"יוזמת הגבלת החקיקה - ניסיון ברוטאלי של הממשלה להצר את עבודת הכנסת"

9 בפברואר, 2017

שלי השתתפה בפאנל התכנית "קריאה שלישית" בערוץ הכנסת, בצוותא עם חה"כ דודי אמסלם ("הליכוד"), אריה אלדד ויריב אופנהיימר, בהגשת שלום קיטל. במהלך הפאנל, התייחסה שלי לשורת נושאים: הצהרות הממשל האמריקאי החדש בעניין ההתנחלויות, חוק ההסדרה, התמודדותה האישית לראשות ההסתדרות, יוזמת הגבלת החקיקה הפרטית והניסיון להרחיב את סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים (לצפייה):

באשר לדברי דובר הבית הלבן, שאמר כי הבנייה בהתנחלויות אינה תורמת למצב המדיני: "נאמר כאן דבר מאוד חמור, אפילו מבחינתי, כמי שתומכת בפתרון מדינות לשני עמים. הוא אמר: 'לא לבנות', כלומר גם מעבר לקו הירוק. למרות השיח על גושי ההתישבות, שהם בקונצנזוס ובמסגרת תכניות בינלאומיות כמו מתווה קלינטון וכל הלאה ושיש רצון בציבוריות הישראלית להתכנס סביבם כחלק מהפתרון, בא דובר הבית הלבן ואומר 'אתם לא יכולים לבנות בכלל'. מדובר בהחמרה מאוד קשה, וכמי ששואפת לפתרון, וכמי שמבקשת שבתוך הפתרון יישמרו גושי ההתישבות, הדבר הזה מעורר בי חשש. בוודאי שזה צריך להיות דגל שחור לממשלה המכהנת, שמורכבת מקואליציית ימין. כל מי שתלה תקוות שעכשיו, כשטראמפ הגיע, נבנה מהפרת ועד החידקל, צריך להבין שהממשל האמריקאי, כמו כל ממשל אמריקאי, לא מעוניין בכאוס בשטחי יהודה ושומרון".

בנוגע לחוק ההסדרה, אמרה שלי כי "אני יכולה להגיד לך ש-80% מחברי הכנסת נגד חוק ההסדרה. ראש הממשלה לא רוצה בו, רוב חברי הליכוד לא רוצים בו. כיוון שזאת ממשלת ימין, יש פה קרב בין מפלגות הימין. בנט רוצה להראות שהוא אוהב את ארץ ישראל יותר מאשר נתניהו. שיתקוטטו ביניהם לבין עצמם; שלא יגררו מדינה שלמה לאזור סכנה באמצעות חקיקה שהם עצמם לא רוצים בה, שאין בה היגיון, שכל כולה פוליטית ופופוליסטית, ובסופו של דבר רוב חלקי הבית – ימין, שמאל, מרכז – לא רוצים בה".

בהמשך התייחסה שלי להתמודדותה לראשות ההסתדרות. ראשית הגיבה לשמועות אודות דיל פוליטי בינה לבין איתן כבל: "אין, לא היה ולא יהיה כאן שום דיל. אגלה לך עוד משהו: שניים ששוקלים להתמודד הציעו לי דיל: 'אנחנו נתמודד לראשות המפלגה ותתמכי בנו, את תתמודדי לראשות ההסתדרות ונתמוך בך'. היחיד שלא בא אליי עם דיל היה איתן כבל, שאמר 'אני חושב שנכון שתרוצי, קחי את הסיעה שלי', ובכך עשה מעשה נאצל. אני בהחלט מכירה לו תודה על כך".

"יש סיבה שאני עושה את זה", המשיכה שלי. "הרי אני לא צריכה להוכיח שליבי עם הסוגיות החברתיות; שזכות האדם להתפרנס בכבוד מיגיע כפיו נמצאת בראש מעיניי ובליבה של האידיאולוגיה הפוליטית שלי; שבגלל הדברים האלו נכנסתי לפוליטיקה; שכמעט את כל החוקים שלי חוקקתי בעניין הזה. לכן, ההחלטה שלי להתמודד לראשות ההסתדרות היא טבעית לגמרי, אני לא צריכה להמציא את עצמי מחדש בשלב זה. זה נכון שהייתה דילמה בין זה לבין ראשות מפלגת העבודה – שהיה לי סיכוי גבוה מאוד לנצח בה – אבל החלטתי ללכת על זה אחרי חיבוטי נפש. האם עשיתי את זה ברגע האחרון? בכלל לא; יש עוד ארבעה חודשים עד הבחירות להסתדרות. העמדת הפנים שזה ברגע האחרון היא במסגרת הניסיון לגרום לי שלא להתמודד".

שלי נשאלה האם התמודדותה היא סופית, חרף הקשיים הפרוצדורליים שמנסה ההנהגה הקיימת להטיל עליה: "אני לא רק רוצה להתמודד, אני מתמודדת. "בית חברתי" זאת סיעה שאיתן כבל התמודד עליה, משכן את ביתו בשבילה, השיג 45% אחוזים בשבילה. אי אפשר באישון לילה לגנוב מפלגה. לא משנה כמה משרדי עורכי דין יוקרתיים יועסקו בשירות המשך כהונתו של אבי ניסנקורן – על חשבון העובדים, אגב – בסופו של יום יש זכות לבחור ולהיבחר, ואותה אי אפשר לשלול מ-530,000 בעלי זכות בחירה".

בהתייחסה ליוזמת הגבלת החקיקה הפרטית, אמרה שלי כי "מנסים להגביל כאן את החקיקה, נקודה. עושים את זה באופן ברוטאלי, לא חוקתי, במטרה להצר את צעדיהם של חברי הכנסת בכנסת שממילא כבר מסורסת שוב ושוב. ואז הם אומרים: 'ניתן להם בונוס קטן, נגביר את היכולת שלכם לפקח עלינו'. מה אתם מתערבים בכלל? אתם ממשלה, אנחנו כנסת, תנו לנו לחוקק; תנו לנו לעשות את העבודה שלנו. מדובר בהתערבות ברוטאלית וכוחנית ובפגיעה בכוח של הכנסת, שכל הזמן הכוח שלה מתכרסם. אתה יודע מה? אני גם בעד הצהרות חוק. כשהגשתי בפעם הראשונה לפני שבע שנים את הצעת החוק להגבלת שכר הבכירים – ליצירת איזושהי זיקה בין העובד העני לבין מי שמשתכר את השכר הגבוה ביותר – זאת הייתה הצהרת חוק. אני מודה, לא חשבתי שזה יעבור. והנה, אחרי שבע שנים של עבודה פרלמנטרית וציבורית, החוק הזה עובר. זאת באמת נשמת אפה של הכנסת. הרבה דברים טובים קורים לציבור בזכות החקיקה הפרטית.

יש מגבלה נוספת על חקיקה פרטית, והיא הגיונית: חקיקה פרטית לא יכולה להיות בעלות של יותר מ-5 מיליון שקלים, אלא אם 80 חברי כנסת מצביעים עליה. בכל תולדותיי, וחוקקתי 50 חוקים, העברתי בסך הכול שני חוקים שהם מעל העלות התקציבית הזאת, ושניהם עברו באופן סוחף: הארכת חופשת הלידה וחוק הטקסטיל הביטחוני, שמעדיף תוצרת הארץ ומספק עבודה לעובדים בתעשיית הטקסטיל. המגבלות הן רבות, יש גם מגבלת מכסה לסיעות, יש מגבלה תקציבית, ולכן להטיל עוד מגבלות באגרוף חסר הבחנה זאת שערורייה".

לקראת סיום הפאנל, העלתה שלי נושא נוסף: הצעת החוק להרחבת סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים: "אני נאבקת נגד החוק הזה הרבה שנים; הרבה פעמים הצלחנו לסכל את המזימה הזאת. זה דבר הזוי ומופרך, הוא מפקיע את הכוח מידי בתי הדין האזרחיים. לא יכול להיות שאדם שקנה מוצר חשמלי ושרוצה לתבוע בגין קניית מוצר מקולקל, או כל דבר הזוי אחר, יילך לבית דין רבני – ובלבד שאחד הצדדים הוא יהודי – או בית דין ש'רעי – ובלבד שאחד הצדדים ש'רעי. ברור שיש כאן אינטרסים פוליטיים, לחץ שלא מן העניין. שמרו על מערכת המשפט שלנו".