"כיו"ר ההסתדרות, אממש את תפיסת עולמי יותר מאשר כיו"ר מפלגת העבודה"

7 בפברואר, 2017

שלי התראיינה למהדורת "המוסף" בערוץ 1, בהגשת אמיר איבגי, אודות הודעתה בדבר התמודדותה לראשות ההסתדרות. מתוך דבריה (לצפייה):

"האמת שלא תיארתי לעצמי שהדברים יעוררו כאלו מהומות", אמרה שלי בפתח דבריה. "ההחלטה נפלה אצלי סופית רק לפני כמה ימים. הייתי מעדיפה לעשות את זה בצורה אחרת, בצורה מסודרת ומכובדת. לא תיארתי לעצמי שב-24 השעות האחרונות יהיה איזה תרגיל תמוה ומוזר, בו אבי ניסנקורן ובני עיני יקנו וישמנו את בא כוח הסיעה של איתן כבל, כדי שחס וחלילה לא יהיו בחירות. האם החבירה שלי לסיעה של כבל היא קומבינה? חס וחלילה. אין כאן שום קומבינה פוליטית – אני נוהגת לפי חוקת ההסתדרות, שמאפשרת או להקים רשימה או לחילופין לרוץ מטעם רשימה קיימת. הרשימה של איתן, סיעת "בית חברתי", היא רשימה מכובדת וטובה, אפילו השם טוב ומתאים לי. איתן הוא שותף ראוי. זאת סיעה שלא דבק בה רבב, ולכן הדבר הוא תקין לחלוטין; גם להתמודד מטעם סיעה קיימת זה בפירוש דרך המלך. זאת אפילו דרך פשוטה יותר. יש כאן ניסיון להציג את ההתמודדות מטעם סיעה כאילו זה איזה משהו מופרך, אבל זה הרי מובנה בחוקת ההסתדרות. מה נעשה כאן באמת בקומבינה מכוערת? נעשה ניסיון לשדוד סיעה שבנאדם התמודד דרכה, קיבל עליה 35%, משכן עליה את הבית של הוריו, היא רשומה על שמו והוא נתן אותה לבא כוח עסקן מטעמו שפשוט נגנב מידי ההסתדרות. כל זה שטויות ופרטים קטנים, אמנם מלוכלכים אבל באמת לא חשובים. הדבר החשוב שעומד על הפרק הוא שאנחנו רואים ניסיון ברוטאלי ועיקש לגרום לכך שלא יהיו בחירות בהסתדרות. זאת המטרה של כל המהלכים שנקט ניסנקורן בחודשים האחרונים, אבל כאן זה באמת הגיע לשיא של כיעור. אני מודה שלא העליתי על דעתי שיכול להיות דבר כזה".

שלי נשאלה האם נעלבה מכינוי השותפות שלה עם חה"כ כבל על ידי ניסנקורן כ"זוג המוזר": "בפוליטיקה רגילים לקבל ריקושטים. זה לא מעליב אותי. אני רואה זוגות יותר מוזרים – למשל הזוג עופר עיני ואבי ניסקורן, שהוא זוג שהרבה יותר מדאיג אותי; או הזוג בני עיני ואבי ניסנקורן, שגם הוא מדאיג אותי. הזוג איתן כבל ושלי יחימוביץ' הוא זוג לגיטימי בפוליטיקה. אנחנו חברים באותה מפלגה, אנחנו כבר שנה ביחסים קרובים, מאז שהוא יו"ר ועדת הכלכלה. יכולת להושיב כאן באותה מידה את שמעון פרס ויצחק רבין ז"ל, ולהטיח בפני כל אחד את הדברים. פוליטיקה היא מקום שיש בו יריבויות. לפעמים אתה מתמודד מול אנשים, ולפעמים אתה נחלק לקבוצות שתומכות באנשים אחרים. אני מעולם לא אמרתי דברים כאלו על אנשים, אבל זה הסגנון של איתן; זה סגנון לגיטימי בפוליטיקה. יכולת להושיב כאן את פרס ורבין, יכולת להושיב את איווט ליברמן ואת בנימין נתניהו, שלפני שנייה היו האויבים הכי גדולים ולפתע חוברים זה לזה. אני מעדיפה את זה – מה האופציה האחרת, שאם יש בינינו התמודדות ואפילו דם רע, אז אנחנו נהיה אויבים לנצח? מה, אנחנו אויב אכזר של מדינת ישראל ושל צבא ההגנה לישראל? אנחנו שותפים באותה במפלגה. יש רגעים של יריבות, אבל לזכותנו ייאמר שאנחנו מזהים מטרה שהיא כל כך חשובה, ואנחנו משאירים מאחורינו את משקעי העבר והולכים לזה יחד בתום לב.

בעניין הדיל, פנו אליי לפחות שני אנשים שמתכוונים להתמודד לראשות מפלגת העבודה והציעו לי דיל, כיוון שהם ידעו שאני שוקלת להתמודד לראשות ההסתדרות: 'את תלכי לראשות ההסתדרות ואנחנו נתמוך בך, ואנחנו נלך לראשות המפלגה ואת תתמכי בנו'. אמרתי: 'סליחה, אני לא עושה דילים כאלו. יש לי בריתות בגלל אמונה משותפת'. דווקא איתן לא הציע שום דיל – הוא פשוט הציע לי את הסיעה".

"יש כאן סוגיה בסיסית", אמרה שלי. "אני מאמינה גדולה בעבודה מאורגנת. הדבר הזה נקנה במאבקים, בדם, ברחובות שיקאגו וטורונטו, ואנחנו מציינים את זה מאז שוב ושוב. אני מאמינה שהיסוד הבסיסי של העבודה המאורגנת זה הדמוקרטיה בארגוני עובדים. כלומר, שבכל מקום עבודה באים העובדים בוחרים מי ייצג אותם; את ועד העובדים שלהם. מה נעשה כאן בצורה ברוטאלית ובלי בושה? יש ניסיון למנוע מיותר מחצי מיליון חברי הסתדרות שמשלמים לה מיסים כדי שהיא תגן על זכויותיהם, את הזכות הבסיסית לבחור מי תנהיג או ינהיג אותם. יש כאן ניסיון למנוע בחירות לחמש שנים, אחרי שלוש שנות כהונה כמינוי של עופר עיני, בלי לקבל את אמון הציבור. זה כל כך מופרך וכל כך מטורף. מדובר בגוף הגדול במדינה; בבחירות השניות בגודלן במדינה, אחרי הבחירות לכנסת. מה הוא חושב לעצמו, שהוא יכהן עוד חמש שנים בלי לקבל מנדט מציבור העובדים? אם הוא באמת מרגיש כל כך חזק, ואם הוא בטוח שהוא עושה דברים נפלאים – בבקשה, תעמיד את עצמך לאמון הציבור. יבחר הציבור האם הוא תומך באבי ניסנקורן, האם הוא תומך בשלי יחימוביץ'. כאן מצאתי את עצמי נאבקת על הדבר הבסיסי שהוא כאילו מובן מאליו – דמוקרטיה בארגון הגדול במדינה".

שלי נשאלה אודות מידת קיומם של פערים אידיאולוגיים בינה לבין ניסנקורן: "אני לא בטוחה שקיימים הבדלים אידיאולוגיים, אבל אני חושבת שאני אדם יותר אידיאולוגי. זאת האמת. אני מניחה שאם תשאל אותנו שאלות כלליות על עולם העבודה לא נענה תשובות הפוכות, אבל אני חושבת שאני אדם של אמונה ואידיאולוגיה באמת. אבי ניסנקורן מגיע מעולם עריכת הדין הפרטית. המסלול שלו בהסתדרות הוא סוג של מסלול קריירה. המסלול שלי הוא מסלול של אמונה ואידיאולוגיה. אני לוחמת למען העבודה המאורגנת, ולמען הזכות הבסיסית להתפרנס בכבוד בכל מקום שאני נמצאת בו, בין אם בתקשורת, ובין אם כחברת כנסת – אני חוקקתי קרוב לחמישים חוקים שרובם ככולם קשורים לעולם העבודה. השתתפתי במאבקים  הכי קשים, נגד פגיעה בעובדים ובעד העצמה שלהם".

בנוסף, נשאלה שלי האם ייתכן שפשוט נמאס לה מהעשייה הפרלמנטרית ומכך ש'עושים לך את המוות' במפלגת העבודה: "קודם כל, עושים לכולם את המוות במפלגת העבודה. אני לא אקספלוסיבית בעניין הזה. בדרך כלל עושים את המוות ליושב ראש, ודווקא מי שלא היושב ראש נהנה מחיים יותר קלים. כמובן שגם לי 'עושים את המוות', דווקא בגלל העוצמה שלי בתוך המפלגה. לא נמאס לי; לכן הייתה לי דילמה, אם היה נמאס לי לא הייתה שום דילמה. גם אחרי 10 שנים אני באה לכנסת בהתרגשות כל בוקר. אני לא מאלו שאומרים: 'וואו, אני רק ח"כית באופוזיציה, אני נורא רוצה לשבת בממשלה'. להפך, ראיתי שנפתח בפניי שדה של הזדמנויות: מצד אחד, התמודדות לראשות המפלגה, עם סיכוי גבוה מאוד לנצח; ומצד שני, הזדמנות שלא תחזור במשך חמש שנים להתמודד לראשות ההסתדרות. אני אגיד לך את האמת, ואני אגיד את זה טיפה בצער כי אני מאמינה ביכולת ההתאוששות של המפלגה שלי: הגעתי למסקנה שהיכולת שלי לממש את תפיסת העולם שלי בתור יו"ר ההסתדרות, ולעשות אותה ארגון חברתי חזק, עצמתי ולוחם למען זכויות עובדים, יותר גבוהה בקונסטלציה הפוליטית שנוצרה מאשר בראשות מפלגת העבודה. זה לא דבר שנעים לי להגיד אותו – שוב, אני חברת מפלגה ואני נשארת בכל מקרה חלק מהנהגתה – אבל זאת המציאות. יש לי את כל הכישורים, את כל האידיאולוגיה ואת כל הרזומה המתאים. אני חושבת שאנשים מאמינים לי שזה מגיע מהלב שלי ושאני רוצה לעשות את זה מתוך אמונה".