"הבחירות להסתדרות ב-23 במאי חשובות אפילו יותר מהבחירות לכנסת. הן נוגעות בדבר הכי בסיסי - פרנסה בכבוד"

15 במאי, 2017

שלי התראיינה לתכניתו של בסאם ג'בער באתר המגזר הערבי "פאנט", לקראת הבחירות לראשות ההסתדרות ב-23 במאי. במהלך הראיון הנרחב, עסקה שלי במגוון נושאים: הרקע האישי שעיצב את השקפת עולמה, שלל המאבקים שהובילה עבור העובדים, הפופולריות הרבה לה היא זוכה בשטח מעובדים במגזר הערבי, ההזדמנות של ההסתדרות לייצר שיתופי פעולה והידברות בין קבוצות עובדים, החשיבות המיוחדת של הבחירות לראשות ההסתדרות והאופן בו מנסה ההסתדרות למנוע כל התמודדות דמוקרטית. בנוסף, התייחסה גם לאפשרות התנעת התהליך המדיני, על רקע ביקורו הצפוי בארץ של נשיא ארה"ב טראמפ. מתוך הדברים (לצפייה):

על הרקע האישי ממנו הגיעה והאופן בו השפיע על תפיסת עולמה, סיפרה שלי: "אבא שלי היה פועל בניין כל ימי חייו. בחופשים הייתי קמה איתו ב-4 בבוקר והולכת איתו לאתר. זאת הייתה עבודה פיזית מאוד קשה. יום אחד הייתה לו תאונת דרכים, והגיעו לבקר אותנו הקבלן שלו והפועלים, החברים שלו. אמא שלי נתנה להם סתם שוקולד שהיה בארון, ורק לאחר מכן גילתה שאלה היו פועלים ואלה הקבלנים. אז היא כעסה על אבא שלי שלא גילה מי היו פועלים, כי להם היא הייתה נותנת אוכל הרבה יותר טוב. עד היום אני עוברת ליד פועלי בניין ולא יכולה שלא לחשוב אם יש להם אמצעי ביטחון. זה בדם שלי.

זאת הייתה הגישה אצלנו – גישה מאוד שוויונית לבני אדם. למרות שהוא היה פועל פשוט, הייתה לאבא שלי אידיאולוגיה מאוד חזקה של שוויון, ואני ירשתי את זה ממנו".

בנוגע לסגירת רשות השידור, אמרה שלי: "התנגדתי לסגירת רשות השידור. חשבתי שזאת שגיאה מאוד קשה לסגור את המקום הזה. אני מלווה הרבה מאוד מאבקים של עובדים, יש תי עם מפוטרים וכאבתי את הכאב שלהם. אני יודעת שלאבד מקום עבודה זה הדבר השני בחומרה שלו אחרי לאבד אדם קרוב. הפרנסה זה הדבר הכי חשוב. אבל אני מודה שכאן, מאחר שזה מקום שגדלתי בו, כאב לי עוד יותר מתמיד. הרגשתי תחושה מאוד קשה, בעיקר כי מדובר בחברים שלי, שאני מאוד אוהבת. ויש לי הכרת הטוב למקום הזה.

דווקא בתור מי שמתמודדת עכשיו לראשות ההסתדרות, שאמרה את זה כבר לפני 3 שנים ושהצביעה נגד, אני חושבת שהמודל של סגירת מקום עבודה ומחיקה שלו רק כי למישהו יש פנטזיה שהוא יקים מקום עבודה עם אותן מטרות בדיוק במקומו – זה דבר חמור ביותר שקרה בעולם העבודה. ואם זה קורה ברשות השידור, בפעם הבאה, כשזה יקרה בסקטור הפרטי, מה תגיד ההסתדרות? זה תקדים מאוד קשה, כתם שלא יימחה, ויו"ר ההסתדרות שותף לדבר הזה. אם אני איבחר, אני אצטרך להתמודד עם התקדים הזה".

על הסיבות לכך שהעדיפה להתמודד על ראשות ההסתדרות ולא על ראשות מפלגת העבודה: "אני לא עזבתי את מפלגת העבודה. אני נשארת בהנהגה שלה. אני מודה שהייתה לי דילמה מאוד קשים. כל הסקרים הראו שאם אני מתמודדת בפריימריז לראשות מפלגת העבודה, אני מנצחת. גוש המתפקדים הכי גדול במפלגה הוא שלי. אבל זה שני דברים: עשיתי מה שהלב שלי אמר לי. הלב שלי עם העובדים ועם הפועלים, באשר הם, ללא הבדל דת, גזע ומין. ושנית, בדקתי איפה יש לי יותר סיכוי להשפיע בתפיסת העולם שלי.

אני שייכת למחנה השלום, אני סוציאל-דמוקרטית, אני פמיניסטית. ההגדרה הכי משמעותית בשבילי זה העובדה שאני סוציאל דמוקרטית. בבסיס התפיסה שלי צדק חברתי והשוויון בין בני אדם. אתה יודע מה הכי מעצבן אותי? מלמדים אותנו לחשוב שהכול תלוי בעצמנו, שאם רק נרצה נצליח, ושהכול זה כוח רצון. אבל הרבה פעמים הרגו בו אדם נולד, קובע את עתידו יותר מכל דבר אחר. אם היום נולדת תינוקת ביישוב בו אנחנו נמצאים עכשיו, בטייבה, ולי נולד ילדים בתל אביב למשפחה יהודית, אשכנזים ומשכילה – הסיכויים שלהם להצליח הרבה יותר גבוה משל התינוקת שנולדת כאן. וזה לא פייר. ההזדמנות חייבת להיות שווה כמה שיותר. זאת הליבה של האידיאולוגיה שלי. אני מרגישה שבנסיבות הנוכחיות של מפלגת העבודה, אני אוכל להשפיע על העניין הזה בהסתדרות הרבה יותר מאשר בראשות מפלגת העבודה".  

שלי הצביעה על תפקידה של ההסתדרות, כפי שהיא רואה אותו: "ההסתדרות מאגדת יותר מ-700,000 עובדים, אבל כ-170,000 מהם לא מחזיקים בזכות הצבעה. זה דבר מקומם בפני עצמו, כי עובדי הקבלן, שעובדים בניקיון ובשמירה, אמנם משלמים קצת פחות, אבל הם סוג ב' – אסור להם לבחור ועד, אסור להם להצביע בבחירות לראשות ההסתדרות, הם לא חברים במועדון הצרכנים. זה דבר שאני הולכת לשנות מיד. ההסתדרות היא גוף מאוד חשוב שאני מאוד אוהבת ומכירה בחשיבות שלו. אני מאמינה בעבודה מאורגנת; בזכות של העובד להגיד לא רק 'אני', אלא 'אנחנו'. לבוא כקבוצה מול מעסיק ולהגיד 'לנו מגיע זכות', 'לנו מגיעים תנאים סוציאליים'. זאת זכות בסיסית.

האינטרס של העובדים ושל המעסיק דומה בהרבה דברים. שניהם רוצים שהעסק יצליח, ישגשג, ירוויח ויקלוט עוד עובדים. הרבה פעמים באים אליי עובדים ומעסיקים ביחד כדי שאעזור להם להציל את המפעל; זה אינטרס של שני הצדדים. ועדיין, בעיקר בתאגידים הגדולים, לפעמים מתייחסים לבני אדם כאילו הם מוצר, כאילו הם בהמת עבודה. החברות הגדולות שנסחרות בבורסה רואות רק מספרים – הן יכולות להרוויח המון כסף, אבל הן מחליטות 'להתייעל', והן יכולות לשלוח סתם עובדים הביתה, בלי שום סנטימנט, בלי לספור את זכויות האדם שלהם. במקומות האלה ההסתדרות נורא חשובה. יש הרבה כעס כלפי ההסתדרות, אבל אנשים צריכים להבין שאם לא הייתה הסתדרות – כולם היו עובדי קבלן".

שלי עמדה גם על ההבדלים בינה לבין יו"ר ההסתדרות המכהן: "למנגנון ההסתדרותי יש נטייה לשמור על הכוח שלו, כי מסתובבים שם המון כסף ומשאבים. אני לא מהמנגנון, ולכן המעסיקים הגדולים והאוצר, שהוא המעסיק הכי גדול, מעדיפים את יו"ר ההסתדרות המכהן. הוא הרבה יותר נוח, הוא מוכן לעשות הרבה יותר ויתורים ממני, אין לו קווים אדומים. ברור שניסנקורן יותר נוח להם ממני. ברור שיותר קל להגיד איתו לעסקאות על הגב של העובדים. ברור שאני אילחם יותר. אבל אני חושבת שזה תפקידו של מנהיג העובדים – לא להיות חייב לחונטה השלטת, לא למעסיקים הגדולים, לא להסתדרות, לא לבעלי ההון, לא לעשירים, אלא לעובדים. אני משרתת את האנשים הרגילים והעניים. וזאת המטרה: להפוך את הארגון הזה לגוף שנלחם בשביל העובדים. גם מי שיש לו ביקורת כלפיי יודע שאני לוחמת אמיתית ושיש לי קבלות. עשיתי מהפכות מאוד גדולות מהכנסת. לא היססתי לתקוף את החזקים ביותר, גם כשזה היה לא פופולרי.

יש לי הכרות עמוקה עם ההסתדרות ועם המטרות שלה. אני נלחמת בשביל עובדים. זה באמת הבסיס האידיאולוגי שלי. זה לא שאני מופיעה משום מקום. אני לא אומרת שהקרב קל: יש שם מנגנון עם המון כסף, הם שופכים מיליונים על שלטי חוצות – וכל זה מגיע מדמי החבר של העובדים הכי עניים. אני מתעסקת כל החיים בזכויות עובדים ובמאבק נגד פיטורים ובעד יצירת מקומות תעסוקה חדשים. זה החיים שלי. הבחירות האלה מרגשות אותי מאוד, כי אני מתמודדת למקום בו הלב שלי נמצא והאידיאולוגיה שלי נמצאת. מבחינתי זאת כמו ראשות ממשלה חברתית. לקחתי הלוואה אישית כדי לנהל את מערכת הבחירות הזאת – עד כדי כך זה חשוב לי. אני יודעת לגייס תרומות קטנות מאלפי אנשים בציבור הרחב, כי בסוף הכוח שלי מגיע מהציבור. אבל בבחירות האלה ההסתדרות אסרה על גיוס תרומות, פשוט כדי להכשיל מועמדים אחרים מלהתמודד. עצם זה שאני מתמודדת באופן דמוקרטית מול היו"ר המכהן מזעזע אותם. הם רגילים להעביר את התפקיד בירושה, מדור לדור, כמו שמלך מעביר לנסיך, שהופך למלך ומעביר לנסיך אחריו. זה שבאה אישה, שזה גם מזעזע אותם, ומתמודדת על תפקיד יושב ראש ההסתדרות בהתמודדות דמוקרטית – מאוד קשה להם לתפוס את זה. הם מרגישים שזאת חונטה שלהם, שאסור להתמודד עליה באופן דמוקרטי, ובטח שלאישה אסור.

לפני שנה ניסנקורן שאל אותי אם אני מתכוונת להתמודד. אמרתי לו: 'האמת, זה יושב לי איפשהו בראש, זאת אופציה, אבל כרגע זה לא עומד על הפרק'. הרי ברור שיש לי זיקה להסתדרות, ושמתאים לי להיות יו"ר ההסתדרות. ואז התגובה שלו הייתה: 'אני לא אתן לאף אחד לקחת את זה ממני, זה שלי'. אז גמלה בליבי החלטה שצריך לקרוא תיגר על השלטון המלוכני הזה. מאוד קומם אותי חוסר ההבנה שבשביל להיות יו"ר ההסתדרות, אתה צריך לקבל את האמון מהציבור. זה לא שלך. ואם אתה רוצה להיבחר, אתה צריך להתמודד בבחירות דמוקרטיות. התודעה הדמוקרטית לא קיימת אצלו בכלל. לכן, זאת הייתה אחת השיחות שדחפו אותי להתמודד לתפקיד יו"ר ההסתדרות.

