"ההסתדרות צריכה לפעול במקומות שדורשים מאבק עבור העובדים - לא רק במקומות שמצטלמים טוב"

26 באפריל, 2017
האזינו:

שלי התראיינה לתכנית "פתחי וזמרי בעם" ברדיו דרום וברדיו "גלי ישראל", בהגשת נועם פתחי ויותם זמרי, ועסקה באופן בו זנחה ההסתדרות את העובדים, בגורמים שהובילו להחלטתה להתמודד לראשות ההסתדרות ובתכניות שלה לקראת היום שאחרי היבחרותה המיוחלת. מתוך הדברים: 

"זמרי: לקח לך זמן לענות לנו... אנחנו אנשים עובדים, את רצה להסתדרות, רק אומר – איבדת שני קולות...

שלי: גם אני קצת עובדת... דרך אגב, אתם חברי הסתדרות?

זמרי: האמת שלא.

שלי: אתם מאוגדים?

זמרי: אנחנו לא מאוגדים, יכולים לפטר אותנו בכל רגע.

שלי: אז קודם כל, אני ממליצה לכם להצטרף להסתדרות לאלתר. ושנית, המרוץ לראשות ההסתדרות נוגע גם לאנשים שהם לא חברי הסתדרות, כי זה באמת הגוף החברתי העוצמתי ביותר שיש. זה כמו בחירות לראשות הממשלה, רק לראשות הממשלה החברתית.

זמרי: זה באמת מעבר מעניין: התמודדת לראשות העבודה, ניצחת, התמודדת אפילו לראשות הממשלה. עכשיו את רוצה לעזוב את מפלגת העבודה ולעבור להסתדרות. אני שואל את עצמי: 'מה, מתחשק לך להתחיל להשפיע?'

שלי: אז קודם כל, אני לא עוזבת את מפלגת העבודה – אני חברת מפלגת העבודה, אני נשארת בהנהגת העבודה. אבל אני רוצה להזכיר לכם, יכול להיות שאתם צעירים מדי, אבל לפני עשור וקצת נכנסתי לפוליטיקה כדי להשפיע בצורה עמוקה על סדר היום החברתי. אלו הנושאים בגללם נכנסתי –  לא בגלל נושאים מדיניים, שגם בהם יש לי משנה סדורה. בסוף הליבה של האמונה שלי, של העשייה שלי, של 50 החוקים שחוקקתי, של מזימות הרשע שמנעתי, של העזרה שלי לציבור, באמת מרכז הכובד, נמצא בהקטנת פערים בין עוני ועושר, או במניעת שליטה של בעלי הון.

זמרי: אבל בהסתדרות משפיעים יותר מאשר במפלגה מס' 2 בכנסת?

שלי: תלוי. הרי בכל שלב שהוא מאז שנכנסתי פוליטיקה היה תמיד מתח בין להיות מאוד משפיעה בסדר היום שלי, ושיהיה לי מספיק כוח כדי לחוקק ולשנות דברים, לבין לא להתכחש להשקפת עולמי ולא לרמות את הבוחרים שלי. אני תמיד עושה את האיזון הזה. גם היו לי כמה הזדמנויות להיות שרה בכירה בממשלה, אבל אז הבנתי שזה סתם לחמם כיסא ולא באמת לשבת בממשלה שאני יכולה להשפיע בה.

אני חייבת להגיד לכם מה השיקול: בסוף זה באמת משהו שהוא קצת רגשי; מה הלב שלך אומר לך כשאתה מקבל החלטות. אז גם הלב שלי אמר 'הסתדרות', וזה גם שיקול שהוא ממש רציונלי – באיזה מקום אני יכולה להשפיע יותר על סדר היום של החברה הישראלית בנושאים שהכי חשובים לי.

זמרי: זה מדהים מה שאמרת עכשיו. את בעצם אומרת שאפילו כשרה בכירה יכולת להשפיע פחות ממה שתשפיעי כיו"ר ההסתדרות.

שלי: תלוי איזו שרה ובאיזה הרכב של הממשלה. אני יכולה להשפיע בכל מקום שבו אני נמצאת – גם כשאני ח"כית באופוזיציה אני משפיעה מאוד על דברים שקורים.

פתחי: שלי, מה שאוהבים בך, בדמות הציבורית שלי ובפוסטים שלי, זה שתמיד 'What you see it's what you get'. יכול להיות שאת צריכה להגיד שאת נמצאת במפלגה שכוחה להשפיע לא גדול; שיש יותר מדי מתמודדים לראשותה; ואולי גם שהמדינה מתפקדת כמו שצריך – ובגלל זה את הולכת להסתדרות.

שלי: אז נתת לי את התשובה שאני צריכה להגיד? כי זאת הייתה תשובה ארוכה, מנומקת ומפורטת...

פתחי: לא, כי אם אני שלי יחימוביץ' במפלגת העבודה ורואה כל כך הרבה מתמודדים על הראשות, כולל מישהו שעומד בראשה ולא זז, למרות שאין לו תמיכה גדולה, יכול להיות שאני אומר שזה לא הזמן להיות בפלגה.

שלי: אז בואו נשנה את סדר הדברים: העובדה שיש היום הרבה מועמדים במפלגת העבודה נובעת ישירות מכך שאני לא מתמודדת. היה ברור לי שזה יקרה כלומר, אם הייתי מתמודדות היו פחות מתמודדים, והסיכויים שלי לנצח היו מאוד גבוהים. לכן השיקול שלי היה האם לעמוד בראשות העבודה בעת הזאת, בסיטואציה הנוכחית, כשגם לא נראות בחירות באופק – או לעמוד בראשות ההסתדרות; איפה אני אהיה יותר משפיעה במה שאני מאמינה בו. התשובה הייתה, ואני לא אומרת את זה בשמחה, שבראשות ההסתדרות, באופן חד משמעי. זה לא משהו זר לי. תחשוב על אנשים שמתאים להם לעמוד בראשות ההסתדרות. על כמה אנשים תחשוב? לא על הרבה.

זמרי: אני עדיין חושב על עמיר פרץ, אגב.

שלי: זה נכון. אתה תחשוב על עמיר פרץ, אתה תחשוב עליי, אתה תחשוב אולי על עוד דמות או שתיים. זה טבעי לחלוטין שאני מתמודדת לראשות ההסתדרות. זה משהו שהוא בדיוק המשך של עשייה הציבורית והפוליטית שלי.

פתחי: כן, זה נכון, זה מתאים לך...

שלי: אבל אני רוצה שתבינו: באמת יש בצמרת ההסתדרות זעם, תדהמה וחוסר נכונות להאמין מזה שמישהו בכלל מעז להתמודד בצורה דמוקרטית על ראשות ההסתדרות. אצלם הנוהג הוא שה"מלוכה", במרכאות כפולות ומכופלות, עוברת בהכתרה, בטקס הכתרה, מגבר לגבר בירושה.

זמרי: אז זה עניין מגדרי בהסתדרות?

שלי: לא, סתם 97 שנים רק גברים עמדו בראשות ההסתדרות... מקריות כזאת... אז גם, פעם הראשונה, עולמם מזדעזע ומתהפך עליהם כי אני בכלל מתמודדת התמודדות דמוקרטית, זה הרי משהו שעובר בירושה. ופעם שנייה, אישה בראשות ההסתדרות? נשים הרי צריכות ללכת לנעמ"ת...

פתחי: אבל כשאני מסתכל על השנים האחרונות ועל מי שמנהל את ההסתדרות, אני רואה הסתדרות שיש משהו שכן מתנהל שם נכון. אין את השביתות הגדולות שמשתקות את המשק. משהו בהתנהלות הוא כן סולידי.

זמרי: אני חושב שמה שנועם מנסה לשאול: האם ההבטחה שלך היא שיהיו יותר שביתות?

שלי: קודם כל, אני חייבת לומר משהו: אני בעד ההסתדרות. אני חושבת שההסתדרות היא גוף נורא חשוב, משמעותי ויקר לליבי. אני בטח לא שייכת לאנשים שאומרים שההסתדרות, חס וחלילה, מיותרת – אני מאמינה בעבודה המאורגנת אמונה שלמה. אבל ההסתדרות הפסיקה למלא את תפקידה בשנים האחרונות: היא לא מזהה תהליכים ומונעת אותם; היא לא נלחמת באמת עבור העובדים. בשביל מה יש הסתדרות? ההסתדרות לא נועדה בשביל שתשבו לכם בשקט במנוחה, או ששר האוצר יישב בשקט ומנוחה, או שמעסיקים שמפטרים יישבו בשקט ובמנוחה. ההסתדרות נועדה להילחם בשביל העובדים. נקודה. זה התפקיד שלה. יש לה עוד תפקידים אחרים, אבל זה התפקיד המרכזי שלה. כדי להילחם בשביל העובדים, לא חייבים להשבית כל בוקר וערב; יש הרבה אמצעים אחרים. ההסתדרות זה גוף נורא חזק.

