נחשו: באלו 3 מלים מתחיל סרטון הקמפיין הראשון שלנו?

21 באפריל, 2017

והתשובה: "הי זאת שלי". אבל אחר כך יש משנה סדורה ותקווה, ואתם מוזמנים לעזור לנו להפיץ אותו. אשכול לוי (יו"ר ועד, תומך בי לראשות ההסתדרות, ואח של אורלי) מכתיר אותי לממשיכת הדרך של אבא שלו דוד לוי (כבוד!) וגם אבי גבאי מודיע על תמיכה פומבית ומספר על ההיכרות במאבק על מתווה הגז. את מי מעדיפים עורכי הדין בראש ההסתדרות? מאז שהודעתי שאני מתמודדת - חתם יו"ר ההסתדרות על 12 (!) הסכמים, לעומת אחד בלבד בשנה שקדמה להכרזה שלי... פלא טבע של ממש, חבל שלא הכרזתי קודם, ומזל שיש בחירות.  הקופסאות המוקפאות של האוכל שבישלתי ואיך זה קשור להנחיית נציבות שרות המדינה. מה קרה לא' מבית הנשיא אחרי שמצאה עבודה, ובואו תתנדבו. אני זקוקה לכם.

 

 

שלום לכם חברות וחברים,

 

קבלו את סרטון הקמפיין הראשון שלנו לבחירות להסתדרות. זה סרטון שיש בו משנה סדורה, ותקווה, והוא מגיע אחרי עשרות סרטוני תועבה מלוכלכים שהפיץ ניסנקורן בכל דרך אפשרית – ועלו הון תועפות – על חשבונכם. הקליקו וצפו, הפיצו ושתפו, ותודה לתום גני המוכשר:

 

דוד לוי נתן לבן שלו את ברכת הדרך לתמוך בי. רגשו אותי וחיזקו עוד יותר את המחוייבות שלי - הדברים של אשכול לוי, ראש ועד העובדים של מפעל הסיבים טלדור שבבית שאן, תומך ושותף. בראיון ליעקוב ברדוגו ולאילאיל שחר בגל"צ, הוא מסביר למה עזב את הצד השני ועבר אלינו, וגם מדבר על אבא דוד לוי ועל האחות אורלי לוי, ואפילו מזכה אותי במחמאה הליכודניקית האולטימטיבית - שאני ממשיכת דרכו של אבא. "ראיתי כמה אכפת לשלי מהעובדים, מהאנשים, ראיתי את שיתוף הפעולה בין שלי ואורלי בחוקים חברתיים,  ואני רואה אותה בהסתדרות כמי שיכולה להמשיך את דרכו של אבא שלי דוד לוי ולהרים את העובד, שתהיה לו גאווה, שיילך בראש מורם. אני מאמין בה. אתה יושב ורואה מי הבנאדם מולך, וכאן אתה מרגיש שיש על מי לסמוך. על שלי אפשר לסמוך בהסתדרות. 

 

אחותי, ואני מגיעים מבית חברתי - ינקתי ואכלתי עניינים חברתיים... כשראיתי כמה היא דואגת לעובדים, והעבירה חוקים למען העובדים, וכשהבנתי שהיא רוצה לעזור ולהחזיר את ההסתדרות לימים הטובים, החלטתי ללכת איתה ביחד. אני מאמין שהיא תהיה אבא ואמא לעובדים ושהיא תחזיר את ההסתדרות, כך שהיא תהיה להם בית חם... בבינה (בית נבחרי ההסתדרות) לא יודעים מה באמת הבעיות של העובדים. אני ועד עובדים, והייתי במיעוט שם. הרוב שם זה עסקנים. את הוועדים הקטנים לא סופרים ולא אכפת מהם... זה אצל שלי אין.. לשלי אכפת מכולם. קיבלתי ברכת דרך מאבא. היום, כשהיא הייתה אצלנו בביקור, ראיתי את החום שהיא נותנת. אנשים קפצו עליה בחום - ואיך שהיא כובשת אנשים, אני בטוח שהיא הכי מתאימה למקום הזה.

