"רואה הזדמנות להפוך את ההסתדרות לארגון חברתי לוחם. מבחינתי זה תפקיד מקביל לראשות ממשלה"

7 במאי, 2017

שלי התראיינה לתכנית "המטה המרכזי" בערוץ 10, בהגשת גדי סוקניק ובהשתתפות הפאנליסטים צבי האוזר ומזל מועלם, לקראת הבחירות לראשות ההסתדרות. בדבריה התייחסה לתמיכה הסוחפת לה היא זוכה בשטח, לקמפיין השוביניסטי שמנהל נגדה היו"ר המכהן אבי ניסנקורן, לברית שכרת ניסנקורן עם שר האוצר והמעסיקים הגדולים על חשבון העובדים ולשותפות שלה עם ש"ס. מתוך הדברים (לצפייה):

"סוקניק: מתי הבחירות לראשות ההסתדרות?

שלי: ב-23 במאי. טראמפ גם מגיע במיוחד לבחירות האלו, יום קודם, ב-22...

סוקניק: את מי זה מחזק – את ניסנקורן או אותך?

שלי: אני חושבת שיהיה יותר קל פשוט לסמן את התאריך, 23 במאי, יום אחרי ביקור טראמפ, כי יש רבים שהיו מעוניינים שהתאריך הזה יישכח מלב ושאחוז ההצבעה יהיה נמוך. אז אני אומרת 'בואו להצביע' – ואני לא אומרת בשביל מי. בואו להצביע.

סוקניק: תגידי, נגמר הכסף? כי אני רואה רק מודעות של ניסנקורן בחוצות הערים.

שלי: קודם כל, זאת עובדה. הקמפיין שלו – לפי הנתונים הרשמיים, עוד לפני שמשתמשים במשאבי ההסתדרות – עולה 20 מיליון שקלים. אתה רוצה לנחש מאיפה הם מגיעים?

סוקניק: יש למישהו ניחוש מאיפה כסף?

שלי: הם מגיעים היישר מדמי הבחר שמשלמים העובדים, כמעט אחוז משכרם, מדי חודש בחודשו, כדי שההסתדרות תגן עליהם ותילחם על הזכויות שלהם. בשבילם מיליונים רבים.

סוקניק: אז למה את לא דואגת שמישהו מטעמך או את ישירות תיגשו לבית משפט ותוציאו צו מניעה?

שלי: עד עכשיו עשינו שלושה הליכים משפטיים, ובכולם ניצחנו. בין היתר היה ניסיון משפטי למנוע בכלל את ההתמודדות שלי, ואחר כך, באמצעים משפטים, כפינו את העובדה הבסיסית ביותר שיהיה משקיף בכל קלפי כדי למנוע זיופים. לכן, אני לא רוצה משפטיזציה של הבחירות האלו – אני רוצה שההכרעה תהיה ערכית, אידיאולוגית, שאנשים יצביעו לפי מה שהם רוצים להצביע.

סוקניק: אבל עם כל הכבוד להופעות בטלוויזיה, לקמפיין פרסומי יש משמעות, יש לו כוח.

שלי: אני רוצה שכל עובד שעובר מתחת לשלט כזה, וקמפיין כזה עולה מיליונים, יזכור שזה יצא ישר מהכיס שלהם, מהכסף שהם משלמים כדי שיגנו עליהם. אגב, אני חושבת שזה מאד ארכאי קמפיין כזה – זה כאילו סוג של הפגנת כוח, אבל זאת בעצם הפגנת חולשה, כי מי שבטוח בעצמו לא מרפד את הארץ בשילוט כזה.

סוקניק: אפרופו כוח וחולשה, מקובל לחשוב שמנצח מי ששולט בוועדים הגדולים. את לא שולטת בהם, ברובם לפחות שולט ניסנקורן. אז מה הסיכוי שלך?

שלי: קודם כל, אני מסתייגת מהמושג "שליטה". יו"ר הסתדרות הוא מנהיג עובדים. הוא לא צריך לשלוט בעובדים; והוא לא צריך שהם ישרתו אותו – הוא צריך לשרת אותם.

סוקניק: ועדיין, הוועדים הגדולים ברובם תומכים בו.

שלי: כן, אבל אני חייבת לעדכן אתכם, ואני חושבת שכל מי שמצוי בחומר יודע שמתרחשת כאן רעידת אדמה מאוד גדולה. קרה תהליך דורי. דור ב', ג', ד', חוזים זמניים, בטח עובדי קבלן, שלא זכאים להשתתף בבחירות. דור ב' הוא כבר יותר גדול מדור א'. ואני לא מדברת רק על דור ב', אלא על כל שיטות ההעסקה הנצלניות של המון אנשים במקומות העבודה שנחשבים הוועדים ה"גדולים וחזקים". הרוב הם עובדים שלא ספרו אותם, לא לקחו אותם בחשבון, דילגו עליהם, לא הבטיחו את העתיד התעסוקתי שלהם.

סוקניק: אז מה זה אומר: שכשבנמלים הוועדים תומכים בנסינקורן ומודיעים על זה, למעשה חלק גדול מאנשיהם דווקא יבואו להצביע בשבילך?

שלי: קודם כל, אני לא מכירה שום ראש ועד בנמלים שתומך בו. וגם שם אתה רואה את התופעה הזאת; יש עוינות נורא גדולה כלפי הנמלים, חלק מההסתה נגד העבודה המאורגנת. לכן, ליו"ר ההסתדרות לא היה נוח להיכנס למקום הזה – הוא הזניח אותם, ושם נוצרו דורות שלמים...

סוקניק: והם יבואו להצביע לך?

שלי: בטח שהם יבואו להצביע.

מועלם: אבל זה לא רק זה – גם שר האוצר תומך בו, וכך גם גורמים חזקים נוספים במערכת הפוליטית.

שלי: אני חושבת שכל עובדת ועובד שמסתכלים על הברית המוזרה הזאת, על העסקה הזאת בין שר האוצר, שמייצג את המעסיק הגדול ביותר במשק, לבין יו"ר ההסתדרות... כל זה כשיו"ר ההסתדרות מקים בשבילו סיעה מלאכותית, בתוך ההסתדרות, ומזרים אליו...

מועלם: אבל אולי זה חשוב שיהיו יחסים טובים בין שר האוצר לבין יו"ר ההסתדרות.

שלי: אני בעד משא ומתן. אני חוקקתי 50 חוקים, ולא הייתי מצליחה לחוקק אחד אלמלא ידעתי לנהל משא ומתן – עם האוצר, עם המעסיקים. אבל מנהיג עובדים שמחובר בטבור שלו למעסיק הגדול ביותר במשק; שהמעסיקים הגדולים ביותר במשק רוצים שהוא ייבחר – העובדים צריכים לחשוב טוב-טוב...

האוזר: אבל אולי ככה אפשר להשיג הסכמים יותר טובים.

שלי: זה נכון שאפשר להשיג דברים. אני חושבת שיש דברים שעליהם יוצאים למערכה...

סוקניק: איך את רואה את העובדה שכחלון, שר האוצר, להתערב לטובתו של ניסנקורן? הוא ניסה לשכנע את פנחס עידן, יו"ר הוועד החזק של עובדי שדות התעופה ושתומך בך, להעביר את התמיכה שלו.

שלי: קודם כל, פנחס עידן הוא לא יו"ר הוועד הגדול היחיד שתומך בי. תומכים בי עשרות רבות של ועדים – מההיי-טק, מהתעשייה, גם מתוך חברת החשמל, ומתוך עוד שורה ארוכה.

סוקניק: למרות שבעצמך אמרת שמאחוריהם יש דור ב', דור ג' ודור ד', שלא איתם. אז מה משמעות התמיכה הזאת?

אז יש גם מנהיגי עובדים אמיתיים שמרגישים שגם אותם, כמי שרוצים לייצג את האינטרסים של העובדים, לא סופרים. אני רואה מנהיגות עובדים באופן שונה לחלוטין. אצל ניסנקורן זה קרב מאסף כזה – יש משבר? אתה מתעלם מהדברים כשהם קורים, אתם מתעלם מההפרטות, ובסוף אתה בא לפתור את המשבר בפקטטה הסכם קיבוצי, אחרי 3 שנים שאתה לא סופר את העובדים. אני חושבת שיש הזדמנות להפוך את ההסתדרות לארגון חברתי לוחם.

מועלם: אבל השאלה אם יש לך מספיק זמן. נכנסת למרוץ בשלב מאוחר. זה צעד אמיץ, מול יו"ר הסתדרות מכהן.

שלי: אני חושבת שנכנסתי מוקדם מדי למרוץ הזה. אני חושבת שקמפיין של חודשיים היה מספיק.

מועלם: למה? אבל בשביל להגיע לכל הוועדים...

שלי: אני הרי לא בקעתי מביצה ויצאתי כאליק שנולד מהים. כל העשייה שלי, כל המאבקים שלי וכל סדר היום שלי, הם לטובת עובדים ולטובת שוויון בין עוני ועושר, ויש לי על זה קבלות מכאן ועד להודעה חדשה. לכן הציבור יודע שאני מגיעה ממקום אמיתי, מהלב.