"בשבילי יש כאן הזדמנות ללכת לתפקיד בו אין את המחלוקת הרגילה. יש שילוב אינטרסים ושילוב אידיאולוגי 'בלתי אפשרי' בין ערביי ישראל, בין ש"ס, בין הליכוד ובין כל מפלגות השמאל. הקרב הזה, על כבוד האדם העובד, הזכויות שלו והחירות שלו, הוא קרב שמאוד חשוב שיכלול בתוכו את כל הרבדים הפוליטיים במדינת ישראל, כדי שבאמת התקשורת תהיה דרך אותו אינטרס ואותו ערך משותף של כבוד האדם העובד והשוויון. להיות שחקן מפלגתי, זה ההסתדרות לא תהיה. אבל היא כן תהיה שחקן שיקרין מהיכולות האדירות שלו ליצירת מכנה משותף בין בני אדם".

בדבריה שלחה שלי מסר לחברי ההסתדרות: "יש הרבה אנשים שהם חברי הסתדרות ואפילו לא יודעים את זה. יש כאלה שהם חברי הסתדרות וזה לא מעניין אותם, כי הם מאוכזבים והם מרגישים שלא עושים בשבילם כלום. נורא חשוב לי להגיד: בואו להצביע. אני אפילו לא אגיד מה. בלי פוחד, בלי מורא, אף אחד לא רואה מה אתם עושים בקלפי. הפתקים לא נספרים במקומות העבודה, אלא מתערבבים יחד, תחת אבטחה מאוד כבדה שלנו, כי אנחנו מנסים בכל הכוח למנוע זיופים – וכנראה שגם נצליח. בקלפי, זה רק אתם עם עצמכם, עם בורא עולם. התפקיד של יו"ר ההסתדרות משפיע על הגורל האישי של כל בנאדם, אפילו יותר מהבחירות לכנסת. זה משפיע על הדבר הכי חשוב – על פרנסה בכבוד".

על החשיבות של המגזר הערבי בבחירות האלה: "יש 530,000 בעלי זכות בחירה, ומתוכם 60,000 בעלי זכות בחירה במגזר הערבי. המגזר הזה יכול לקבוע את תוצאות הבחירות, ולהכריע מי יהיה יו"ר ההסתדרות. המגזר מקבל אותי בצורה מדהימה: בכל הסקרים שאנחנו עושים, כולל סקרי עומק, יוצא שאני נורא חזק במגזר. אני כל פעם מסתכלת על הנתונים ואומרת 'זה מוגזם, זה לא יכול להיות'. התמיכה באמת עצומה, ואני ממש אסירת תודה על זה. זה מאוד מרגש אותי".

שלי סיפרה גם על עבודת השטח האינטנסיבית שלה בימים אלה: "אני מסתובבת כל הזמן. גם מכאן, אני ממשיכה לעירייה, להיפגש עם ראש העיר, עם הנציג שלנו במרחב, עם נציגי עובדים. אני נפגשת עם עובדים, עם ראשי ערים – יש תמיכה מאוד גדולה של ראשי ערים בי. אני לא מקבלת שום הצבעה כמובנת מאליה. אני מבקשת את התמיכה, את ההצבעה בשבילי. אף אחד לא צריך להצביע לי כמובן מאליו – זאת בקשה שלי לתת לי את הזכות להילחם בשביל העובדים.

יש הרבה ראשי ועדים שתומכים בי. זאת ההפתעה שלי. יש הרבה מנהיגי עובדים שמרגישים שההסתדרות פשוט לא סופרת אותם; מגיע נציג ההסתדרות, ודבר ראשון יושב עם נציג ההנהלה. יושבים שם שעה-שעתיים, יוצאים החוצה ומכתיבים לוועד מה יהיה. וגם, יש הרבה עובדים מדור ב', דור ג', ועובדים בחוזים זמניים, ועובדים שצריכים לקבל השלמה לשכר מינימום. לא ספרו אותם ולא נלחמו בשבילם. הרבה עובדים באים אליי עם המון תקווה. אבל חשוב לי שלא להבטיח הבטחות שווא. אני אומרת להם: 'זה לא שביום שאחרי שאיבחר, הכול יהיה מושלם. יש לנו דרך ארוכה לעשות ביחד. אבל כן, נצא למסע שבו אני נלחמת בשבילכם, ולא עוזבת אתכם, ורואה רק אתכם מול העיניים. מדובר בהליך של תיקון עוול. חלק מהדברים יהיו מידיים, חלק ייקחו יותר זמן. חשוב לי לומר את כל מה שאני אומרת בצורה מאוד ריאלית ובלי להונות אף אחד".