"אם ניסנקורן כל כך מאמין בעצמו – למה הוא מפחד בבחירות?"

7 בפברואר, 2017
האזינו:

שלי התראיינה ל"הכול דיבורים" ברשת ב', בהגשת בני טייטלבאום ועדי מאירי, ופרסה את הרקע להחלטתה להתמודד לראשות ההסתדרות ולא לראשות מפלגת העבודה.

"זאת הייתה דילמה אמיתית", אמרה שלי בפתח דבריה. "הסיכויים שלי להיבחר לראשות מפלגת העבודה מאוד גבוהים, ואני חושבת שכל המתמודדים יודעים את זה וגם חברי מפלגת העבודה יודעים את זה. זה לא סוד, ואתם יודעים את זה, שהנושאים הכי קרובים לליבי, שאני הכי מאמינה בהם, הם הנושאים החברתיים. בעיניי לא איזה זרם שולי בשיח הציבורי, אלא הנושא הלאומי הראשון במעלה - צמצום הפערים בין עוני ועושר; הזכות של בנאדם להתפרנס בכבוד ובביטחון במקום עבודתו; העובדה שחצי מהעובדים במשק מרוויחים פחות מ-6,000 שקלים, שזאת חרפה ובושה. בנושאים האלו אני עוסקת בכל ימי חיי, בכל בימה שהייתי בה - בין אם כעיתונאית, ובין אם כחברת כנסת, כשחוקקתי 50 חוקים שרובם המכריע נוגעים בגורלם של עובדים. זאת באמת הליבה של האמונה שלי. בסופו של דבר אני אדם אידיאולוגי, וזה הדבר הכי בסיסי באמונה שלי".

שלי נשאלה לגבי תזמון ההודעה שלה אודות התמודדותה: "יש עוד ארבעה חודשים עד הבחירות להסתדרות. אתם יודעים כמה אפשר להספיק בארבעה חודשים? העובדה שההסתדרות יצרה סד זמנים שכל מטרתו למנוע התמודדות ולהביא למצב שבו יהיה רק מתמודד אחד, שלפני שלוש שנים מונה והומלך על ידי עופר עיני לתפקיד, ושמבקש עכשיו לעצמו עוד חמש שנים בלי בחירות, לא צריכה למנוע ממני להתמודד. אני אומרת לכם בשיא הכנות: הייתי בהתלבטות מאוד עמוקה; זאת צומת דרכים פוליטי - באיזה מקום אני יכולה לממש את תפיסת העולם שלי בצורה הכי טובה? האם בראשות העבודה או האם בראשות ההסתדרות? אני מודה שזאת הייתה התלבטות קשה. לכן גם לא אצה לי הדרך להכריז על מפלגה חדשה, כי ידעתי שתהיי סיעה כלשהי שתשמח לאפשר לי להתמודד מטעמה".

שלי התייחסה לניסיון של המנגנון ההסתדרותי הקיים, בהובלת היו"ר המכהן אבי ניסנקורן, למנוע קיומן של בחירות דמוקרטית לראשות הארגון: "איתן כבל וסיעתו "בית חברתי" הם המקום הלגיטימי ביותר בעולם להתמודד ממנו. מדובר בסיעה שאיתן הקים בזיעת אפו, בכוחות עצמו; הוא התמודד איתה מול עופר עיני, הביא 35% אחוזים מהקולות, הרוב המכריע ביותר של חברי סיעתו רואים בו מנהיגם והסמיכו אותו לנהל את ענייניהם. בדקה ה-90, ברגע שהבינו שאיתן ואני בשיחות ובמשא ומתן על מנת שנתמודד ביחד, היו שוד וביזה שנבעו מפחדנות. לקחו שני עסקנים, ליאון בן לולו ואיציק יואל, שאיש לא מכיר את שמם, ופשוט שימנו אותם, חיבקו אותם ופיתו אותם. האנשים האלו לא קמו ביום בהיר אחד. מדובר בעבודה מאוד קשה של המנגנון ההסתדרותי כדי ליצור קומבינה מוזרה שבה, בדרכים פרוצדורליות, לא יתאפשר לי להתמודד מולם. זה דוחה אותי, זה גועל נפש, שום מילים יפות מסביב לזה כדי להסביר את זה לא יסברו את האוזן.

אני רוצה לומר עוד דבר אחד: אני שומעת מאבי ניסנקורן ביומיים האחרונים כמה הוא מתאים וכמה אני לא מתאימה וכמה העובדים אוהבים אותו – אגב, קיבלתי הרבה טלפונים מוועדי עובדים שמקבלים בקשות "מנומסות", אני אגיד את זה בלשון המעטה, להביע תמיכה פומבית באבי ניסנקורן. אני קוראת לו להפסיק את הלחצים האלו. מדובר באדם עם תכונות טובות, בעורך דין מצוין, באדם אינטליגנטי. יש לו גם לא מעט הישגים, ולכן אני אומרת לו: אם אתה כל כך בטוח בעצמך, תודיע שאתה מוכן להתמודד על כהונת הארגון הגדול ביותר במדינת ישראל. ממה אתה מפחד? מדוע אתה פוחד מבחירות? תסיר את המכשולים שאתה במו עצמך יצרת ביחד עם בני עיני, ותודיע שאתה בטוח בעצמך, שציבור העובדים יתמוך בך, שחצי מיליון איש זכאים ללכת לקלפי ולבחור את שליחם; זה חלק בלתי נפרד מזכות ההתארגנות – הזכות לבחור את הנציגים שלך – ותתמודד מולי. אתמול הייתי באולפן ערוץ 2, והבנתי שאבי ניסנקורן אמר שהוא מוכן לעימות פומבי מולי בשידור. גם אני מוכנה לעימות פומבי, אבל במקביל תן לי להתמודד מולך בבחירות האלו. אם תנצח, אני אכבד את זה מאוד; ואם אני אנצח, אתה תכבד אותי, אני מניחה".

שלי נשאלה אם אינה חוששת שתתקשה להתמודד עם מוטת כוחם של הוועדים החזקים בהסתדרות: "אני בעד עבודה מאורגנת, אני בעד ועדים ואני יוניוניסטית בכל רמ"ח איברי ובכל השקפת עולמי. אני לא צריכה להוכיח את זה, ואני גם לא פוחדת ממאבקים לא פופולריים. בעיניי זכות ההתארגנות של עובדים זאת זכות ראשונה במעלה שהושגה ברחובות שיקאגו וטורונטו לפני הרבה מאוד שנים. זאת הליבה של האמונה שלי - האמונה בעבודה המאורגנת. בוודאי שאני לא חוששת מהוועדים: קודם כל, ועדים רבים ילכו איתי. שנית, יש דבר אחר: יש קבוצה ענקית שהופקרה, ואלו עובדי דור ב'. הם רבים יותר מדור א', אבל איש אינו דואג להם. אני חושבת שלי יש את היכולת, מבלי לזלזל ביכולות של אבי ניסנקורן, לקחת את הארגון החשוב הזה, שאני אוהבת אותו ומכירה בחשיבות האדירה שלו לחברה הישראלית, ולהפוך אותו לארגון חברתי עוצמתי, חוד החנית של המאבק החברתי בישראל".

שלי התייחסה להזדמנות הניצבת כעת בפני אנשי ימין המאמינים בכישורי ההנהגה שלה: "יש יכולת בגוף הזה לדלג על הצבעה שהיא הצבעה זהותית, מדינית וכן הלאה, ולייצר איזשהו מכנה משותף. המון פעמים במהלך עשר שנותיי בפוליטיקה אנשים בימין או שומרי מצוות אמרו לי: 'אני ממש אוהב אותך, חבל שאני לא יכול להצביע בשבילך'; ולמה לא יכולים להצביע בשבילי? בגלל שאני חברה במפלגת העבודה, ויש לי גם עמדות מדיניות מסוימות וכן הלאה. אז הנה הזדמנות של אנשים שמצביעים למפלגות אחרות לתמוך בי בנושא שאין בו מחלוקת של ימין ושמאל – זכויות של עובדים".

עוד נשאלה שלי סביב החלטתו של עמיר פרץ לתמוך דווקא בניסנקורן: "זאת זכותו של כל אחד לתמוך במי שהוא רוצה. אני לא רוצה להיכנס פה לגופם של אנשים, אני מכבדת את זכותו של כל אחד לתמוך במי שהוא רוצה; מי שצריך להכריע בסופו של יום זה לא פוליטיקאי זה או אחר, אלא 530,000 האנשים העובדים שמשלמים את מיסיהם לארגון כדי שהוא ייגן עליהם ולא כדי שהוא ישלול מהם את זכות הבחירה הדמוקרטית לבחור את מנהיגם. הייתם מצפה מאבי ניסנקורן לרצות ואף להיות פעיל ממש בקבלת אמונו של הציבור הרחב, אחרי שבפעם הקודמת הוא לא נבחר בכלל".

אודות המסלול הפוליטי שהיא עוברת, אמרה שלי: "החיים הפוליטיים הם מאוד כאוטיים, וקורים המון דברים בלתי צפויים; לא על הכול יש שליטה. לפעמים יש מן צירוף מקרים כזה, שהוא במידה רבה צרות של עשירים – היו לי כמה אופציות פוליטיות, ובחרתי מתוך אמונה אמיתית באופציה הזאת. תמיד כשמדברים איתי על אסטרטגיה או טקטיקה אני אומרת שהאסטרטגיה הכי טובה זאת אידיאולוגיה. הדבר היחיד שנשמר בתוך העולם הכאוטי הזה, זאת האמונה בערכים שאיתם אני הולכת בכל צומת פוליטית. אני מודה שבבחירות שלי אני תמיד תוהה, בין היתר, באיזה מקום אני אוכל להביא לידי ביטוי יותר מאשר במקום אחר את תפיסת העולם שלי. אני מודה, אם כי בצער, שבראשות ההסתדרות יש פוטנציאל הרבה יותר גדול לממש את האמונה שלי מאשר בראשות מפלגת העבודה".

להאזנה לראיון המלא: