"פיטורי עובדי "חיפה כימיקלים" - סוף ידוע מראש. אף אחד לא ספר כאן את העובדים"

28 במרץ, 2017
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית "לא דופקת בחשבון" ברדיו צפון, בהגשת ליאת רון, והתייחסה לפיטוריהם הצפויים של כ-1,500 עובדי "חיפה כימיקלים", בעקבות סגירתו המתוכננת של מיכל האמוניה. בדבריה התייחסה שלי לכך שבמשך ארבע שנים אף אחד מהמעורבים – הנהלת החברה, יו"ר ההסתדרות והממשלה – לא טרח לדאוג לעתידם של העובדים. מתוך הדברים:

"רון: פנינו ליושב ראש ההסתדרות, אבי ניסנקורן, כדי שיתייחס גם הוא לסכסוך הזה, אבל ההסתדרות בחרה שלא להגיב. אנחנו נכבד את החלטתה, אבל לי יש הרגשה, חברת הכנסת יחימוביץ', שכל השביתות הבהולות האלו שנוחתות עלינו חדשות בקרים קשורות פחות לעובדים ויותר לבחירות להסתדרות הממשמשות ובאות.

שלי: אני חושבת שתחושת הבטן שלך יש לה על מה לסמוך. אנחנו יודעים שעברו שלוש שנים, ומעולם הכלי הזה של השביתה – שאגיד בסוגריים שהוא כלי לגיטימי מאוד במקרים מסוימים כדי לפעול למען העובדים אל מול מעסיק שלא סופר אותם – לא הופעל. עכשיו ברצף תמוה ואגרסיבי של שביתות ושל איומי שביתות, אנחנו רואים ניסיון לסדר דברים שהוזנחו במידה רבה במשך כל שלוש השנים האלה. קחי, לדוגמא, את הנהגים השכירים של אגד: 4,500 הנהגים השכירים של אגד כבר שנה ושלושה חודשים בלי הסכם עבודה; שנה ושלושה חדשים איש לא נקף אצבע למענם.

רון: אין להם אפילו שירותים.

שלי: זה נכון, ואת יודעת, לא מודעים לזה, אבל להיות נהג זאת עבודה פיזית מאוד קשה. התנאים הולכים ונעשים יותר ויותר קשים. יו"ר ההסתדרות לא נקט אצבע למענם, ועכשיו, לפתע, איומי שביתה.

רון: מה עם "חיפה כימיקלים"?

שלי: אותו דבר "חיפה כימיקלים". אנחנו יודעים כבר ארבע שנים – גם המנכ"ל נדב שחר, גם ההסתדרות, גם הממשלה – שמיכל האמוניה חייב להיסגר. יודעים. המשרד להגנת הסביבה הודיע על כך. זה היה ברור, תסריט שסופו ידוע מראש, ואף אחד לא ספר את העובדים. אני אגיד לך דבר יותר קשה: עד שבאתי שבוע שעבר להפגנה – דבר שהעלה את חמתו של יו"ר ההסתדרות, עד כדי כך שהוא התקשר באמצע ההפגנה ליו"ר הוועד כדי לצעוק עליו מדוע הוא מצטלם איתי, דבר אבסורדי – ההסתדרות לא נכנסה לתמונה. עכשיו לפתע ההסתדרות נכנסת לתמונה. מדובר בגורל של 1,500 משפחות במסלול הישיר, אבל זה לא רק הן, כי יש גם מעגלים נוספים.

רון: מה היית עושה אחרת, לו עמדת היום בראשות ההסתדרות? איך היית פועלת אחרת? האם גם את היית הופכת את הגוף הזה, שאמור לפעול למען עובדים, לסוג של גוף שנוקט כל הזמן בסחיטה באיומים?

שלי: אני לא יודעת למה את מתכוונת 'סחיטה באיומים'. בעיניי ההסתדרות היא גוף שפשוט צריך לשרת את העובדים.

רון: אני מתכוונת שלפחות בקנדציה של ניסנקורן, הוא הפך את ההסתדרות לסוג של אקדח. זאת אומרת, בכל פעם שמשהו משתבש לו, אפילו בלי למצות דיונים ובלי למצות יכולת למשא ומתן, הוא שולף אקדח ואומר 'לא תתנו, תקבל שביתה'.

שלי: אני קצת חולקת עלייך פה. אני חושבת שהבעיה היא בדיוק הפיכה: יש חתירה בלתי נלאית להיות בסדר עם המעסיקים, ולא להיות בסדר עם העובדים. אמרתי לך: לראייה, שלוש שנים לא היה כלום וקבוצות שלמות הוזנחו. יו"ר הסתדרות 'עם אקדח' לא גורם לסגירת מקום עבודה כמו רשות השידור, ולפתיחת אחר במקומו. זה מהלך נוראי...

רון: כי הוא דואג רק לחזקים, אלו שיכולים לבחור בו ביום פקודה.

שלי: נכון, ולכן אני שמחה שיש בחירות, כי אם לא היו בחירות, כל הקבוצות האלו לא היו מטופלות. לא חיפה כימיקלים, לא נהגי אגד, לא רשות השידור, ולא עוד קבוצות שהוזנחו לחלוטין בשאיפה להיות בסדר עם המעסיקים.

רון: אז מה היית עושה?

שלי: את יודעת מה, בואי ניקח את "חיפה כימיקלים", שמטבע הדברים מטריד אותנו עכשיו יותר מכל... ואני נורא שמחה שאת שואלת אותי על זה, כי בכל מקום שאני מתראיינת שואלים אותי רק על רשות השידור. ואני אומרת בסדר, עם כל אהבתי לרשות השידור, מה עם חיפה כימיקלים? למה זה לא מצליח להגיע אל הכותרות?

רון: אז מה עושים?

שלי: גם כאן את רואה שההסתדרות בכלל לא פונה למנכ"ל נדב שחר. איתו הם בסדר. אליו אין לו בכלל טענות. עכשיו כן, התביעה צריכה להיות כלפי הבעלים – מיכל האמונה היה תרנגולת שהטילה ביצי זהב כל הזמן; גם עכשיו, הפתרונות שבדרך – והפתרון שמסתמן כיותר ריאלי כרגע הוא הבאת אמוניה מירדן, וזה נמצא לפתחו של ראש הממשלה – יגרמו בסופו של דבר לבעלים להמשיך להרוויח הרבה מאוד כסף, אבל רק להרוויח קצת פחות. זה בדיוק העניין. היום במידה רבה העובדים משמשים כלי בידי הבעלים לסחוט עוד הטבות מהמדינה.

רון: זה בדיוק העניין. אני כבר אמרתי שזה המהלך הבא של "חיפה כימיקלים", עוד טרם הם פתחו בו – להשתמש בעובדים כמגן להנהלה".

להאזנה לראיון המלא: