"האוצר מתעלם מנשים שנפגעות מהעלאת גיל הפרישה. הוא שוכח שמדובר בבני אדם ולא בטבלאות אקסל"

11 במאי, 2017

שלי דיברה בוועדת הכספים של הכנסת, בראשותו של חה"כ משה גפני ("יהדות התורה"), והצביעה על האופן בו פוגעת העלאת גיל הפרישה לנשים בנשים העובדות במקצועות שוחקים ובנשים שאינן עובדות. מתוך דבריה (לצפייה):

"אדוני היושב ראש, אנחנו מייחלות הרבה שנים לחוק הזה. לפני הרבה חוקקנו מכל הסיעות – גם דליה איציק הייתה בסיפור הזה – חוק שדחה ב-5 שנים את העלאת גיל הפנסיה. כל מטרת הדחייה הייתה לייצר מנגנון... הכוונה בדחייה ל-5 שנים הייתה לייצר במהלך אותן שנים, בצורה מתוכננת ורצינית – לרבות לקיחה בחשבון של ביטוח לאומי ועניינים אקטוארים – איזשהו מנגנון שיאפשר להעלות את גיל הפרישה, אבל מבלי לפגוע בנשים מוחלשות. דבר וחצי דבר לא קרה. לקחנו את זה על עצמנו, בהנהגת זהבה גלאון, אורלי לוי-אבקסיס ואני, ויצרנו שורה של כנסים כדי להראות שלא שכחנו ושזה לא יקרה אוטומטית. ואכן נכנסנו להידברות עם האוצר מול הוועדה.

אני חייבת לומר שאני מסתייגת מאוד מהגישה של האוצר בעניין הזה, כיוון שאנחנו מנהלים כאן דיון על גופו של עניין, ולא על התאמת הלוחות הביטוח הלאומי. אבל אני כן אומר מה אני חושבת שקורה כאן: קודם כל, הגידול בשיעורי ההשתתפות של נשים בעבודה קורה ממילא: אנחנו יותר בריאות, יותר חזקות, תוחלת החיים שלנו עולה. הכול נכון, אנחנו רוצות לעבוד יותר ולהתפרנס יותר. אני יכולה להמר שכל הנשים שיושבות כאן ליד השולחן, ללא יוצאת מן הכלל, רוצות להמשיך לעבוד אחרי גיל 62. אני לא מדברת בשם אף אחת, אבל אני מניחה שרובנו רוצות.

אבל אנחנו לא התכנסנו כאן כדי לחוקק חוקים עבור עצמנו. אנחנו מייצגות ציבורים שהם לא אנחנו.

גפני: אבל אתן לא עובדות במקצועות שוחקים.

חה"כ עליזה לביא ("יש עתיד"): אבל אנחנו מכירות רבות מאוד שכן...

שלי: נכון מאוד. אדוני היושב ראש, אנחנו יושבות סביב השולחן הזה לא כדי לייצר את עצמנו, אלא כדי לייצג נשים שאין להן לוביסטים, והן לא יכולות להתקשר למרב ארולוזורוב ולתדרך אותה, כפי שהאוצר עושה השכם וערב. אין להן בכלל נגישות לוועדה הזאת, והן לא יודעות איך להגיע לכאן. מצער אותי האוצר, שגם הוא האוצר של כל מדינת ישראל, מסרב בכל הדיונים שהיו בקיום של המושג "מקצוע שוחק". לא מכיר בו. בהתעקשות עקרונית ואידיאולוגית, הם לא מוכנים בשום פנים ואופן להבין שלא דין שלי יחימוביץ' כדין פועלת ב"עוף הגליל" שעומדת על רגליה כל היום וכל החיים חותכת את כנף שמאל של העוף. היא נשחקת; הטרמפורה במפעל לא נוחה; והרגליים שלה במצב גרוע; והגב שלה במצב גרוע. אני מדברת על אחיות מעשיות, על סייעות בגנים, ועל נשים שעובדות בתעשיית המזון, ועל נשים שעובדות בניקיון. הם לא מכירים בזה. לא מכירים במושג "מקצוע שוחק". זאת התעקשות עקרונית. שתבין, זאת לא בעיה להגדיר, כבר הגדרנו בחוק מהם מקצועות שוחקים. זאת לא נוסחא מתמטית; אפשר להגדיר שורה של מקצועות שוחקים.

גפני: האוצר לא אמר לי "לא" על שום דבר שדובר לגביו.

שלי: אני שמחה לשמוע, אבל ההתעקשות לא להכיר ב"מקצוע שוחק"? צריך לציין אותה... הדבר הנוסף הוא העובדה שנשים רבות מאוד מגיעות לגיל 62 כשהן לא עובדות. זה אומר שהן יגיעו לגיל 62 ופשוט ייגזרו עליהן עוד שנתיים בלי קצבה, בלי משכורת ובלי פנסיה. איך אתם מעזים בכלל לא למצוא פתרון? אומרים לי שישלמו להן 10 חודשי דמי אבטלה, אם הן צברו 12 מתוך 18 חודשי עבודה. מה זה? מה עם כל יתר החודשים האחרים? מה עם אלו שלא עובדות מגיל 56, ומצפות בכיליון עיניים לקצבת הזקנה? הטבלאות האלו מאוד מרשימות. על חלק אני חולקת, ועל כך לא, אבל גם אם אקבל אותן כמו שהן – עדיין, יש פה בני אדם. לא רק טבלאות אקסל. לא נאפשר לכם להעביר את החקיקה הזאת, כל עוד לא תמצאו פתרון לשתי קבוצות הנשים האלה. הפתרון בהישג יד. יש בזה מידה רבה של אכזריות".