 

כאן לראיון המלא עם אשכול בגל"צ, וכאן עוד כמה תמונות מהביקור במפעל שלו. אשכול שני מימין בתמונה הראשונה, ובתמונה השניה עם יהודה מאיר יו"ר ועד עובדי פלבם שהגיע לטלדור יחד עם עוד ראשי ועדים מהאזור.

 

 

 

 

 

גם  אבי גבאי, לשעבר השר להגנת הסביבה ומתמודד על ראשות העבודה, הודיע שהוא תומך בי לראשות ההסתדרות, וגם הסביר בצורה מאוד יפה למה.

עיקרי הדברים הופיעו בהרחבה בתקשורת, הנה חלק מהם:

 

 

 

ועוד שניים מהתומכים שנוספו לנו השבוע – יו"ר ועד עובדי יוניליוור יוסי אוזן, וסגנו יוסי ממרן, כאן כבר במטה שלנו (אחרי שהייתי אצלם בחברה יחד עםם ח"כ יגאל גואטה מש"ס) ברוכים הבאים, תותחים!

 

על עוד תומכים חדשים שנוספו לנו השבוע בביקור בגליל העליון קראו כאן, ועל עוד הרבה תומכים נוספים הקליקו כאן.

 

הישג חשוב ביותר שלנו במחוזי: חשאיות הבחירות: שימו לב, איש לא יוכל לדעת מה הצבעתם! חשוב להפיץ את המידע הזה בקרב עובדים (וגם ועדים) מבועתים שסופגים איומים קשים מיור ההסתדרות הנוכחי ואנשיו. שופטת בימ״ש המחוזי שושנה אלמגור נתנה תוקף של פסק דין להחלטה הזאת: 1. הקלפיות במקומות העבודה לא יפתחו ולא יספרו, אלא יוסעו לגני התערוכה, יעורבבו ורק אז יספרו. 2. בתוך כל רכב שמסיע קלפיות יושב חבר ועדת קלפי מטעמנו. 3. בכל קלפי וקלפי בארץ יושב חבר ועדת קלפי מטעמנו. 4. על רגע השפיכה והערבוב של הקלפיות בגני התערוכה מפקחים עשרה מאבטחים מטעמנו. 5. במאה עמדות הספירה בגני התערוכה, במקום שני סופרים מטעם ההסתדרות בלבד – יהיה סופר אחד של ניסנקורן וסופר אחד שלנו. 6. כל עורכי הדין ומזכירי הקלפיות חותמים על מסמך שבו הם מתחייבים לטוהר הבחירות ומודעים לכך שהפרתו היא עברה פלילית. 

עו״ד איתן לירז ואיתן ברוש יצגו אותנו בעתירה הזאת ומגיע להם שאפו גדול. זה עוד שלב בדרך להוצאת הצדק לאור ובקיומן של בחירות דמוקרטיות וחופשיות בהסתדרות. 

אם עוד לא הבנתם, מראות הזוועה האלה מהבחירות הקודמות בין איתן כבל לעופר עיני - של פרגוד שקוף(!) לא יחזרו על עצמם בבחירות האלה. ואם יחזרו יגדעו בו ברגע  והאחראים פשוט ישבו בכלא.  

 

אם כבר הזכרנו עורכי דין... אז תודה לעורכי הדין שבסקר אצלם כבר נבחרתי ברוב מוחץ ליו"ר ההסתדרות (ולפיד לראש ממשלה). הנה:

מתוך: "הפרקליטים", עיתון לשכת עורכי הדין במחוזות ת"א והמרכז

 

 

 

פשוט עולם מטורלל. בין יום השואה לבין יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, באמצע פגרה, הכנסת תפנה בשבוע הזה יומיים שלמים ורצופים לדיונים על עוד חוק בעניין השידור הציבורי. זה חוק גרוע. הממונה על התקציבים באוצר הולך להיות העורך הראשי; מאות עובדים יפוטרו, ואלה שייקלטו בתאגיד יהיו בלי הגנות, בלי הסכם קיבוצי, כי ההסתדרות לא טרחה בכלל לפעול להסכם כזה. היא נאלמה דום במשך שלוש שנים, ושיתפה פעולה עם כל עוולה אפשרית. היא הפקירה גם את עובדי התאגיד וגם את עובדי רשות השידור. מעכשיו, השידור הציבורי בידיים של האוצר.

והכי מקומם, יו"ר ההסתדרות שכל השנים האלה רצה רק שקט, בכל מחיר, מתעורר מרבצו ומאיים בהשבתה של המשק אם גורל העובדים לאא יוסדר! פשוט אין גבול לציניות. אחרי שלוש שנים של רפיסות ושל הפקרהה מוחלטת של עובדי רשות השידור, ואחר כך של עובדי התאגיד, אף אחד לא חושד שהם מעניינים אותו בכלל. הרי ממילא נסגר כבר דיל כלשהו בינו לבין כחלון, השותף החדש שלו לקואליציה בתוך ההסתדרות. האיומים על שביתה ועל מאבק מדומה נועדו בסך הכול לטשטש את החרפה שהוא היה שותף לה, בה הוא נתן יד לסגירת מקום עבודה ופיטורי כל עובדיו, וגם לא טרח שבתאגיד יהיה איזשהו הסכם קיבוצי.

אלמלא היו כעת בחירות להסתדרות גם מראית העין המלאכותית הזאת לא היתה מתרחשת. ממש כשם שאחרי הפקרה פושעת של ציבורי עובדיםם שלמים נחתמים לפתע בבהילות, בזה אחר זה הסכמי עבודה לעובדים שאיש לאא ספר אותם שלוש שנים. ברגעים כאלה אני מצטערת על כך שלא הכרזתי על התמודדותי לפני 3 שנים מה שהיה מחייב את יור ההסתדרות לפעול למען העובדים ולא רק לצרכי קמפיין. רוצים הוכחות? בבקשה:

 

וזה קצת על איומי ההשבתה לצרכי קמפיין ותגובתי:

 

 

 

 

עתידו של תרגיל. על התרגיל המייגע והשקוף הזה כתב חיים הר זהב, ועינת פישביין בעקבותיו בודקת את התחזית של הר זהב ב"המקום הכי חם בגהינום". קראו את הכתבה של פישביין "עתידות"

 

קל להרוס, קשה לבנות. כאן ראיון על כך ועל עניינים נוספים בערוץ הכנסת, באולפן פתוח עם אורית לביא-נשיאל ובהשתתפות יניר קוזין. וגם עלל שיעור בצניעות לשרים: שיבינו, סוף סוף, כמה קל להרוס גופים קיימים ולפנטזז על חדשים, וכמה קשה לבנות, ולהישאר בסוף עם עיי חורבות מכאן ומכאן. הקליקו לצפיה:

 

והנה עוד כמה ראיונות גם ברדיו: בגל"צ, "עושים צהריים", עם רווית הכט; ב"צבע הכסף" ברשת ב' של קול ישראל עם פארלי שחר ודפנה לוסטיג, ובגלי צה"ל עם ירון דקל ועמית סגל ב"דקלסגל".

 

כבוד, כבוד לנציבות שרות המדינה על ההנחיה שלא לקיים ישיבות אחרי השעה 00;15 פעמיים בשבוע. זו הכרה פורצת דרך בכך שעובדות ועובדיםם הם לא רק יחידות עבודה, אלא בני אדם שלמים שיש להם מחוייבויות ושאיפותת הוריות, משפחתיות ואישיות. רואים את התמונה הזאת שלי, עם קופסאות שבהן מוקפאים תבשילים שלי, כדי שהילדים יוכלו לשלוף ולחמם במיקרו ארוחה טעימה? צחקו עלי בשעתו לא מעט על התמונה הזאת, שכאילו חשפה איזו "חולשה נשית". היא צולמה בקמפיין הבחירות של 2013, כשהייתי יו"ר העבודה, בסרטון שתיעד את שגרת היום שלי, וחטפתי עליה לא מעט גיחוכים. אבל המון נשים התקשרו וכתבו לי אז, לספר כמה הן הזדהו.

"מי שמג'נגלים בין הבית לעבודה, כמו רובינו, מבינים עד כמה זה הכרחי בתוך עולם עבודה מטורף לייצר פתרונות יצירתיים... אבל ההנחיה של נציבות שרות המדינה היא הנחיה מיטיבה ושפויה לנשים וגברים כאחד... זה צעד נאור, אנושי ושוויוני, ונכון וראוי ליישם אותו גם בסקטור הפרטי..." לפוסט המלא הקליקו על התמונה. וגם ביומן הבוקר של קול ישראל. 

 

ע"מי. עבד מקומי ישראלי. עוד ישיבה היתה השבוע בועדת העבודה בעניין עובדי משרד החוץ המועסקים בתת תנאים ובמשרות "עמ"י". אלה עבדים חסרי זכויות, שאמנם נשלחים לחו"ל בידי המדינה ושרות החוץ אבל חיים בתנאי רעב ומממנים מכיסם טיסות ומגורים. חמור ביותר שגם אחרי שנציבות שרות המדינה סיימה עבודה יסודית המסדירה את העסקתם, האוצר מתעקש שלא לתקצב את ההסדר. יש לי תחושה עזה שלו 1200 עובדי עמ"י היו בעלי זכות בחירה בבחירות להסתדרות, העניין היה נפתר במהירות רבה נוכח הבחירות הקרבות. אני עוסקת בעניינם הרבה זמן, לצפיה בדיון הקליקו על הציוץ:

 

 

כמה ימים לפני ליל הסדר התקשרה אלי א' מבית הנשיא (לא, לא הנשיא המשובח שיש לנו עכשיו). היא היתה נסערת, המומה ובוכיה. עשר שנים חלפוו מאז שרביב דרוקר התקשר אלי ושאל אותי אם אני מוכנה להפגש עם צעירהה שבעת שעבדה בלשכתו של הנשיא קצב, היתה קורבן להתעמרות מינית קשה ומתמשכת מצדו. רביב לא חיפש סיפור עיתונאי, הוא רצה לעזור, לארגן לה כתף, גיבוי והכוונה, וידע שאני עוסקת בזה. כמובן שהסכמתי.

הסבל שלה לא נגמר כל כך מהר. בהמשך נוהל נגדה מסע הכפשה שקרי, מכוער ואלים. אני יודעת, הייתי שם. אחר כך, בזכותה ורק בזכותה, אזרו אומץ עוד ועוד קורבנות של  קצב (גם הן חטפו איומים והכפשות), הוא ישב בכלא, וכל השאר ידוע. ברבות השנים היא החליטה באומץ להיפרד מהאות א', ונחשפהה בשמה: אורלי רביבו.

אנחנו שומרות על קשר לאורך השנים. היא אשה מרשימה אורלי. רצינית, רבת כישורים, נבונה, עדינה, רהוטה, כובשת לב. לפני שבוע היא מתקשרת אלי,, נסערת שלא כדרכה, מתייפחת ומתקשה לדבר. אספר מאוד בקצרה מה קרהה בשבוע הקשה ורב התהפוכות הזה..." לקריאת הפוסט המלא (והמקומם) הקליקו:

 

גיל פרישה. קראו/הקליקו כאן על כתבה של רוויטל עמירן במעריב על העלאת גיל פרישה לנשים, שאני מתנגדת לה בתוקף כל עוד לא ימצא פתרוןן לנשים העניות וקשות היום ביותר:

 

אם אתם עוד לא בטוויטר – פתחו חשבון, עקבו אחרי, ותהיו פעילים. נחמד שם. וגם מועיל לפעמים. עוד זירה ציבורית רלוונטית. הנה עוד כמה מציוציי השבוע:

 

 

 

 

 

 

רציתי להזמין אתכם לארוע הזה מחר בנתניה, אבל לצערי הרב כל הכרטיסים (שמחולקים חינם) אזלו, אז אם אין לכם כרטיס, אל תבואו סתם. 

 

ליום הבחירות ב – 23 במאי אנחנו משבצים כעת אלפי מתנדבים. אנא קחו יום חופש ביום הזה ובואו לעזור לנו! וזקוקים גם למתנדבים במטה. הקליקוו על התמונה הזאת ומלאו טופס התנדבות:

 

תודה גדולה ושבת שלום,

 

שלכם,

 

שלי