו ולא לבקש ממנו יום יום ושעה שעה שיודה לנו על כך שזכה להסתופף בקרבנו ולהיות אסיר תודה על כך שהוא מקבל זכויות. להיות חרדים לבטחוננו, אבל גם לעצמתנו המוסרית. מסר השואה, שאנחנו היינו קורבנותיה, צריך להתנוסס ככתובת אש: לאומיות כן, לאומנות לא. עצמה כן, אבל לא כשהיא מופעלת מול החלש.  בתמונה כאן עם האלוף במיל' אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר לשעבר, ח"כ אלעזר שטרן מיש עתיד שהיה קצין חינוך ראשי, ואלוף במיל אהרון זאבי פרקש שהיה ראש אמ"ן:  

 

השבוע הלך לעולמו פרופ' זאב צחור, מומחה להיסטוריה של עם ישראל ותולדות והציונות, עוזרו של בן גוריון ומייסדה של מכללת ספיר, והוא בן 75. זאב היה מרצה אהוב עלי בקורסי בחירה שלקחתי אצלו בעת שהייתי סטודנטית באונ' בן גוריון. היינו ממש חברים, וזה לא היה יוצא דופן אצלו להיות חבר של הסטודנטים שלו, בלא ריחוק ובלא משוא פנים. היינו גם שותפים לפעילות הפוליטית של "שלום עכשיו" בבאר שבע, בימים סוערים במיוחד כששלום עכשיו היתה תנועת מחאה גדולה ומשפיעה, וזאב היה ממוביליה בבאר שבע. הוא היה אדם סקרן, ידען, אידיאליסט, ומרצה מרתק. למדתי ממנו רבות ושמרנו על קשר לכל אורך השנים. מותו בטרם עת מעציב גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית. יהי זכרו ברוך.

 

הכנסו לטוויטר ופתחו חשבוןבינתיים כמה מציוצי השבוע.

 

 

 

 

בציוץ הזה תוכו לקרוא את הטקסטים בבירור אם תקליקו עליו:

 

 

עוד קצת מארועי השבוע.

 

ביקור בירוחם: התמונות למטה משיחה  עם השמיניסטים המקסימים של הישיבה התיכונית בירוחם, יום לפני שנגשו למבחן הבגרות באזרחות (הם אמרוו לי: "את השמאלנית הראשונה שמגיעה אלינו"), מכיתת הרובוטיקה שהתוצריםם שלה זוכים בפרסים בינלאומיים, וארוחת צהריים מצויינת בבית של קורין דדון, שהוא גם מסעדת ארוח ביתי, יחד עם המארח שלי, מיכאל ביטון ידידי, ראש המועצה המשובח.

 

 

 

 

 

והרצאה ושיחה באוניברסיטה העברית עם צוערים לשירות המדינה, מסלול בהובלתה של דוברת צה"ל לשעבר, רות ירון. דברנו בעיקר על כלכלה: מיסוי, תקציב המדינה, החלטות מאקרו כלכליות כמחוללות אי שוויון, וגם על האתגרים שלהם כשיעבדו במשרדי הממשלה. חבר'ה משובחים ביותר, שזנחו את הסקטור הפרטי לטובת שרות המדינה, ושהלב וגם הראש שלהם מונחים במקום הנכון. 

 

 

בדיקה חשובה. עוד לפני שנדבר על התפקדות ואסביר לכם כמה זה חשוב ואפילו דחוף, שימו לב לעניין עוד יותר מיידי לביצוע. בדצמבר נמחקה חברות של כ – 3000 חברי מפלגה. זה קרה מסיבות טכניות (החלפת כרטיס אשראי וכו') ולא מפעולה יזומה. מי שחשוב לה/לו להמשיך ולהחזיק בזכות שאוטוטו תצטרכו לממש -  לבחור את רשימת חברי הכנסת שלכם ואת מי שיעמוד/תעמוד בראש המפלגה – בדקו בפעולה פשוטה אם החברות שלכם בתוקף. הקליקו כאן:

 

אתם חברים? סבבה, הכל בסדר. לא חברים? המשיכו לפסקה הבאה.

 

כמו שזה נראה עכשיו, כדאי שתתפקדו ומהר. הבחירות ליו"ר מתוכננות לסביבות יולי-אוגוסט, וצריך חצי שנה מרגע ההתפקדות ועד שזכאים להצביע, אבל מאוד יתכן שהבחירות יוקדמו ואז יהיו גם פריימריס לח"כים. אתם לא רוצים לפספס את זה: לתת כוח ולהכניס לכנסת ח"כים ששירתו אתכם נאמנה, להיפרד ממי שלא. אז יאללה, להתפקד. זה מאוד פשוט. שבעים שקל בשנה, חמישים שקל בשנה לצעירים ולוותיקים, הכנסו והתפקדו עכשיו, או פקדו אחרים, דרך האתר שלי. אם לא בא לכם לעשות זאת - כתבו לנו, עם שם מלא וטלפון ואנחנו נחזור אליכם ונסייע לכם בהתפקדות, הכתובת שלנו: hitpakdutshelly@gmail.com.

 

אחרי ההתפקדות – יהיה נחמד ומועיל אם תעלו אצלכם פוסט ובו תספרו למה התפקדתם, ותמליצו לאחרים לעשות אותו הדבר. אפשר גם להסתפק בתגובה בעמוד הפייסבוק שלי, בחשבון הטוויטר, או אפילו במייל, כמו שעשתה סייפן:

 

שבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי