"רוב העובדים יודעים שאני נלחמת בשבילם באופן הכי אמיתי ועמוק"

23 בפברואר, 2017

שלי התראיינה לתכנית "שיחת היום" בערוץ 2, בהגשת לוסי אהריש, והתייחסה באופן נרחב להתמודדותה לראשות ההסתדרות, למצבה הפוליטי של מפלגת העבודה ולעמדתה בעניין החייל היורה אלאור אזריה. מתוך הדברים (לצפייה):

"אהריש: לגבי ההסתדרות, זה נראה שכולם נגדך בסיפור הזה, חוץ מכבל.

שלי: לא, האמת שזה לא ככה. הרי בסופו של דבר מי בוחר בבחירות להסתדרות? 530,000 איש. הם חופשיים מאחורי הפרגוד, ומצביעים למי שהם מאמינים בו, בוטחים בו ורוצים שינהיג אותם. כל הדילים הפוליטיים הקטנים האלה לא משנים, כי אדם הולך בעצמו לקלפי ומצביע על פי מה שמאמין. אני מאמינה וגם יודעת שהרוב המכריע של האנשים העובדים יודע שאני בשבילם באופן האמיתי, האידיאולוגי, העמוק, גם הלוחמני – אני לא מתביישת בזה, אני נלחמת בשביל הדברים שאני מאמינה בהם. אני מרגישה התעוררות מאוד גדולה ותמיכה מאוד גדולה בשטח. עד הרגע הזה, אני מודה, עוד לא הצלחנו לעבוד בצורה מסודרת, פשוט כי התנפץ עלינו נחשול של עובדים, של ועדים, של קבוצות עובדים, שמבקשים להיפגש איתי ורוצים לתמוך בי. אנחנו מכילים בהתרגשות את הנחשול הזה כדי להיפגש עם האנשים, לשמוע אותם, לרתום אותם וכן הלאה.

אהריש: איך יכול להיות שוויתרת על ראשות מפלגת העבודה?

שלי: זה לא היה פשוט בכלל. זה לא כלאחר יד; התלבטתי מאוד. לפעמים את מתלבטת עם עצמך ועם אחרים, ומתייעצת ובודקת, גם עושה סקרים ושואלת את עצמך. לפחות אצלי, אחרי התלבטויות, פתאום בבוקר או ברגע אחד כל הקוביות מסתדרות במקום. בוקר אחד קמתי וידעתי בצורה הכי צלולה שזה מה שאני רוצה לעשות, שזה הדבר שמגלם באופן הכי עמוק את כל תפיסת העולם החברתית והכלכלית שלי. וגם, וזה עניין שהוא יותר פוליטי, בסיטואציה הנוכחית, במצבה של מפלגת העבודה היום, בדילמה אם לעמוד בראשות מפלגת העבודה או בראשות ההסתדרות, הבנתי שבראשות ההסתדרות אני יכולה לממש באופן הרבה יותר חזק, הרבה יותר עוצמתי והרבה יותר משפיע את כל הדברים שאני עושה ממילא.

אהריש: כי מה? כי הרגשת שמפלגת העבודה היא לא אופוזיציה? שאין אופוזיציה, שהיא לא באמת קיימת, שעל אף שהיא הביאה 24 מנדטים, כרגע זה שיא השפל שהיא הגיעה אליו אי פעם?

שלי: לא, זה לא השיא של השפל...

אהריש: יש עוד לאן להידרדר משם?

שלי: יש לי פרספקטיבה. אני כבר עשר שנים פוליטיקאית, ואני זוכרת תקופה אחרת, לפני שהחלטתי להתמודד בפעם הראשונה לראשות מפלגת העבודה וניצחתי, כשברק עמד בראשות מפלגת העבודה, ואז היינו מתעוררים בבוקר לסקרים של אפס מנדטים וארבעה מנדטים. כך שככל שהמצב היום לא טוב ולא מזהיר, עדיין אפשר להיות במקום יותר בעייתי. אני כן מאמינה במפלגת העבודה, בערכים שלה, בערכים של ציונות, של סוציאל דמוקרטיה, של שוויון בין בני האדם – כל הדברים שמכילים את תפיסת העולם של ערכי תנועת העבודה – ואני גם מאמינה במפלגה הזאת, ואני מתכוונת להישאר מראשיה וממנהיגיה. אני לא הולכת לשום מקום.

אהריש: תסבירי לי את חוסר הפרגון שיש במפלגה הזאת. אני לא רואה עוד מפלגה במדינת ישראל שבה חוסר הפרגון הוא כל כך מופגן. אם זה יושב ראש שאומר 'אני לא אתמוך בך, אלא באבי ניסנקורן', אם זה חברים אחרים במפלגת העבודה, אם זה אי תמיכה בראש המפלגה עצמו, שכולם אומרים בריש גלי שהוא לא מתפקד כמו שצריך. איך בכלל אפשר לחשוב שאפשר לנצח עם דברים כאלו?

שלי: יש בעיה. חוויתי אותה על בשרי כשהייתי יו"ר מפלגה. בואי נגיד שיש ד.נ.א שונה לחלוטין למפלגת העבודה ולליכוד. בליכוד לא משנה מה המנהיג יעשה, גם אם הוא יעשה דברים איומים ונוראיים, המפלגה תתייצב לצידו. אני רואה עכשיו אצל חברים שלי בליכוד, שמאוד מסתייגים מהדברים שנחשפים בעניין הפרשות של ראש הממשלה נתניהו; אנשים נקיי כפיים אומרים לי שהם לא יכולים לשאת את זה, שזה חמור מאוד, אבל שבמפלגה שלהם לא יאהבו אם הם יתקפו את נתניהו. אצלנו זה שונה. אצלנו תחלופת המנהיגים היא מאוד גדולה.

אהריש: שמאלנים לא ממש אוהבים אותך. ואם אני שואלת אנשים אחרים, שלא מגיעים מהצד השמאלי של המפה, הם אומרים 'אם הייתי מצביע למפלגת העבודה, הייתי עושה את זה בשביל שלי יחימוביץ''.

שלי: זה נכון. התמיכה בי מגיעה גם ממצביעי ליכוד, גם ממצביעי ש"ס, ועוד כהנה וכהנה. אני יודעת את זה. אני מקווה גם שזה יבוא עכשיו לידי ביטוי בבחירות להסתדרות, כי אנשים אומרים לי 'לא יכולתי להצביע לך קודם, עכשיו אני יכול להצביע לך להסתדרות'. יש משהו בלהיות שייכת למחנה פוליטי מסוים, שבו מצפים ממך לענות על 100 שאלות מתוך 100 בדיוק כמו שהשבט שלך רוצה. ואם את לרגע חורגת, אומרת משהו אחר, אפילו מתוך יושר אינטלקטואלי או הגינות – כי את רואה דברים לא צודקים בשבט שלך וכן צודקים במחנה האחר – מיד משהו בך 'פגום'. לפעמים אני מתלבטת אם להגיד את הדבר הזה או לא להגיד, ואז אני אומרת 'לעזאזל, אם אני לא אגיד את מה שאני חושבת ואת מה שאני מאמינה בו, אז בשביל מה אני נמצאת במקום הזה?'.

אהריש: ראינו את זה גם כשאמרת שצריך לחון את אלאור אזריה. זאת לא הייתה הדעה הרווחת במחנה שלך.

שלי: נכון, אבל כאן יש משהו שהוא הרבה יותר עמוק. קודם כל, אני תומכת באופן מוחלט ברמטכ"ל – אגב, אני חברה בוועדת חוץ וביטחון, והיום השתתפנו בישיבה מאוד משמעותית בהשתתפותו. מדובר באדם מרשים ביותר. גם חשבתי ששר הביטחון דאז, בוגי יעלון, עשה נכון כשהוא תחם תחום מוסרי למה מגונה ומה לא מגונה; מה מוסרי ומה לא מוסרי. אני חושבת שגם השופטים עשו עבודה מעולה ועמדו במקום סטרילי, בבית המשפט. ועדיין, אני לא יכולה שלא לחשוב על הנסיבות החברתיות והביטחוניות שאליהן נקלע אותו חייל שהוא בסופו של דבר הש.ג. חייל צעיר שבמידה רבה הוא קורבן של הנסיבות שהוא נתון בהן. יש כאן עוד דבר, שהוא סוציו אוקונומי: הופעתי ב"שבת תרבות" בהבימה עם קהל של אלף איש, אצל בן כספית. זה קהל מאוד מבוסס, שתומך בי אגב, וכדי לנסות להסביר את העמדה שלי בפרשת אלאור אזריה, שאלתי מי מהאנשים שיושבים מולי, מההורים, מהסבות ומהסבים, או קרוב להם, שירת בחטיבת כפיר, שזאת החטיבה שאלאור אזריה משרת בה. אף אצבע לא הורמה. זאת אומרת, זה סוג של חטיבה שממילא הולכים אליה חבר'ה שלא מתקבלים ליחידות העילית שילדים צפונבונים, משפחות אמידות ומשכילות או ממשפחות ממעמד הביניים כמו הילדים שלי, מתקבלים אליהן. מראש הם נקלעים לתוך סיטואציה שהיא נורא קשה. כל השסע, כל הויכוח הנורא בחברה הישראלית, וכל הויכוח על טוהר הנשק ועל מוסר – לא יכול להיות שהכול יפול על הכתפיים של החייל הקטן הזה. זה לא יכול להיות, זה לא הגיוני, זה לא מוסרי. אלו בעיניי הנסיבות המקלות כאן. המעשה הזה הוא מעשה נורא, נתעב ולא מוסרי, ועדיין אנחנו חייבים להסתכל על תמונה הכוללת. בתמונה הכוללת, אלאור אזריה לא יכול להיות הקורבן של כל הסיטואציה הישראלית הבעייתית.

אהריש: ועדי העובדים הגדולים צריכים לפחד משלי יחימוביץ' בתור יושבת ראש ההסתדרות?

שלי: אני בעד העבודה המאורגנת. אני לא רוצה להחליש את העובדים החזקים. אני חושבת שאדם צריך להרוויח טוב ולא להתבייש בזה, ולהיות מבוטח בביטוח פנסיוני טוב, שיהיו לו זכויות ושהוא לא יהיה עלה נידף ברוח. האמצעי שלי לחזק את העובדים זה לחזק את החלשים, ולא להחליש את אלו שמרוויחים כמו שצריך. אני מניחה שחלק מהוועדים הגדולים לא יהיו איתי, אבל כל מושג ה'וועדים הגדולים' שאנחנו מכירים כבר מאוד שונה, כי יש התפוררות של השליטה, ובכל מקום בזה יש המון עובדים שתומכים בי. וגם, חלק מהוועדים האלו כן יתמכו בי".

אהריש: אני אגיד משהו שאולי אני לא צריכה להגיד: אני חושבת שמגיע לך.

שלי: אגב, בתור אישה לאישה, אפשר להזכיר ש-100 שנים לא הייתה אישה בראשות ההסתדרות. אז הגיע הזמן".