שלי בעקבות דוח המבקר על "צוק איתן": "אי אפשר להתוות יעדים לצה"ל כשהדרג המדיני בעצמו לא יודע מה הוא רוצה"

28 בפברואר, 2017

שלי התראיינה לאולפן המיוחד של ערוץ 1 לרגל פרסום דוח מבקר המדינה אודות מבצע "צוק איתן", בהגשת אמיר איבגי, והתייחסה להתנהלותו נטולת החזון והאופק של הקבינט המדיני-ביטחוני, בהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו. מתוך הדברים (לצפייה):

"איבגי: קודם כל, התייחסות שלך בשני משפטים לדוח המבקר.

שלי: אם אני אקח שורה, פסקה או פרק החשובים ביותר בעיניי, מדובר בהערה על היעדר אסטרטגיה. הרי בכל מלחמה ובכל מבצע יימצאו כשלים, וטוב שיש דוח מבקר שיצביע על הכשלים האלה, אבל הכשלים של הפרוצדורה הם לא הכשלים המשמעותיים יותר. הכשלים המשמעותיים הם הכשלים של המהות והתוכן; והתוכן הוא שהקבינט המדיני-ביטחוני לא ידע מה הוא רוצה מצה"ל, כיוון שהוא גם לא ידע מה הוא רוצה מעצמו. לא הייתה לו תכנית אסטרטגית, לא הייתה לו תכנית מדינית. צריך לזכור שכמה שאנחנו בוטחים בצה"ל, אוהבים אותו, סומכים עליו ויודעים שהוא צבא חזק – אחד הצבאות החזקים בעולם – עדיין לדרג המדיני יש תפקיד משלו, וכאן, בתוכן הזה, הוא כשל.

איבגי: הבעיה היא שכל הדיון מתבסס על דוח מבקר המדינה, שלא רק אנשיו של ראש הממשלה או המבוקרים העיקריים בדוח אומרים שהוא בעייתי, אלא גם אנשים כמו עמוס ידלין, שהזכרתי קודם לכן. הוא היה המועמד של המפלגה שלך לתפקיד שר הביטחון. הוא אומר שאין בידיו של מבקר המדינה לתת את התמונה האמיתית, את הדוח שצריך, בסוגיה הזאת.

שלי: עכשיו אתה באמת מרחיק לכת, מעמת אותי עם מועמד מלפני שנתיים לתפקיד שר הביטחון...

איבגי: אבל הוא גם איש ביטחון מאוד מוערך. בואי לא נזלזל בו.

שלי: אמיר, אני לא מזלזלת באיש. אני אגיד לך אפילו יותר מזה: אני חושבת שההתנהלות של ראש הממשלה במהלך "צוק איתן" הייתה התנהלות סבירה. הוא שמר על איפוק, הוא לא שעה לקולות הקוראים לו להיכנס, לכבוש, לנצח – קולות חסרי שחר שנשמעו מכיוונו של בנט, מכיוונו של ליברמן, מכיוונו של דני דנון. הוא הוביל את המהלך הצבאי בשבתו כראש ממשלה במתינות ובאחריות. הבעיה היא לא זאת; הבעיה היא לא המתינות ולא ההחלטות שהתקבלו לגבי צה"ל. הבעיה היא שהקבינט המדיני-ביטחוני שכח ששמו "קבינט מדיני-ביטחוני". לא היה שום אלמנט מדיני ו/או אסטרטגי בהובלת המערכה. אתה לא יכול להתוות יעדים לצה"ל, כשאתה בעצמך לא סגור מה אתה רוצה, לאן אתה שואף, מה החזון שלך. כאן הביקורת המרכזית שלי. אני לא שמעתי מה אמר האלוף במילואים ידלין, אני בהחלט מעריכה אותו, וגם אני חושבת שאין מלחמות מושלמות ואין מלחמות טובות – אחרי כל מלחמה ואחרי כל מבצע יכולות לבוא שורה של הצבעות על כשלים מאוד קשים. לא נולדה בהיסטוריה האנושית מלחמה מושלמת.

איבגי: אבל בדיון הציבורי יש בלבול מאוד גדול בין סוגיית המנהרות, שבשטח היא לכאורה סוגיה טקטית, לבין הסוגיה האסטרטגית הרחבה ביותר, ביחס לרצועת עזה. אנחנו מערבבים את הכול זה בזה.

שלי: אתה צודק, אבל כיוון שהדוח מתייחס גם לסוגיית המנהרות, וגם לסוגיית תפקודו של הקבינט המדיני-בטחוני, אני מרשה לעצמי להתייחס קודם כל לעניין הקבינט. בסוגיית המנהרות – ואני נסמכת לא רק על דוח המבקר אלא גם על הדוח של האלוף בכר, שהוא דוח מאוד רציני ומאוד יסודי – אפשר לומר שהמודיעין היה בידי הדרג המדיני. המודיעין התריע על המנהרות האלו, אבל כן היה כשל מערכתי של הקונספציה, של קריאת המפה, של ההבנה שמדובר בעצם איום אסטרטגי; לא באיזו חפירה עם טוריה ומקוש, אלא באמת באיום שמתהווה לנגד עינינו. היום כבר יש פתרון למנהרות, מתעסקים במנהרות, הן בסיכוי הפוקוס. יש תכנית, יש מעשה. אותי מטרידים שני דברים: היעדרם של אסרטגיה וחזון מדיניים – לא החזון המדיני שלי בהכרח, זה יכול להיות החזון המדיני של נתניהו; שיאמר את חזונו המדיני הימני. גם אז אני אהיה יותר רגועה ממה שאני רגועה היום. בסוגיית המנהרות, אותי לא מטרידות המנהרות, אלא 'המנהרות הבאות'. כלומר, דבר שאנחנו רואים אותו, מסתכלים לו בלבן של העיניים, ולא יודעים לזהות אותו כאיום אסטרטגי. אני חוזרת ואומרת את זה גם בדיוני ועדת החוץ והביטחון, וגם בדיוני וועדת המשנה שאני חברה בה, שזאת הוועדה למוכנות למלחמה. גם כאן מטריד אותי הדבר שנראה לעין אבל לא מפורש נכון. אנחנו רואים את זה גם בסוגיית המנהרות, לצערי בדיעבד".