האוזר: אני רוצה לשאול לגבי ציר הזמן: השאלה היא האם המרוץ הזה הוא מרוץ לטווח קצר או לטווח ארוך. אם במקרה לא תצליחי ולא תנצחי – תישארי בהסתדרות, או שזה רומן חולף ותמשיכי הלאה בחיים הפולטיים?

סוקניק: אני מזכיר לך שיריבייך אמרו שכששאלו אותך בעבר את השאלה, התחמק מתשובה.

שלי: לא התחמקתי – אני פשוט הולכת לנצח. אתם מוזמנים לשאול גם את יו"ר ההסתדרות מה הוא יעשה אחרי זה – האם הוא יילך לפרקטיקה הפרטיות שלו? אגב, אני חושבת שהוא עורך דין מאוד מוכשר, ואני מאוד אשמח להמשיך ולהעסיק אותו אחרי שאני אנצח בבחירות האלו. ולשאלה אם אני אישאר בעניין הזה או לא, מה זאת אומרת? אלה החיים שלי, אלה המטרות שלי, אלה המלחמות שלי.

מועלם: אבל זה היה קצת ויתור, אולי.

שלי: אני כל כך לא מרגישה ככה. בשבילי, לעמוד בראש ההסתדרות זה באמת להיות ראש הממשלה החברתית של מדינת ישראל.

סוקניק: ומה את אומרת על ההתערבות של כחלון לטובת ניסנקורן?

שלי: כבר אמרתי... אני חושבת שזאת התערבות מגונה ופסולה. אני יכולה להבין לליבו – הוא רוצה יו"ר הסתדרות נוח. שייכנע.

סוקניק: הוא חושש ממך?

שלי: יכול להיות. הוא יודע שיש לי קווים אדומים; שיש דברים שאני לא אוותר עליהם, לטובת העובדים. כמובן שאני נכונה לפשרות, אבל לא בכל מחיר. ואין שום ספק שיו"ר הסתדרות שגם המעסיקים הגדולים ביותר רוצים אותו וגם שר האוצר רוצה אותו, הוא יו"ר הסתדרות שלא מסוגל לייצג עובדים.

סוקניק: ניסנקורן טען כאן בשבוע שעבר שאת מחפשת כיסאולוגיה; שבכל נקודת החלטה, ברחת מהיכולת לקבל תפקיד ביצועי.

שלי: אז זהו, שהוא ניסה לשכנע אותי להיכנס לממשלת אחדות יחד עם הליכוד, ואני סירבתי. אז יש כאן קצת סתירה: כיסאולוגיה שזה שאתה חותר לכיסא בכל מחיר כדי לרפד את עור הצבי; עמידה על הערכים שלך זה לדעת שברגע מסוים, למרות שיכולת לכאורה לעלות בדרגה ולקבל כיסא מרופד ונוח יותר אבל לא לממש את תפיסת עולמך – ואתה אומר לא.

האוזר: אפרופו אידיאולוגיה, איך החיבור עם ש"ס עובד? הרי לא יכולת לרוץ בש"ס בעצמך.

סוקניק: כיוונת לדעת גדולים – כי ניסנקורן אמר לנו כאן שההסכם שלך עם ש"ס הוא "בושה".

שלי: אני קצת בהלם, כי החיזורים של בני עיני, אח של עופר עיני, ושל ניסנקורן, כלפי ש"ס, היו כל כך לוהטים... אגב, אני חייבת להגיד לכם שלנוכח השוביניזם המזעע בצמרת ההסתדרות – שבכלל מתייחסים בחלחלה ובזעם לעובדה שאישה מתמודדת לראשות ההסתדרות, כי הרי נשים צריכות ללכת לנעמ"ת – יכול להיות שיש להם מה ללמוד מהחרדים בעניין הזה, שמוכנים לשים בראשם אישה ולתמוך בה.

סוקניק: אז מכרת את ההסתדרות לש"ס בשביל הבחירות, כמו שניסנקורן אמר?

שלי: ברור שמדובר בדברי בלע ושטויות.

מועלם: מה העניין? שלי היא פוליטיקאית, והיא צריכה לעשות את המעשה הפוליטי. מה הבעיה עם זה?

שלי: נגיד שכשהייתי יו"ר מפלגת העבודה, היה מוטל עליי להרכיב ממשלה – האם מישהו, מימין או משמאל, היה שולל את שס כשותפה קואליציונית? אז להסתדרות, שזה רק סדר יום חברתי – בלי עניינים מדיניים, בלי עניינים אזרחיים – אז זה לא לגיטימי? איזה קשקוש.

סוקניק: תודה רבה שבאת.

שלי: ולא לשכוח: 23 במאי, יום אחרי ביקור טראמפ".