"נעשו מאמצים נואלים ומבזים כדי למנוע בכוח התמודדות לראשות ההסתדרות"

5 בפברואר, 2017
האזינו:

שלי התראיינה ל"איפה הכסף" ב"רדיו ללא הפסקה", בהגשת ענת דוידוב ויעל איילון, אודות החלטתה להתמודד לראשות ההסתדרות.

שלי נשאלה לפני הכול על תגובתו הכועסת של היו"ר המכהן, אבי ניסנקורן, להחלטתה להתמודד לתפקיד: "באמת שהסוגיה העיקרית היא לא אם אבי ניסנקורן כועס או לא. יכול להיות שהוא כועס, כיוון שהוא באמת עשה כל שביכולתו כדי שחס וחלילה יותר מחצי מיליון אנשים עובדים לא יילכו לקלפי ויכריעו במו ידיהם מי ינהיג או תנהיג אותם. באמת נעשו מאמצים שהם בוודאי נואלים, מבזים ולא דמוקרטיים, אבל הם גם מאוד גבוליים בענייני שלטון החוק, כדי למנוע בכוח התמודדות".

שלי נשאלה מדוע בחרה להתמודד בשלב מאוחר: "אני לא מרגישה שהצלחתי להתברג ב"דקה ה-99". יש עוד ארבעה חודשים עד הבחירות להסתדרות, זה די והותר, ובוודאי שנהגתי על פי התקנון כשהצטרפתי לסיעה קיימת. נכון שברגע האחרון נעשה ניסיון לשדוד את הסיעה הזאת באמצעים ביזיוניים ושלא כחוק... נשפכו עשרות מיליוני שקלים בחצי השנה האחרונה על פרסומות של ההסתדרות, על כל מיני סופי שבוע ונופשים יקרי ערך במלונות, כדי לקנות את ליבם של חברי ועדים. נעשו ניסיונות מאוד כוחניים לייצר בכוח תמיכה, כולל דרישה למכתבי תמיכה, נעשו ניסיונות לייצר קואליציה של 100 אחוז כדי שלא יהיו בחירות, באמצעות חלוקת ג'ובים ושלל על חשבון הכסף שהעובדים משלמים כדי שיטפלו בבעיות שלהם. הכול היה כדי להגיע לנקודה של יום הבחירות להסתדרות בלי התמודדות דמוקרטית. הדבר הזה לא מתקבל על הדעת. אני מאמינה גדולה מאוד בעבודה מאורגנת, זה לא חדש; אני מאמינה גדולה בזכויות עובדים, ואני חושבת שהתמצית של העבודה המאורגנת ושל זכויות עובדים היא שתהיה להם הזכות לבחור את מי שינהיג אותם. שלילת הזכות הזאת מהעובדים היא פגיעה בעצם מוסד העבודה המאורגנת. מה זה עבודה מאורגנת? באים עובדים ובוחרים את מי שייצג אותם, את הוועד שלהם. אז 530,000 בעלי זכות בחירה להסתדרות לא יכולים לבחור יו"ר כי הוא הצליח באמצעים פרוצדורליים, או בסעיף כזה או אחר, למנוע בחירות? זה כבר לא עובד ככה, אנחנו ב-2017. אלו הבחירות השניות בגודלן במדינת ישראל, והן חייבות להתקיים".

שלי התייחסה לשורש החלטתה להתמודד: "אני חושבת שזה די ברור, זאת באמת המהות האידיאולוגית שלי. לפעמים אפילו מאשימים אותי שאני מתעסקת יותר מדי בנושאים האלו, ופחות בנושאים המדיניים. זה לא סוד שעצם הכניסה שלי לפוליטיקה נועדה כדי להתעסק בסוגיות החברתיות ובראש ובראשונה בזכות הבסיסית להתפרנס בכבוד, עם איזשהו שמץ של ביטחון. אני באמת מאמינה שגם זכויות נאצלות כמו חופש ביטוי, וכל מיני זכויות אחרות שאני נלחמת למענן, הופכות להיות מאוד לא משמעותיות אם בנאדם חי חיי הישרדות, ועובד מהבוקר ועד הערב, ולא מצליח לפרנס את משפחתו בכבוד. בעיניי זה יעד מרכזי של החברה הישראלית. זה לא איזה שביל צדדי שאני הולכת אליו. בעיניי זה יעד לאומי - הקטנת הפערים בחברה, דאגה לאדם העובד, העני, דאגה לשמור על מעמדם של עובדים שמשתכרים בכבוד ולא לבזות אותם ולהפוך אותם למוקצים. האם זאת האופוזיציה האמיתית לממשלה? ככה זה צריך להיות, בוודאי. ההסתדרות היא לא ארגון ממשלתי, אלא ארגון שלעומתי לממשלה, שהיא המעסיק הגודל ביותר של עובדי קבלן. אני מאוד בעד שיתופי פעולה, הידברות, הבנה, הגעה להסכמות, אבל מצד שני ההסתדרות חייבת להיות ראש החץ במאבק החברתי; ראש חץ עוצמתי ואמיץ".

שלי הסבירה מדוע בחרה להתמודד דווקא באמצעות סיעת "בית חברתי": "אני לא איכנס לנבכי התככים, הדילים והמשחקים המכורים מראש, אבל אני מרגישה תחושה יותר צלולה ויותר מדויקת בכך שאני הולכת עם סיעת "בית חברתי" - שהיא לא מפלגתית באמת, אבל היא כן הוקמה ונוסדה בידי חבר הכנסת איתן כבל, שאני מודה לו מעומק הלב על כך שהעניק לי בנדיבות את הפלטפורמה הזאת. זה לא קרב של מפלגה, אלא קרב של כולם, כל עובד, בין אם הוא מצביע לבית היהודי, בין אם הוא מצביע לליכוד, בין אם מצביע למרצ, ובין אם הוא מצביע לכל מפלגה אחרת. הרבה פעמים אנשים אומרים לי: 'הייתי מצביע בשבילך אם לא היית במפלגה הזאת'; או 'אני מסכים עם כל הדעות הכלכליות שלך, אבל לא עם הדעות המדיניות שלך'. אז הנה, זאת ההזדמנות של אנשים שלא מסוגלים להצביע למפלגת העבודה, אבל כן מכבדים אותי על חלק גדול מהעמדות שלי, שגם מייצגות אותם, להצביע בשבילי. זה בהחלט יותר סביר מבחינתי".

שלי נשאלה אם בחרה להתמודד להסתדרות כ"אופציה ב'": "אז זהו, שזה ממש לא כך. אני מאוד חזקה בתוך מפלגת העבודה, יכולתי לנצח בה - אני לא אגיד בוודאות, כי בחירות זה בחירות. אני מודעת לכוח שלי בתוך מפלגת העבודה, ובגלל זה הדילמה הייתה מאוד קשה, בין היתר, וגם כי אני אוהבת מה שאני עושה. אני לא סובלת מלהיות ח"כית באופוזיציה ולשרת את הציבור; אני לא נוהה כל הזמן אל הממשלה. אבל כן, הייתה לי האפשרות להתמודד לראשות מפלגת העבודה וגם לנצח בסבירות גבוהה ביותר, אבל הבחירה שלי היא לא בחירת אין ברירה, חס וחלילה, אלא בחירת ברירה, בחירה קשה מאוד. התלבטתי מאוד, אבל אני חושבת שהפוטנציאל של הגוף הזה להיות גוף עוצמתי, ראש חץ מוביל במאבק החברתי, היא הזדמנות פז שאני מאוד מקווה שתתאפשר לי, שציבור העובדים ייתן בי אמון, שייבחר בי להנהיג אותו. אני חושבת שאני מתאימה לזה, בכל אישיותי ובכל אמונותיי.

אני מאמינה בוועדים, אני מאמינה בעבודה מאורגנת. חלק מההחלטה שלי נובעת מכך שהרבה ועדים, כולל מפתיעים, הגיעו אליי וביקשו ממני להתמודד, ממש ביקשו ממני להתמודד. אני מרגישה שיש רצון בשטח אני אתמודד רצון אמיתי וכן אני לא יחליטו כל אחד בזמנם. אני יודעת שיש לי קרקע מוצקה להתמודד ממנה ותמיכה גדולה בשטח. אני לא מכחישה שזה הולך להיות קרב קשה, מדובר כאן בהמון כסף וארגון ובכל מיני אחוזות של אנשים שניזונים מהם בשפע רב מדי, שלא מוכנים יהיו לוותר עליהם בקלות ושיילחמו עד טיפת דמם האחרונה – אני מדברת על אנשים שממש עושים עסקים על גב ההסתדרות ומתפרנסים ממנה במשכורות עתק. זה הולך להיות קרב למען העובדים. אני לא הייתי נכנסת למאבק הזה אלמלא הייתי בודקת את השטח היטב ויודעת שיש לי סיכוי גבוה מאוד לנצח".