שלי על עתיד עובדי מפעלי האמוניה: "פיטורי עובדים הם החלופה המסוכנת ביותר שיש"

21 במרץ, 2017

שלי דיברה בדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בראשותו של חה"כ אלי אלאלוף ("כולנו"), סביב מאבק עובדי חברת "חיפה כימיקלים" נגד הניסיון לפטר 1,500 מהם במסגרת סגירת מיכל האמוניה. מתוך הדברים (לצפייה):

"שלי: אדוני היושב ראש,

כמו שאתה יודע, אני קרובה לעובדי רשות השידור ונלחמת את מלחמתם, אבל אני חייבת להגיד שאני חשה צרימה נוראית מזה שהגורל של עובדי רשות השידור – ששוב, הם יקרים לליבי – פותח את הכותרות הראשיות; כולם מתעסקים בזה, כל המערכת הפוליטית, ו-1,500 באמת לא מעניינים אף אחד. הם עובדים סוג ב' לעומת עובדים סוג א'? לא שהם לא נפגעים, חלילה, אבל משהו כאן משובש לחלוטין. אנחנו מדברים כל הזמן על 'חלופה מסוכנת', אבל חלופה מסוכנת זה 1,500 עובדים שהולכים הביתה. זאת החלופה הכי מסוכנת שיכולה להיות. הם מופקרים לחלוטין. העובדה שיושבת פה עכשיו ועדה בהרכב המלא זאת פעם ראשונה שזה קורה, וטוב שכך, כי כן – אפשר לייצר איזון בין גורל העובדים לבין איכות סביבה. העובדה שמיכל האמוניה סגור היא עובדה מוגמרת, וטוב שכך, כך פסק בית המשפט, פסקה הוועדה וכן הלאה.

אמנם הדברים נאמרו בצורה בוטה, אבל אני מסכימה עם סגן השר: יש לנו כאן מנכ"ל מפעל, נדב שחר, שארבע שנים יודע שהוא צריך למצוא פתרון, והוא לא מוצא. למה הוא לא מוצא? כי הוא רוצה להגיע לדקה ה-90; הוא רוצה להשתמש בבשר העובדים כבשר תותחים, ודוחף אותם קדימה. הוא משתמש בהם כקלף מיקוח כדי להיטיב את התנאים שלו. המיכל הזה היה תרנגולת שמטילה ביצי זהב. החלופות עכשיו הן פשוט קצת יותר יקרות. זה כל הסיפור. הם ימשיכו להרוויח, אבל ירוויחו פחות. אני לא אגיד שהם מחזיקים מדינה שלמה – כי מדינה שלמה לא כל כך מתעסקת בזה – אבל הם מחזיקים 1,500 עובדים כבני ערובה.

אלאלוף: 1,500 עובדים זה חיים שלמים. זה אזור שלם.

שלי: נכון. אלה משפחות ואלה ספקים. כל החלופות שאנחנו מדברים עליהן נוגעות לשנתיים של עד שתהיה חלופה שמקובלת על כולם, שגם תביא שגשוג לדימונה ותייצר עוד מקומות עבודה. האחריות חלה על שניים: גם על ההנהלה וגם על המדינה. אם יש שתי חלופות שנראות רציונליות, כמו האוניות הקטנות וכמו ירדן, הן צריכות להיות לאלתר. אנחנו צריכים לצאת מכאן בתביעה מהממשלה ובתביעה מהבעלים, ולא להרפות, אדוני היושב ראש. אנחנו ערב חג. אנחנו עלולים להיות עדים כאן לעוד מהלך, כמו שקרה ברשות השידור, של פתיחה-סגירה, כי יכול להיות שזה משאת נפשם של הבעלים לסגור את המפעלים. הרי אין אמוניה, אין עבודה, וכך לזרוק את כולם הביתה, ואחר כך להביא עובדים חדשים...

נציגי הנהלת "חיפה כימיקלים": שלי, זה לא רלוונטי. אי אפשר לעשות את זה. להכשיר עובדים לוקח לנו שנתיים-שלוש.

שלי: זה רלוונטי מאוד. אתם רוצים להיפטר מהעובדים האלה. אתם משתמשים בהם ואתם סוחרים בהם. ארבע שנים ישבתם באפס מעשה...

למרבה הצער, בסוף חלק מהפתרון טמון בכך שנעשה רעש ציבורי מאוד חזק. זה חלק מהפתרון, אין מה לעשות. כל עוד הכותרת הראשית היא על רשות השידור והתאגיד, ואין כלום על העניין הזה... תשמעו, חלק נורא גדול מהקרב להשאיר את זה כל הזמן בכותרות. זה נשמע ציני, אני מתנצלת שאני אומרת את זה, אבל זה העניין. לכן אני מפצירה ממך, אדוני היושב ראש: בוא לא נרפה. בוא נצא מכאן בהודעה מאוד חדה, מאוד בוטה, כולל אולטימטום לממשלה; כולל אולטימטום לבעלים. כולנו מתכנסים תחת הרצון העז שחס וחלילה...

אלאלוף: דיון לא התקיים בכל הוועדות האחרות... אני מודיע: אם צריך דיונים נוספים בפגרה, נקיים.

שלי: אתה צודק. וכל הכבוד לך. כן, צריך להמשיך לדון בזה. כל יום".