אני פמיניסטית מגיל 13 וחצי, ובוקר טוב וברוכים הבאים למאה ה 21

10 במרץ, 2017

במנהרת הזמן: בהסתדרות גילו בתדהמה שיש פערי שכר בין נשים וגברים! בוקר טוב וברוכים הבאים למאה העשרים ואחת, ארגון בן מאה שנזכר באג'נדה המגדרית לכבוד הבחירות. זעזוע משולש: יש בחירות/ המתמודדת היא אשה/ האשה היא פמיניסטית

מכירים את הרגעים האלה שאתם אומרים לעצמכם איזה אידיוט/ית אני? אז השבוע זה קרה לי כשהבנתי שכבר לפני חודש איתן ואני הודענו תחת כל עץ תקשורת רענן שחתמנו על הסכם, פלוס תמונות שלנו חותמים!

כמה עמדות עקרוניות שלי על זכות השביתה, לאן הולך הכסף שאתם משלמים להסתדרות והאם זה מוצדק, דור ב', עובדי קבלן, פעילות מפלגתית בתוך מקום העבודה, ועוד.

ובואו בהמוניכם ועזרו לי בקמפיין. מצאו קרובים וחברים שהם חברי הסתדרות ושלחו אותם למלא את טופס ההתנדבות בסוף המייל.

 

 

 

 

שלום לכם חברות וחברים ופורים שמח,

 

לפני הכל תודה לעשרות אלפי הגולשים שביום האשה הבינלאומי בחרו בי לאשה המובילה בפוליטיקה בישראל, גם אחרי שבוע לא פשוט בכלל, וגם מביןן שרות וח"כיות בולטות ומוצלחות. אביא במלואו את הפוסט שהעליתי בפייסבוק ביוםם האשה הבינלאומי, פשוט משום שיש בו הרבה מאוד מאמונתי, מעשי, תפיסת עולמי, המלחמות הלא פשוטות (אך הצודקות) שאני מנהלת, עד עצם היום הזה, והעובדה שביום האשה הבינלאומי 2017 אני מתמודדת על תפקיד שאחוז בידי גברים המורישים אותו זה לזה, ושחיים במאה הקודמת בכל הנוגע לשוויון לנשים הנה:
 

יום אשה בינלאומי שמח אחיות שלי! אני פמיניסטית מגיל 13 וחצי, ונשבעת לכן שאת הפוסט הבוקר התכוונתי להקדיש למהפכה המדהימה והנהדרת שמתחוללת בעולם ההטרדות המיניות. ולהודות מעומק הלב לנשים הצעירות והאמיצות שמובילות אותה.

אבל אחרי הודעת וואטסאפ שקבלתי הלילה אני מרגישה יותר כמו המפגינה שבתמונה, תופסת את הראש, ואומרת מה לעזאזל. ולא, לא מדובר באיזה עלבוןן שוביניסטי גס שהוטח בי בשעת לילה מאוחרת, אלא בפלייר תעמולת בחירות עבש ומדכדך של יו"ר ההסתדרות שהיה בבחינת סטירת מציאות.

 

בפלאייר תיאור הישגים שהושגו והבטחות בחירות לנושאים חדשים שיטופלו בעתיד.

וגיליתי, שבעתיד, ההסתדרות מתכוונת להיכנס לתחום חדשני ומרעיש: "נצמצם את פערי השכר המגדריים!" כתוב שם.

וואללה? באמת? מדהים! מה שנקרא, הראשונים לזהות. בוקר טוב וברוכים הבאים למאה העשרים ואחת, ארגון בן מאה שמעולם לא עמדה בראשו אשה, וככהה הוא גם נראה. הרגשתי שנזרקתי אחורה במנהרת הזמן. כי נהייתי פמיניסטית בגיל 13 וחצי. זה קרה ברגע אחד, עוד לפני שידעתי שקיימת מלה כזאת.

ביום הראשון של כתה ח', הגיע שיעור שבו חילקו את הבנים לחקלאות ואת הבנות לתזונה וכלכלת בית. המורה לתזונה נכנסה לכתה, וכתבה על הלוח: "תפקידי האשה: לגדל ילדים, לנקות, לבשל, לכבס, לגהץ". אני זוכרת את תחושות אי הצדק וההתקוממות והמחאה והזעם, ואיך קמתי, מתוך דחף, והטחתי במורה: "סליחה אבל אני מתכננת לעשות דברים קצת יותר חשובים ומעניינים בחיים" ויצאתי. זה היה רגע מכונן בחיי. מאז אני פמיניסטית (וגם מגדלת ילדים, מנקה, מבשלת ואפילו מגהצת). מהר מאוד הבנתי שפמיניזם זה לא רק לעמוד על הזכויות של עצמי, אלא, ואולי עוד קודם, להילחם על הזכויות של נשים אחרות.

 

כל חיי, גם בשנים שבהם זה נחשב עיסוק ביזארי ושולי שחטפתי עליו לא מעט, אני מגוייסת באופן פעיל, מעשי, אישי, חינוכי, ציבורי ופרלמנטרי למאבקק לשוויון בין נשים וגברים. למען נשים מוכות, מנוצלות, משועבדות, מוטרדות,, שקופות, לא נספרות. למען נשים עניות שהן שפחות בעולם העבודה. למען קיום שפוי של נשים ממעמד הביניים שמתרוצצות בג'אגלינג אין סופי בין העבודה ובין הבית והילדים.

למען שוויון בשכר. כי הקרב הפמיניסטי הכי קשה והכי רחב מתרחש בעולם העבודה. היכולת להתפרנס ולפרנס בכבוד, לזכות בעצמאות כלכלית – היא תנאיי בסיסי לשוויון. זה בלתי נתפס שנשים בישראל ולא משנה במה הן עובדות, ישתכרוו תמיד 30% פחות מגברים.

כל ארגוני העובדים בעולם פועלים כבר מזמן בשדה השוויון המגדרי. נלחמים על שוויון בשכר. מעצבים באופן פעיל שוק עבודה שחותר לאיזון בין עבודהה ומשפחה. בפינלנד, בכל הסכם שכר, נשים מקבלות העלאה גבוהה ב-2% מהגברים. לא כי הן שוות יותר, אלא *כדי* לייצר שוויון. 

החקיקה בישראל מעולה. החוק מחייב שוויון בשכר. אני עצמי תיקנתי ושיפרתי את החוק. האם ההסתדרות, הגוף שמשפיע ישירות על חייהן של נשים עובדות, טרחה אי פעם להילחם על אכיפת החוק לתבוע את קיומו בהסכמי שכר? בכל העולם ארגוני העובדים הם ראש החץ במאבק על חופשת לידה הוגנת בתשלום. ואצלנו? מאז 1952 חופשת הלידה הוארכה רק פעם אחת. ומי שהאריך אותה בשבועיים היו מחוקק ומחוקקת: גדעון סער ואני. ההסתדרותת  לא הייתה שם בקרב שניהלנו. והטרדות מיניות בעבודה, זה לא קשור להסתדרות?

 

נזכרתם באג'נדה המגדרית לכבוד הבחירות? ולכבוד זה שנכפית עליכם התמודדות דמוקרטית? ושהמתמודדת היא, שומו שמיים, אשה? 
נראה שאתם מזועזעים בכלל מעצם העובדה שאשה מתמודדת לראשות ההסתדרות. כבר מאה שנים אתם רגילים שנשים עם שאיפות משלהן הולכות לנעמת. במאי 2017 אני מתמודדת בבחירות להסתדרות. מה דעתכן שאחרי מאה שנות יו"רים גברים, תכהן שם אשה? אשה פמיניסטית?

 

"בסך הכול היה לך שבוע שקט כזה, נכון? קרה משהו?" שאל אותי חנוך דאום בראיון ברדיו תל אביב לסיכום השבוע הזה. על איך עבר עלי השבוע וגם על יוםם האשה, ועל העובדה שעצם ההתמודדות שלי לראשות ההסתדרות מכה בזעם ובתדהמה את השלטון בן מאה השנים על טהרת הגברים שיש בו אפס עגול של עיסוק בסוגיות מגדריות של עולם העבודה. לראיון אצל חנוך הקליקו כאן. וגם ברשת ב', "הכל דיבורים" עם עדי מאירי ובני טייטלבוים, נטו על המעשים, החזון, האידיאולוגיה והתוכניות שלי בכל הקשור לשוויון בין נשים וגברים.

 

 

 

מכירים את הרגעים האלה שאתם אומרים לעצמכם איזה אידיוט\ית אני? אז זה קרה לי השבוע במהלך ישיבת סיעת המחנה הציוני ביום שני. מישהו שלח ליי בוואטספ ציוץ של עצמי מדווחת כבר לפני חודש, ביום החתימה, שאיתן ואני חתמנו על הסכם:

 

הסתכלתי ולא האמנתי למראה עיני. אלף פעם אמרתי: אבל ברור שחתמנו על הסכם לא הסתרנו את זה לרגע. לא הכחשתי לרגע שהיה. הכחשתי בתוקף את מה שאכן לא היה ולא נברא – "דיל" התמיכה ההדדית, אבל הסכם? איך אפשר שלא לחתום על הסכם לקראת מהלך כל כך רציני, שהוא גם ערכי וגם יש לו משמעויות ארגוניות וכספיות. אז למה הסתרתם? אבל לא הסתרנו! וכך שוב ושוב. הלכתי לשבת ליד איתן, הראיתי לו את הציוץ וגם הוא לא האמין למראה עיניו, פרץ בצחוק, ונקש לעצמו ולי ולי על הראש.

 

לא רק ציוץ. גם פוסט בפייסבוק. וגם הודעה לתקשורת. וגם אין ספור ידיעות שצוטטו.

 

 

טוב, לא צריך להיות גאונים כדי לדעת שברגע שאתם צריכים להתחיל להסביר, כבר מצבכם לא טוב. אבל ההסבר/התשובה היו כל כך פשוטים וגלויים ושכבו שם כל הזמן, שבאמת אין אלא לתפוס את הראש. גם לא מעט עיתונאים, אחרי העליהום הראשון, חשבו ככה:
 

איריס לעאל היום בהארץ:

 

מוטי גילת היום בישראל היום:


מתי גולן אתמול בגלובס: 



הקליקו על הכתבה בדמרקר לפרטים נוספים על חוות דעת משפטית שקבלתי אותה כבר לפני חודש ואפילו לא התייחסתי אליה כאל משהו שדורש פרסום, אבל עכשיו אני מבינה שהמובן מאליו לפעמים אינו מובן מאליו ומוטב שיתפרסם:

 

 
זכות השביתה, לאן הולך הכסף שאתם משלמים להסתדרות והאם זה מוצדק, דור ב', עובדי קבלן, ופעילות מפלגתית בתוך מקום העבודה –– ב"כלכליסט" בקשו ממני לענות על סדרת שאלות אל מול שאלות זהות לניסנקורן.. לטעמי השאלות האלה מלכתחילה, ברובן, מעניינות יותר את העיתונים הכלכליים, את פקידי האוצר ואת המעסיקים הגדולים מאשר את העובדים ואת הועדים, שאותם אני מייצגת. אבל כששואלים אני עונה ברצינות. ובצער אומר שלמרות שעמדתי במכסת המלים, התשובות שלי קוצצו, רוככו וסורסו , וכמו שאתם יודעים, לרכך מסרים אני לא ממש אוהבת. אז ככה זה נראה, בכלכליסט, אבל מי שרוצה לקבל את התשובות המלאות והאמיתיות מוזמן להכנס עכשיו לאתר שלי ולקרואא  אותן.
 

הנה גם כאן שתיים מתוך התשובות: 

 

מה עמדתך בעניין פרסום דו"חות רבעוניים של ההסתדרות כולל פירוט נדל"ן והשקעות. האם יש הצדקה למבנה המשפטי הנוכחי (אגודה עותומאנית) האם תשקלי לשנותו והאם תסכימי לביקורת חיצונית על ההסתדרות

אסיר את מעטה הסודיות החשוד שמסתיר בתוכו שכבות של שחיתות ונהנתנות של מעטים על חשבון כספי העובדים. פעילות נכסית, נדל"נית, עיסקית, חינוכית, תרבותית, פנסיונית – תהיה נתונה לביקורת חיצונית ותפורסם באינטרנט. כך גם הדוחות הכספיים, ולאלה נחוץ שידרוג טכנולוגי דחוף.

הצבעתי נגד ביטול הרישום כעמותה עותומאנית משום שהכפיף את ההסתדרות לשרת המשפטים. דבר הזוי הסותר לחלוטין את החופש ואת ההפרדה מהממשלה שאיגוד מקצועי זקוק לו כמו אוויר לנשימה.

דרוש חוק שמשקיף הכל, אבל מחריג, כנהוג באיגודים בעולם (אם כי לא פוטר מביקורת), פעילות ספציפית של איגוד מקצועי: התארגנות ועדים חדשים, מאבקים להגנה על עובדים במשבר, וכו'. אין הגיון בלחשוף מודיעין מול מעסיקים רבי כוח.
 

האם הפעימה האחרונה של העלאת שכר המינימום ממצה לדעתך את הדרישות להעלאת שכר המינימום או שיש מקום לדרישה להעלאתו עוד? אם כן אז לאיזה סכום?

לא. אי אפשר לפרנס משפחה מ- 5000 שקלים בחודש, נקודה. זה עוני. החוק הקיים מדבר על שכר מינימום של 47.5% מהשכר הממוצע. 20 שנה שזה לא השתנה. הדרישה שהובלנו, 80 חברי כנסת, למינימום 30 שקלים בשעה היתה מידתית וברת השגה. מצער שההסתדרות נסוגה אפילו מדרישתה שלה להעלות את שכר המינימום ל – 52% מהשכר הממוצע. שכר המינימום בישראל נמוך ביחס לרוב מדינות המערב, שעה שיוקר המחיה אצלנו מפלצתי. אני מברכת על כל מה שהושג, גם תוספת שקלית היא תוספת, אבל חיוני לחזור למנגנון קבוע של עדכונים בהתאם לשכר הממוצע במשק ולהפסיק להיכנס למאבקים בכל פעם מחדש רק אחרי שהשחיקה נוראית.

 

 

 
כמות הלחצים שהופעלה על ועדים להגיע למסיבת העיתונאים שקיים ניסנקורן היתה אימתנית. ובכל זאת מעטים הגיעו למסיבת עיתונאים שהייתה מלאת השמצות אך חסרת כל בשורה. הנה התגובה שלי בערוץ הראשון:
 
 
 

 

 

 
 
עוד ראיונות מראשית השבוע על "פרשת הקלטת" (ועוד לפני שתפסנו את הראש והבנו שממילא, בעצמנו, דיווחנו על דבר קיומו של ההסכם) כאן בתוכנית הבוקר של קשת, ערוץ 2, עם מיכל ינאי וחיים אתגר, "אמרתי ״לא״ לאינספור הצעות לתפקידי שרות בכירים ולדילים מפנקים. תמיד אומרת אמת" (בסוף מצטרףף  לראיון גם אבי גבאי): 
 
 
בערוץ 10 בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא. "דחיתי שלל הצעות מפתות לתפקידים בכירים. אני לא עושה דילים, נקודה. וגם על סלי המזון סוג ב' והירקות הרקובים שמחלקים לעניים. מדברת על התפיסה המבזה של "אוכל של עניים" ועל כך שבטחון תזונתי הוא אחריותה של המדינה, ולא אחריותן של עמותות, יהיו כוונותיהן טובות ככל שיהיו.

 
 
אולפן פתוח ערוץ הכנסת עם אורית לביא נשיאל: על הקלטת וגם על  פריימריס פתוחים (שעליהם אין לי דעה נחרצת, לשם שנוי).
 
 

ראיונות ברדיו, בגלי צה"ל, ב"וילנסקי את ברדוגו", על ההודעות והתמונות שפרסמתי כבר לפני חודש על כך שאיתן ואני חתמנו על הסכם; על דמי הארגון הגבוהים שנגבים מהעובדים וזורמים לשכבה צרה של עסקנים, וגם מסבירה ומדגימה למה אני מתכוונת כשאני אומרת שניסנקורן מופעל ומתוחזק בידי האחים עיני. 

ב"עושים עניין" בגלי ישראל, עם מנחם הורוביץ, שאומר לי: "באמת שלי, אמרנו לך בזמנו 'תעזבי, בואי תישארי אתנו, עיתונאית טובה. מה את נכנסת לכל הסיפור הזה?" ואני עונה: "עשר שנים נפלאות בהן חוקקתי מעל חמישים חוקים לטובת הציבור, שיניתי שיח חברתי בצורה מאוד משמעותית, בלמתי מזימות רשע, עשיתי הרבה דברים שמסבים לי סיפוק אבל בעיקר מיטיבים עם הציבור. לא מוותרת על זה בעד שום הון שבעולם" וגם ברדיו קול חי, עם אבי ממרן, וב"רדיו קול ברמה", עם משה גלסנר.

 

והשבוע זה הכי רלוונטי דווקא אצלי. פוליטיקאים חייבים להילחם על חופש העיתונות גם כשהם חוטפים. זה מה שאמרתי השבוע בשדולה לחופשש העיתונות שאני חברה בה, בראשות ח"כ קסניה סבטלובה. הנה הדווח ב"עיןן השביעית" וגם כמה ציוצים

 

 

 

צריכה אתכם כעת יותר מתמיד בפייסבוק וגם בטוויטר. אם

אתם לא שם – הצטרפו, ואם אתם כבר שם – הגבירו עירנות, תעלו פוסטים, צייצו, הגיבו, לייקו, שתפו ופברטו. הנה עוד כמה מציוצי השבוע:
 

 

 

 

 

***

 

 

***

 

 

 

 

 

 

הופעתי השבוע בפני ועידת תל אביב להשקעה מוסדית של ארגון DC Finance עם כמה מאות כלכלנים ומנהלי השקעות בחברות ביטוח ובבתיי השקעות. בין דברים על ענייני היום גם אמרתי להם שעם כל הכבוד לשכר היחסיתת גבוה שהם משתכרים, גם הם זקוקים להגנה ולבטחון תעסוקתי. זה יכול לבוא באבחת סכין: התוצאות לא מספיק טובות, ומיד נפרדים לשלום מאנשים בכירים ומוכשרים, שבשוק צר ומצומצם עלולים למצוא את עצמם חשופים ומוחלשים.

 

 

 

מלאו את טופס ההתנדבות, צריכים אתכם! תנו גם לחברים ולמשפחה למלא אותו. הקליקו כאן לכניסה לטופס:

 

שבת שלום, פורים שמח,

 

שלכם,

 

שלי