זמרי: אבל אני חייב לשאול אותך: יש ועדים בריוניים, ועדים חזקים מדי. ראינו את זה לפעמים בנמלים, ראינו את זה לפעמים בחברות גדולות, ומולם לא הייתה מלחמה. לפעמים נדמה שהוועדים החזקים ממשיכים לקבל את השירות שטוב להם ושמשאיר אותם חזקים, ועובדי הקבלן נשארים עובדי קבלן.

שלי: אני אפתיע אתכם קצת בתשובה שלי: השאלה שלכם נובעת ממקום של עוינות מאוד גדולה שהשתרשה כאן כלפי עובדים מאורגנים.

זמרי: לא, כלפי עובדים בריוניים. אני חייב לתקן את זה. כשאומרים שספינה לא נכנסת עד שמאשרים העסקה של עוד 4 מלגזנים...

שלי: רגע, אז אני אומרת דבר הפוך, זה אולי יפתיע אתכם, אבל זאת המציאות: דווקא המקומות האלה – חברת החשמל, נמלים, רשות שדות התעופה פחות, כי יש שם יו"ר ועד שדואג לכל הדורות שלו, זאת אומרת לדור א', לדור ב', אין דור ב' בכלל – בגלל שהם לא סקסיים, בגלל שהעיתונות לא אוהבת אותם; בגלל שהם הפכו לסמל להתנגדות לעבודה מאורגנת, הם ננטשו לגמרי בידי יו"ר ההסתדרות. ולמה הם ננטשו? מי ננטש שם? בסוף יש תהליך שאתם בכלל לא ערים לו. בחברת החשמל ובנמלים, רוב העובדים הם עובדים דור ב', עובדים בחוזים זמניים ועובדים שאין להם עתיד תעסוקתי. אותם לא ספרו; ספרו רק את דור א' כל הזמן. את כל הדורות שלאחריהם פשוט לא ספרו והזניחו. כי הם לא סקסיים, כי אי אפשר להצטלם איתם, כי הם מכעיסים. אז אני אומרת שיו"ר הסתדרות לא צריך ללכת למקומות שמצטלמים טוב, אלא למקומות הקשים שבהם צריך לדאוג לעובדים. יש לך המוני מפעלי קטנים...

פתחי: רשות השידור?

שלי: לא. במפעלים קטנים אני מתכוונת למפעלי תעשייה: "עוף הגליל", "טלרד" – מפעלים קטנים שהעובדים משתכרים בהם שכר מינימום. ההסתדרות לא סופרת אותם; היא לא מסתכלת עליהם בכלל. אתם יודעים כמה משלמים דמי חבר בהסתדרות? כל חודש אתה משלם אחוז מהשכר, תלוי בשכר שלך. 0.95, ליתר דיוק. חלק מהמאזינים שלנו בטוח חברי הסתדרות, כי מדובר בהמון אנשים – ב-530,000 שמשלמים 0.95 אחוז, ובעוד איזה 200,000 שמשלמים 0.8 אחוז ולא זכאים לבחור בכלל. זה אפרטהייד – העובדים היותר עניים לא יכולים בכלל לבחור.

זמרי: זה מה שחסר לנו, עוד אפרטהייד.

פתחי: קץ הדמוקרטיה...

שלי: כן, קץ הדמוקרטיה... בזה אני בטוחה שתזדהו איתי. מישהו יודע על מה הוא משלם את דמי החבר האלה? האם הם חוזרים אליו באיזשהו אופן? האם ההסתדרות משרתת אותו ביום יום שלו? האם הוא מקבל שם ייעוץ משפטי ופנסיוני?

זמרי: אם חלילה את מפסידה במרוץ להסתדרות, את נשארת במפלגת העבודה?

שלי: קודם כל, אני הולכת לנצח. שנית, אני בכל מקרה נשארת חברת מפלגת העבודה.

זמרי: אבל את מתמודדת על ראשות מפלגות העבודה, אם חלילה הדילים הגבריים מביסים אותך בהסתדרות?

אז אני אגיד שוב: אני הולכת לנצח בהסתדרות, ובלי שום קשר לתוצאות הבחירות בהסתדרות אני לא מתמודדת בסיבוב הזה על ראשות מפלגת העבודה".

להאזנה לראיון המלא: