"גל השביתות עכשיו - חלק מקמפיין בחירות של ניסנקורן. במשך שלוש שנים הוא לא עשה דבר"

26 במרץ, 2017

שלי התראיינה לתכנית "וילנסקי את ברדוגו" בגלי צה"ל, בהגשת ירון וילנסקי ויעקב ברדוגו, ועסקה בהסכם הקואליציוני שכרתה סיעת "בית חברתי" בראשותה עם סיעת ש"ס לקראת הבחירות לראשות ההסתדרות, בהתנהלותה של ההסתדרות בראשות אבי ניסנקורן וכן באפשרות שמפלגת העבודה תיכנס לממשלת נתניהו על רקע המשבר סביב עתיד רשות השידור ותאגיד השידור הציבורי. מתוך הדברים:

"ברדוגו: לראשונה תומכת מפלגת חרדית, ש"ס, באישה, לראשות הגוף השני בחשיבותו בישראל איך זה קרה?

שלי: ש"ס לא רק תומכת בי, אלא גם מתמודדת בתוך סיעת "בית חברתי" שאני עומדת בראשה.

וילנסקי: אז עוד יותר...

שלי: כן, בעצם נחתם בינינו הסכם קואליציוני, ואנחנו מתמודדים ביחד לקראת הבחירות להסתדרות ב-23 במאי. איך זה קרה? קודם כל, בואו נתחיל מזה שהקרקע הייתה טובה ובשלה, כיוון שבאמת היחסים שלי ביותר מ-10 השנים שבהן אני מכהנת בכנסת עם חברי הכנסת של ש"ס הם ממש מצוינים. מדובר במשהו שנבנה על פני שנים. חלק מהם ממש חברים אישיים שלי, וגם ברמה הפרלמנטרית של העבודה, כמות הנושאים ששיתפנו בהם פעולה היא פשוט אינסופית; כל כך הרבה חוקים שלי חוקקתי ביחד עם הח"כים של ש"ס.

וילנסקי: אבל הם צריכים להשלים עם דברים אחרים שקשורים לשבת, לליברליות, לדברים שכאלה... איך הם מסכימים להשלים עם זה?

שלי: קודם כל, אני יכולה לדבר בשם עצמי, לא בשמם... בואו נעשה קצת סדר: הרי לכל יו"ר או יו"רית מפלגה שייבחרו היום כמועמדים לראשות ממשלה, לכל אחד כזה או לכל אחת כזאת, יהיה ברור שקואליציה מקימים עם ש"ס, ושש"ס היא מפלגה יותר מלגיטימית להקים איתה קואליציה, למרות המחלוקות הרבות שיש בטח בכל הקשור לסדר יום אזרחי.

וילנסקי: אבל להקים קואליציה ולרוץ ביחד זה אחרת.

שלי: אני לא מוצאת שום הבדל... ברור לחלוטין שש"ס היא שותפה לגיטימית ואף רצויה כמעט לכל ממשלה שתקום. היא גם חיונית: בסופו של דבר, בריאל-פוליטיק, לא יכולה לקום ממשלה בלי ש"ס. זה ברור על אחת כמה וכמה כשמדובר בהליכה על סדר יום חברתי בלבד. הרי בהסתדרות לא נידון עניין הנישואים האזרחיים; בהסתדרות לא נידון עניין שתי מדינות לשני עמים. זאת בדיוק ההזדמנות, מן רגע מכונן כזה, שבו אפשר לקחת את המשותף – את סדר היום החברתי, שהוא מאוד משותף, רוחב היריעה כאן גדול מאוד, ולמרות שגם שם יש שונות אנחנו בגדול באמת מסכימים ונלחמים על אותם דברים – ולשתף פעולה; אין פה אפילו דילמה. דווקא לו זה היה בכנסת, לקראת הרכבת הקואליציה, אז החידודים והשוני בין השבטים השונים היה הרבה יותר גדול. אבל בהסתדרות זאת הזדמנות מופלאה לעשות את הברית הזאת, ואני ממש שמחה עליה.

ברדוגו: אבל נזכיר לך שאת לא ממש אהדת את רעיון חזרתו של אריה דרעי למשרד הפנים, בלשון המעטה.

שלי: נכון, וההיסטוריה שלי ושל אריה דרעי היא לא סוד. גם לגבי העמדה שלי בכל הנוגע לסוגיית טוהר מידות וניקיון הכפיים, הכול נכון, אמת ויציב. אפילו בשעתו, לפני כמה שנים, ציפי חוטובלי ואני ניסינו להעביר חוק שאומר שמי שהורשע לא ישוב לכהן בכנסת, אבל לא צלח בידינו החוק. באיזשהו שלב, וזה קרה כבר לפני שנתיים ולא אתמול בבוקר, החלטתי שאני סוגרת את הפרק הזה; שיש גבול לאורך השנים שבהן אני יכולה לומר את זה שוב ושוב. כבר שנתיים שאני משתפת פעולה לא רק עם חברי הכנסת של ש"ס – שהם כאמור חברים שלי כבר עשר שנים – אלא גם עם מי שעומד בראשם, השר אריה דרעי. זה שיתוף פעולה שנושא איתו פירות יפים, כמו המאבק נגד הפגיעה בקצבאות הילדים, כמו המאבק להעלאת שכר המינימום, ועוד כהנה וכהנה. אפילו בסוגיית הגז הטבעי, אני חייבת לומר שהוא היה טוב משותפיו בממשלה.

ברדוגו: תגידי, גם את מרגישה שיש יותר מדי שביתות בתקופה האחרונה? לא שיגעתם אותנו כשעשיתם שביתות כל יום?

שלי: קודם כל זה לא אני... לא, חכו עוד חודשיים...

ברדוגו: אבל תסבירי לנו את השביתות האלו.

שלי: תראו, שלוש שנים לא היו שביתות במשק. בשלוש השנים האלו לא הכול היה דבש. קבוצות שלמות של עובדים הודרו, דוכאו, לא טופלו, הוזנחו. אני חושבת שכלי השביתה הוא כלי לגיטימי לחלוטין במאבק. בעצם זה כלי מאוד יעיל, כי הרבה פעמים הוא גורם לצדדים לשבת סביב שולחן המשא ומתן. צריך להשתמש בו כמובן במשורה, בתבונה ובחוכמה, אבל לא יכול להיות שבמשך שלוש שנים לא נתנו לאף עובד לשבות, גם כשהיו מאבקים צודקים...

וילנסקי: אז זה חלק מהמאבק נגדך?

שלי: ברור שזה חלק מקמפיין הבחירות, מה השאלה? פתאום, יום בהיר אחד, גל אדיר של שביתות...

ברדוגו: אבל זה עולה הון עתק של כסף, כל השביתות האלו...

שלי: אז אני רוצה להסתכל על הצד השני: בואו ניקח את "אגד". פתאום יש איומי שביתה. שנה ושלושה חודשים אין הסכם קיבוצי לנהגים של "אגד". ל-4,500 השכירים, לא תגיד חברי הקואופרטיב ולא תגיד אנשים מפונקים; נהגים, עבודה קשה, פיזית. שנה ושלושה חודשים השכר שלהם נשחק, ואוטוטו לא יהיה ממה לשלם להם. במשך שנה ושלושה חודשים יו"ר ההסתדרות לא יכל לשבת במתינות ובנועם ולנהל משא ומתן? חיכית לבחירות?

ברדוגו: ומה לגבי רשות השידור?

שלי: רשות השידור היא החטא הקדמון: יו"ר הסתדרות משתף פעולה עם מודל של 'סגירה-פתיחה' – סגירת מקום עבודה ופתיחת מקום עבודה אחר במקומו. משתף פעולה, עד הסוף...

וילנסקי: אבל את רצה לראשות ההסתדרות... אם את עכשיו ראשת ההסתדרות, מה את עושה בעניין התאגיד עכשיו?

שלי: כשאני אהיה יו"ר ההסתדרות לא אתן לזה לעולם לקרות... התקדים כבר נוצר, לצערי, בצורה איומה ונוראה, וכבר קשה לתקן תקדים שנעשה, אבל לא היה קורה לעולם שהייתי מסכימה לסגור מקום עבודה ולפתוח מקום אחר לאותן מטרות תחתיו. הייתי מסכימה לרפורמה, הייתי יושבת בשולחן המשא ומתן, הייתי מבינה שהמקום דורש תיקון. אבל לסגור מקום עבודה, למחוק אותו מעל פני האדמה, כדי להקים תחתיו אחד אחר? מה יגיד עכשיו יו"ר ההסתדרות למפעל פרטי שירצה לעשות בדיוק אותו הדבר? נגיד ש"טבע" מחליטה לסגור את כל המפעלים, כי עלות השכר גבוהה מדי, וכן הלאה; לזרוק את כולם הביתה, ולקחת עובדים חדשים מאפס לאותה מטרה בדיוק. הרי כאן נעשתה נבלה, נעשה דבר שאסור שייעשה בשוק העבודה. עכשיו מתברר שלא רק שזה נעשה, אלא גם שהעובדים האלו לא קיבלו אפילו את המעט שמגיע להם, וזה לפרוש בכבוד בגילאי 45, 50, 55, במקום שהם כבר לא ימצאו בו עבודה.

ברדוגו: נפגעת בשישי כשראית את אמנון אברמוביץ' שולח אותך מגדרית לרוץ לראשת נעמ"ת?

שלי: חשבתי שזה שוביניזם מזעזע, והרגשתי כאילו החזירו אותי במנהרת הזמן מאה שנים לאחור. אתם יודעים, בראשות ההסתדרות מעולם לא עמדה אישה, תמיד היו שם גברים, כי לנשים היה את המקום 'שלהן' – נעמ"ת. כשאני שומעת עיתונאי בכיר שאני ממש מעריכה ואפילו אוהבת, נופל במוקש היקוש של השוביניזם העתיק והדינוזאורי ביותר, ושולח אישה לעמוד בראשות נעמ"ת... הוא הרי יודע את דרכי. הוא גם יודע שאני מתאימה להיות יו"ר ההסתדרות. אבל כנראה שיש מין שוביניזם רפלקטיבי עתיק, שאי אפשר לעמוד בפניו.

וילנסקי: עוד שאלה אחת: את רואה אפשרות שראש הממשלה, בגלל המשבר, יפטר את שר האוצר כחלון, ויקים ממשלה חלופית עם הרצוג, שיבוא לממשלה הזאת?

שלי: קודם כל, בפוליטיקה הכול יכול לקרות... אני לא מכירה את מערכת היחסים שם, וכיוון שאני בכירה ומשפיעה במפלגת העבודה, אם אתם שואלים את דעתי, בסופו של דבר זאת עוד תצורה, שוב אומללה, לזחילה של מפלגת העבודה לתוך ממשלת נתניהו. אני מסתכלת על המפלגה שלי בדאגה ובאהבה, ומתפללת שלא ייעשו שוב טעויות, כי אני חושבת שזאת תהיה מכה פוליטית נוספת, שלא תהיה ממנה תקומה. באמת.

ברדוגו: העיתונאית מרב בטיטו היא מס' 2 שלך? אני רואה בטוויטר, אז אני שואל אותך.

שלי: אז בואו אני אגיד לכם: לפני חודש בערך אני הצעתי למרב בטיטו לעמוד בראש נעמ"ת. זה לא שיש בחירות עכשיו לנעמ"ת, אין – על פתקי נעמ"ת כתובים השמות של המתמודדים לראשות ההסתדרות – זה קורה רק אחר כך. אבל ישבתי איתה וגלגלתי איתה את הרעיון. היא שקלה את זה, חשבה על זה, זה הלהיב אותה, וחשבתי שהיא באמת אדם ראוי...

ברדוגו: ראיתי איזה טופס שהשם שלה מופיע בו.

שלי: אז תנו לי להסביר: חשבתי שהיא ממש מתאימה לקחת את הארגון הזה ולהפוך אותו לארגון חברתי פמיניסטי לוחם, מעודכן, ברוח הזמן, כזה שלא שולחים אליו כעלבון את הנשים. היא שקלה, לצערי הרב היא סירבה, אבל היא כן הסכימה להיות ברשימה של צירי הוועידה. יש הרבה כאלה, יש 2,001 צירים לוועידת ההסתדרות, והיא נמצאת שם...

וילנסקי: אז היא מס' 2 שלך?

שלי: אין משמעות למספרים, הם לא קובעים שום דבר. המספרים הם חסרי משמעות. על כל פנים, יש 2,001 צירי וצירות ועידה להסתדרות...

וילנסקי: עוד נדבר על זה הרבה לקראת הבחירות... זה במאי, כן?

שלי: 23 במאי, אל תשכחו".

להאזנה לראיון המלא: